סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן היפהופלנד: קונגרס ההיפהופ הציוני
 

 
 
מצד אחד, היטיבו בבחירת השם. היפהופלנד, כיאה לאומה המתגבשת והמתוכננת סביב הז'אנר החיוני. מצד שני, קצת הגזימו, לעניות דעתי, בקישור 'לציון 70 שנה למדינה', ובהתייחסות למגילת העצמאות שקטעים ממנה, בקולו הניחר של דוד בן גוריון, השתלבו באתנחתות הקצרות שבין המופיעים, אם כדי לזרז אותם ולדחוק בהם, אם כדי להזכיר את מקוֹמם ומיקוּמם."
משאנן סטריט וגיא מר ועד ג'ימבו ג'יי - השמות הגדולים של ההיפהופ הישראלי עשו כבוד למדינה בפתיחת פסטיבל ישראל 2018


כדי לא להצל על מופע הפתיחה הרשמי של פסטיבל ישראל - שנערך אמש (מוצ"ש) בבריכת הסולטן, על הגשר בין המוזיקה העברית לערבית עם הדיוות מירי מסיקה, דיקלה ונסרין קדרי - הוגדרה ההתכנסות של נציגים בולטים וחשובים בסצינת המוזיקה הישראלית המדוברת, כ"אירוע פתיחה חגיגי". לְיָד כזה. אינדי יעני. או אם תרצו אוף פסטיבל, כמתבקש מן הבשורה האמנותית המנשבת בין משתתפיו - יוצרי ראפ והיפהופ, ספוקן וורד ושירה מדוברת, וסגנונות דיבור והגשה משיקים.

מצד אחד, היטיבו בבחירת השם. "היפהופלנד", כיאה לאומה המתגבשת והמתוכננת סביב הז'אנר החיוני, בביעבוע עקשני וחתרני, מקעקע מגדלי השן. מצד שני, קצת הרהיבו והגזימו, לעניות דעתי, בקישור יומרני "לציון 70 שנה למדינה". ויותר מזה - בתגובה ובהתייחסות למגילת העצמאות, הטקסט המכונן של הלאום היהודי במולדתו, שקטעים ממנו, בקולו הניחר של דוד בן גוריון, השתלבו באתנחתות הקצרות שבין המופיעים, אם כדי לזרז אותם ולדחוק בהם, אם כדי להזכיר את מקוֹמם ומיקוּמם.

בכל מקרה, תשומת הלב להיפהופ והפניית זרקור אליו מצד הפסטיבל, ראויה לשבח ולכפיים. וגם אם תכולת החלל - במתחם המוסכים בשכונת תלפיות הירושלמית - נקצבה מראש, דומה שבתנאים אחרים (בתל אביב נגיד, בשעת לילה מאוחרת יותר, בשיווק ממוקד ובמכירה מפולחת), היתה לה היענות רבה ומרשימה יותר, אף שהכרזת העצמאות של המוזיקה המדוברת המקומית נשמעה מזמן.


היפהופלנד, צילום: אסף יוסופוב



התקווה לחיים סבירים


ההנמקה, הבהרת הכוונה והוכחת החיבור הוטלה על כתפי שאנן סטריט וגיא מר, היוצרים המובילים של הדג נחש, ההרכב הפעיל הוותיק ביותר בסצינה. גם ירושלמים, גם מארחים, גם הגזע המרכזי של העץ, גם בעומק הרפרטואר ובעיקר באוטוריטה. פיס אוף קייק בשבילם. "מספרים" ("גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים/ עשרים וארבע שבע, שתיים עשרה חודשים") הגדיר את המסגרת, "זמן להתעורר" ("זה הזמן להתעורר, הבית מתפורר/ נצא מהחורים ביחד, די להסתתר/ תרימו את היד, תפתחו את הפה/ מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה") שרטט את מסלול ההמראה, ההתנגשות, אולי גם ההתנקשות.

ואם זה לא ברור מספיק, חזרו השניים על עיקרי "אני מאמין", מניפסט התקווה החד משמעי שלהם לחיים סבירים אם לא מושלמים. ולא רק בענייני שלום, מלחמה, טרור וענייני חוץ, בעיקר בחובה להשקיע בחינוך, ביצירת שוויון תעסוקתי, במחיקת פערים חברתיים ובמיגור הגזענות, אם כל אסון.


