תיאטרון - נבות זיו עושה תרבות בבית אריאלה

נבות זיו, מנהל מרכז התרבות בספרייה, על התכנייה החדשה והמגוונת, ההיצע של תל אביב והחיים בצל המתיחות בדרום

אוקטובר הקרוב יפתח את עונת התרבות החדשה של ספריית בית אריאלה, והשנה התכנייה נראית ורסטילית למדי. נבות זיו, מנהל מרכז התרבות בבית אריאלה בשנתיים האחרונות, מדגיש כי הקו המנחה היה, כמו בשנה שעברה, לייצר כמה שיותר תוכן מקורי.

"אנחנו מאוד מרוצים מהתכנית השנתית וההרשמה עד כה מוכיחה שההשקעה הייתה שווה", אומר זיו. "בגלל שאנחנו מוסד עירוני והמטרה שלנו היא לא להרוויח כסף אלא להנגיש תרבות, שזה מנדט מאוד מהנה ונכון לפי דעתי, אנחנו מציעים חצי מחיר משאר המתחרים משום שההרצאות שלנו מסובסדות, כך שנגיע לקהל רחב ככל האפשר. תרבות צריכה להגיע לכולם, לא רק לאלה שיכולים להרשות לעצמם".

ובעונה הזאת בהחלט נראה שהבאתם הכל מהכל.

"לא בדיוק הכל מהכל. לעומת גופים אחרים שפועלים בשדה הזה אין לנו פעילויות בנושאי אקטואליה, פסיכולוגיה, מדעי הנפש, זוגיות ואהבה, משפט, ביטחון וכו'. אנחנו מתעסקים באופן כמעט טהור בתרבות. זה המנדט וההתמחות שלנו".

הבחנתי שיש עיסוק גם בתחום הקולינריה.

"הרעיון בקורס המיוחד של תרבות הצ'ופסטיקס הוא אנתרופולגיה, לזהות תרבות מקומית דרך המזון, בראי מנות הדגל. לא מקבלים בקורס הזה מתכונים או טיפים לבישול, אלא ההרצאות עצמן ייסובו בעיקר סביב השאלה איך הגורמים התרבותיים של כל מדינה משפיעים על המנות המקומיות."

מקור: אתר בית אריאלה

"לא רק מקום שמשאילים בו ספרים"

ואיפה מגיעה המקוריות? זיו מציג שורה של קורסים וסדנאות חדשניים שמביאה הספרייה לראשונה. "יש סדרה שנקראת 'בתור לנובל' והיא עוסקת בשאלה מי יהיו הזוכים העתידיים בנובל לספרות ואיך ניתן לחזות אותם", מפרט זיו. "הקורס 'עברית בשלל שפות' עם רוביק רוזנטל ידבר על מקורותיה ושורשיה של השפה העברית במפגשים שלה עם שפות אחרות; 'ברבור שחור' זו סדרה לגמרי מקורית שלנו על האקראיות בחיים במדע ובאמנות; הקורס 'שישי מוזיקלי' הוא מסע שבו אנחנו מתחברים לעמודי התווך של המוזיקה והשירה העברית, בהופעה מדוברת שגם מספרת וגם שרה את האמנים האלה; יש גם סדרה של סיורי גלריות ביום שבת בבוקר, כאשר הגלריות הן עכשוויות. אנחנו לא יכולים להתחייב מה יהיה בהן, אבל כן נתחייב שהן יציגו את האמנות הכי עכשווית בעולם. זאת אומרת, לחבר את הקהל שלנו למה שקורה בשדה האמנות המקומית עכשיו ממש."

אתם לא יודעים מראש מי יהיו האמנים שיציגו?

"נכון. אנחנו בכל פעם נבחר את הגלריות הכי רלוונטיות והכי עדכניות לאותה תקופה."

מאוד ספונטני.

"זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להביא. הסיורים הללו, אגב, הם סולד-אאוט. כנראה שהקהל שלנו מאוד העריך את זה. אנחנו גם עם יד על הדופק במקרה שיהיה ביקוש להרחיב פעילויות מסוימות וכך נוכל לווסת את התוספות של הקורסים שלנו".

לאיזה קהל אתם מכוונים בעצם?

"רוב הקהל שלנו מורכב מגמלאים, שוחרי תרבות. רבים מהקורסים שלנו מתקיימים במהלך השבוע בשעות הבוקר. זה קהל שמחפש את השעות הללו להעשרה אינטלקטואלית. לאחרונה התחלנו לפרוץ לקהלים חדשים, כמו עם סיורי הגלריות והרצאות פילוסופיות מאוד חדשניות בשעות הערב לקהל קצת יותר צעיר ומגוון. התחלנו גם סדנאות איור, שתיהן סולד-אאוט. יש סדנת פודקאסט וסדנת סרטוני רשת. כל מיני דברים שמגוונים לנו את ההיצע ואת הקהל."

בכלל מרחיב את היריעה של הסתכלות על תרבות.

"נכון. אם בעבר המנדט שלנו היה תרבות המילה הכתובה - כי אנחנו עדיין ספרייה - האבולוציה של מוסד הספרייה היא שכעת הוא לא רק מקום שמשאילים בו ספרים אלא מוסד ידע, מרכז טכנולוגי, מרחב קהילתי שבו אנשים נפגשים, ומרחב עבודה. המנדט הרי נלקח מהספר כי כיום יש גוגל. אין צורך לפתוח אנציקלופדית אביב כדי לחפש ערך כלשהו. אבל הספרייה עצמה נהייתה מעבר לגוגל. כאן אתה רוצה להעמיק ולהגיע למידע שלא קיים ברשת. זאת אומרת, תפקיד הספרייה הפך מאספקת ספרים לכל דורש לאספקת מידע."

רוביק רוזנטל, צילום: אריק סולטן

אמנות המילה הכתובה

יש המון סדנאות כתיבה למגוון גילאים. בעולם שבו המילה הכתובה מקבלת בעיקר במה של סטטוס בפייסבוק, איך מייצרים תוכן שינוע בהתאם לקצב הרווח?

"אנחנו מוסד עם סדנאות הכתיבה הגדול והוותיק בארץ. רוני סומק מלמד פה כבר 30 שנה. אני חושב שהמילה הכתובה התחזקה בשנים הקרובות, כי הכל נהייה טקסטואלי. גם אם הכל נהייה קצר, גם אם מאמל"קים הכל - כולם משתמשים במילה הכתובה כדי להביע את עצמם בדרך כזו או אחרת. אנחנו גם מכוונים לגילאים מסוימים. יש את 'סבא וסבתא מספרים לנכדים', שזו סדנה מאוד ייחודית שבה הסבים והסבתות מקבלים את הכלים להעביר את הסיפורים בכתב כדי שהנכד יתחבר לילדותם. יש לנו סדנה של ערן צור שבה המשתתפים באים עם מילים והוא מחבר להן לחן וביחד הם יוצרים שירים.

"יש סדנאות ממש חדשות כמו זו של רנה ורבין של כותבים שנתקעו - בעיה מאוד ידועה אצל כותבים, תסריטאים, מחזאים. בנוסף לזה, יש את סדנת הפודקאסט, הדבר החם בעולם כרגע, עם יובל מלחי, אושיית רשת בפני עצמו. פודקאסט, כמו כל אמנות ויצירה, יש לו חוקים מאוד ברורים. צריך לדעת את הפתיח והתוכן, שיהיה קוהרנטי, יש לשמור על דיוק ומתח. כמו תסכית של פעם, זה טלוויזיה ברדיו. צריך כל הזמן לעניין, לשמור על מתח, קצב איטי, להגביר, להאט. ויש רבים שזה המדיום שמאפשר להם ביטוי מקסימלי, שבעל פה הם מתבטאים בצורה הטובה ביותר. בנוסף, זה עולה לרשת וזמין לכולם, פשוט מאוד לתפעול טכנולוגית. דרך פשוטה להעביר את הבשורה שלך לעולם.

ערן צור, צילום: שרון דרעי

"יש גם את 'המספרה' שבה מתרגלים עקרונות בעמידה מול קהל ונחשפים לטכניקות בתחום של אמנות הסיפור. השנה ליכדנו כמה קורסים וסדנאות בהובלת נעם מאירי ואליענה שכטר. זה יהיה מרכז להכשרת מספרי סיפורים של בית אריאלה."

העונה תורכב משני עמודי תווך עיקריים: קורסים וסדנאות. בכל קורס יתקיימו כמה מפגשים תחת נושא מסוים. אפשר למצוא שם את "אום כולת'ום פינת שימבורסקה" שבו יש שיתוף פעולה עם פסטיבל אפוס כך שבכל מפגש מובא סרט דוקומנטרי על אושיית תרבות כלשהי ולאחר מכן מתקיימת הרצאה בנושא. הסדנאות, מסביר זיו, כבר פותחות צוהר למרחב אינטימי, של כ-15 משתתפים ומרצה, "ובהן המטרה היא לא להאזין אלא ליצור. אנחנו מכוונים ליצירה אישית של כל משתתף, שיוציא בסוף תוצר תחת ידיו. אני יכול לומר, גם בזכות החוויה של הוריי שהגיעו לסדנאות, שזה עניין תרפיסטי יוצא דופן. אנשים יודעים איך הם נכנסים לסדנה אבל לא יודעים איך יצאו ממנה. סשן אינטנסיבי שלא מפספס שום איבר בגוף אחרי שהוא מסתיים."

איזו סדנה היית לוקח?

"הקורס של עמוס עוז, שהוא הפופולרי מכולם. בשנה שעברה היה אולם מלא של 400 איש. הוא קורא ספר ומדבר עליו, והוא מהפנט. אהיה גם ב'אום כולתום פינת שימבורסקה'. בנוסף לאלה, אני אישית מאוד אוהב את טוריו של פרופ' אברהם בלבן בעיתון הארץ, קסם תל אביבי. הוא שותף בסיורים אצלנו ויש לו קורס שנקרא 'בין מסעות חוץ ומסעות פנים'. פרופ' בלבן, שהמילה אצלו היא קודש הקודשים, מביא זווית ייחודית על הזיקה למסע החיצוני והמסע הפנימי של גיבורי תרבות. בספרות הכל זה מטאפורות. גיבור שעושה מסע חיצוני עושה גם מסע פנימי."

עמוס-עוז-דני-מכליס.jpg

עמוס עוז, צילום: דני מכליס

בין תל אביב לעוטף עזה

זיו, שחי כבר יותר מעשור בתל אביב וספג בה תרבות מכל זווית אפשרית, עקר אליה לפני שנים מקיבוץ דורות שבעוטף עזה.

איך נראה מעבר מחיי קיבוץ לחיים תל אביביים. נשמע כמו מעבר מבועה לבועה.

"אין מה להשוות בין הבועות. גדלתי בצפון הנגב בקיבוץ דורות מה שנקרא עוטף עזה. בשנות ה-80 וה-90 לא היה כבלים או טלפון נייד. הבועה היתה הרמטית. למדתי בבית ספר קיבוצי. זאת היתה הסביבה שלי.

"הגעתי לתל אביב לפני 16-17 שנים אז קשה לי לזכור את הימים הראשונים. גרתי לפני כן שנה בלוס אנג'לס ואז טיילתי בעולם והגעתי לתל אביב. מסלול קבוע של הרבה קיבוצניקים. מהרגע הראשון התאהבתי בהיצע התרבותי של העיר וזה עד היום הדלק שמניע אותי, אם זה תרבות המועדונים והמוזיקה ששיחקה חלק מרכזי בחיי, הרצאות על פילוסופיה והיסטוריה. המעבר היה חלק מאוד. גם אחותי כבר גרה פה והיתה לי סביבה תומכת. מהרגע שנחתי בעיר ידעתי שכנראה אישאר פה. היום אני בשלב אבולוציוני אחר, גר עם אשתי והילד שלנו ביפו. שנינו עובדים בעיר. הילד שלי הולך לגן דו-לשוני בעיר ואנחנו חיים את העיר מזווית אחרת, פחות הבליינית ויותר המשפחתית."

מה היה בתל אביב כבר אז שלא מצאת בשום מקום אחר?

"היה היצע. אי אפשר להתעלם מזה. יש לך את הזכות להתלבט מה לעשות בניגוד לשאר מדינת ישראל. זה גרם לי אושר שהבחירה בידי. כשהגעתי לעיר הלכתי הרבה למסיבות, הופעות ותערוכות. אהבתי את התחושה שאני לא צריך להתבייש כשאני מגיע למקום מסוים כי כל אחד זכאי להיות מה שבא לו. לא נתעלם מהעובדה שהמודעות העצמית פה מאוד גבוהה וכולם שופטים את כולם, אבל יש מקום לכולם. כשאתה רואה סביבה כל כך הטרוגנית של טיפוסים מסביבך אתה מרגיש יותר בנוח להיות עצמך. זה משהו שאני מאוד אוהב בעיר הזאת - חוסר האחידות והמקום לכולם, הצבעוניות. ביתר שאת אני אוהב את זה ביפו. הגיוון נותן את המשקל לכל אחד להיות מה שהוא עצמו."

איך לאור המתיחות והמצב הביטחוני חיים על התפר שבין תל אביב לעוטף עזה?

"התשובה העצובה היא שמתרגלים להכל. לי כבר יצא לנסוע להוריי עם הילד ואשתי ולרוץ למרחבים המוגנים כי זאת המציאות. אני מארח את ההורים מדי פעם. האמת, עברתי לא מזמן דירה ובוקר אחד קמתי וקלטתי שכל הלילה היה סוג של מלחמה בבית שלי בדורות. כל מי שלא גר שם מנותק. התקשרתי לאמא שלי והא אמרה לי לא ישנתי כל הלילה. הדיכוטומיה הזאת במציאות האישית שלי, אפשר לנסות ולהדחיק אותה, זה מה שאני עושה רוב הזמן, אבל המציאות מכה מדי פעם ואי אפשר להתעלם ממנה. לי אישית זה מאוד מציק שאני יושב פה במשרד הממוזג שלי בתל אביב ומדבר איתך וההורים שלי יושבים במרחב המוגן במרחק של שעה נסיעה מפה."

נבות זיו, צילום: ציפי סובר

עם זאת, זיו מבהיר כי עונת התרבות מחברת את תל אביב עם לקוחות שמגיעים מכל רחבי הארץ, כולל מאזור עוטף עזה.

"הדי.אן.איי של תל אביב הוא חדשנות והבעבוע התרבותי פה מגיע מהרצפה ולא מלמעלה", אומר זיו. "אנחנו נותנים לזה ביטוי בתכנייה, בקשב לרחשים תרבותיים בעיר ובהנגשה שלהם לקהל הרחב. העונה החדשה היא תמונת מראה של מה שמתרחש בעיר. חצי מהלקוחות שלנו לא מגיעים מתל אביב, אלא מהערבה, הגליל העליון ועוטף עזה. התחבורה כיום הרבה יותר נגישה, כך שזה הרבה יותר פשוט. אני ממליץ לכל מי שיכול - תצרכו תרבות. זה הדלק לנשמה שלנו".

עונת התרבות 2018-19 של בית אריאלה תיפתח במהלך חודש אוקטובר 2018. פרטים נוספים והרשמה בטלפון: 03-7240570, ובאתר בית אריאלה