שאנן סטריט וגיא מר, צילום: אוהד רומנו


הראפר פלד הצטרף אליהם לרגע, עם "טיפת מזל" שלו, כדי להדגיש - אם היה צורך - את הקשיים החברתיים שכבר הפכו לסוג של לחם חוק ולחלק מן החיים. לפני שהם סיימו את חלקם המהוקצע עם "שיר נחמה" האירוני: "...אז מה עושים? מתנחמים/ מסירים מכסים מסירים/ מסירים מוסר משרים/ מסירים מסרים משירים/ ושרים שיהיה טוב/ שרים כדי לא לרעוב/ שרים כדי לא לראות שאין על מה/ שרים עוד שיר נחמה".

מרקם החברתי-לאומי הישראלי

אף שקרולינה איננה ראפרית מובהקת - אם כי מייצגת בגאון מגזרים משמעותיים לא פחות, כמו סאונד סיסטם, פאנסט, בלוז וגרוב בהגדרותיהם הרחבות ביותר - היא נמצאה על ידי מארגני האירוע כיוצרת הנשית המובילה להשתתף בו, היחידה כמעט (להוציא את גיחותיה של אקו, האלמונית לרבים מאיתנו). קצת מאכזב שזה כל מה שהזירה הנשית יכולה להציע, אם כי אבק הכוכבים והמלכותיות שהגיעו עמה, כמו הרכות והנחמה שהציעה בשירתה, תיבלו וריככו את המבע והבשורה שעלו מבין צליליו.

כמו הכאב והתקווה האנושיים בגוספל הנהדר שלה "שירת עבדים" ("לו רק נדע מתי לשמוע כמו פעם מזמן/ תפילת העבד שבינינו תפילת האדם"), כמו החשש והדאגה האימהיים שב"אור", כמו ההנחיות לשום שכל, היגיון ומחשבה צלולה במעברון הקצר מ"מצפן ליבך", וכמו "העיניים מראות" (יחד עם קפה שחור חזק), שיר חדש שטרם הספקנו לתהות על קנקנו ותכולתו, שהגיע בהמשך.

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ??«×§×¨×?ל×?× ×? habama??¬??Ž
קרולינה, צילום: רון קדמי


אקו
(מורגנשטרן) הצעירה והנמרצת, זכתה לחשיפה נחשקת. תחילה לצד קרולינה ב"אור", מיד לאחריו ב"שער אחר שער" שנכתב ביחד עם שאנן סטריט. היא נאבקת בו בנחישות ובאופטימיות על הנשיות, האישיות והאנושיות בחיי היומיום שלה: "נושאת את הלפיד כמו פסל החירות/ מפוצצת מיקרופונים כמו פצעי בגרות/ אין לכם מקום, זה כמו מונית שירות/ אם תל אביב היתה ביירות אז הייתי פירוז/ מאה אחוז מהלו"ז מוקדש לעניין, יש לכם פה/ עניין עם פועלת בניין, תסגרו לי את השער אז מה/ זה לא נגמר, תמיד יש את המחר".

קפה שחור חזק
, הרכב ההיפהופ הנתנייתי, התכבד במופע - מן הסתם בהיותו הנציג הבולט של יוצאי אתיופיה בז'אנר, ואולי במחווה של אפלייה מתקנת - בבולטות שמעבר למשקלם הסגולי הנוכחי (עם שני אלבומים בלבד עד כה).

אילק סהלו ואורי אלמו הם פה חשוב בפסיפס החברתי ובקריאה לשוויון ולסובלנות. כמו בהרמת דגל ההזדמנויות ב"רק לעלות" ("רק לעלות, זה מה שנותר/ לא הצלחת, תנסה מחר/ העולם יתן לך מתנות בשפע/ לא כתוב בשום מקום שלנסות זה פשע"), חתירתם העיקשת לחיים טובים יותר ב"ימים טובים" (יהיו ימים טובים אנחנו מקווים/ אני יודע שהכל מתחיל מבפנים/ יהיו ימים טובים אנחנו כן שווים/ לחיות את החיים עם חיוך על הפנים"), העקשנות על אף כל הקשיים, התלאות והמהמורות שב"הנה זה קורה".

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ??«×§×₪×? ש×?×?ר ×?×?ק habama??¬??Ž
קפה שחור חזק, צילום: משה נחומוביץ'

נציג מגזרי אחר במרקם החברתי-לאומי הישראלי, ניתן לראות גם בסיסטם עאלי, הרכב ההיפהופ הנחשוני מיפו, שנושא בשורת שיח רב-לשוני ותרבותי. בהרכבו המוקטן (שישה במקום תשעה, וללא הזמרת לונה אבו נאסר) היווה במופע ביטוי יחידי ללאומיות הערבית בחברה הישראלית. "בונים את הבית מחדש", על התשוקה, הזעם והמחאה הבוערת בעצמות, הקיפוח והתקווה, הלהט והקצב חוצב הלהבות, קרא לפקוח ראש, עיניים ופה, לחלוקת משאבים בדרך לאיחוד כוחות הכרחי בהבראת החברה והמקום, במחאה נגד השלטון שהופך את החיים שלנו לעסק ולנשק.

ג'ימבו ג'יי
, שסיים באופן סימבולי את החלק הראשון של המופע - ומתאים יותר, לבטח בחולצת הפסים הוורודה שלבש, לערב פואטרי נינוח ולא להתרחשות היפהופית גועשת - ניסה (עם "תזכרי") לשוב ולהעמיד במרכז הדיון את האדם הקטן, שהאירועים הגדולים מבלבלים את חייו, מעמיסים עליהם, משאירים לו מעט מאוד רגעים מכוננים.


פלד וג'ימבו ג'יי, צילום: אסף יוסופוב



מי חתכו באמצע?

חלקו השני של המופע היה קוהרנטי פחות למשנתו של בן גוריון, על אף שהמשיך להיות מצוטט, בעיקר אחרי הגיחות של "קפה שחור חזק". הוא עשה כבוד לשניים מהיוצרים הפוריים והמרכזיים יותר בסצינה. תחילה איתי פלד, שעד לפני אלבום-שניים נתפש כילד הרע והמופרע של הסצינה "בגלל שאני לוקו", ציטוט מפיו) והיום נחשב לאחד מיקיריה, עם "מייצג" שלא שוכח מאיפה בא (מנחמיה!) ומה תפקידו בכל העיסוק הזה, ועם "בא בבום" העברייני למחצה, המודע ליכולותיו ועף על עצמו.

ויותר ממנו הצדיע ליצירתו ולהשפעתו של נצ'י נצ', הראפר הפתח תקוואי, אולי הכוכב הגדול ביותר של ההיפהופ המקומי - לא שהוא מתנהג ככזה. תחילה עם הריפרור ל"עגל הזהב" של אהוד בנאי, אל העדריות והמותגיות שמנווטות את חיינו, ועל הנהגה שמפלגת ומשסעת חברתנו - אם תרצו מגילת העצמאות על פי רביד פלוטניק, נצ'י נצ'; אחר כך עם הטווסיות (המנומקת אחויה) של "מלך הראפ של המזרח התיכון" (שלא סופר אף אחד וגם מפגין שליטה מרשימה בניווט ובהקפצת הקהל);


סיסטם עאלי, צילום: אסף יוסופוב


וכלה בשיתופי פעולה מפרגנים עם כל מי שקפץ וזז על הבמה - עם קרולינה, אקו, פלד ואיציק פצצתי המגניב (המפיק המוזיקלי של המופע) ב"So far" הנפלא והכייפי של הגברת הראשונה (הזדמנות יחידה כמעט עבור הקהל לשירה בציבור); עם "סיסטם עאלי" ב"כלב מי שלא אוהב אותך", שיר ההעצמה הנשית, העידוד הנפשי והתמיכה החברית; וחבירה לג'ימבו ג'יי בהובלת הימנונו המצוין "עשיתי", שאין כמותו לשפר, לשבח, לקלס ולהתהולל עם הישראליות שאין בילתה.

כאשר כל השותפים על הבמה - כולל ארבעת נגני הבית – היעדרם של שאנן סטריט וגיא מר (השניים חתכו הביתה או למימוש התחייבות מוקדמת) לא פגע בקרחנה על הבמה ובאקסטזה שאחזה בקהל, אך פגם בתחושת הפירגון, האחווה וההתלכדות, שדי מאפיינת את העוסקים בהיפהופ. הישראלי לפחות.

מי שהיה חשוב לו, השתתף במושב הקונגרס הציוני הראשון של ההיפהופ בארץ ישראל. מי שלא? תהיינה בוודאי הזדמנויות נוספות. לחיי הקונגרסים שבדרך. עם בן גוריון ובלעדיו.


נצ'י נצ' וג'ימבו ג'יי, צילום: אסף יוסופוב


היפהופלנד, אירוע פתיחה פסטיבל ישראל. תלפיות, ירושלים. רביעי, 23 במאי 2018

למועדי מופעים >

27/05/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע