סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן לירון בן שמעון באלבום שלישי ומוצלח
 

 
 
ההפקה המוזיקלית מתובלת בעיטורים אתניים. אפילו בנעימת הפתיחה, שכשמה היא נקודה למחשבה ורמז לפוטנציאל האתני... האתניות המרומזת הזו הופכת את 'לחזור' לאלבום מקסים, שנוגע בעדנה בקצות החושים והרגשות. היא הולמת את הקול החם, המחוספס משהו והחינני בארומטיות של בן שמעון."
הזמרת שהלחינה להיטים לאחרים, מציגה אי.פי מקסים ומעורר רגש ומחשבה. אבל איך זה נשמע בלייב?




"לחזור" הוא האי.פי השלישי של לירון בן שמעון, זמרת-יוצרת צנועה אך עם קול ברור, שמתנהלת בזהירות ובשיקול דעת, בלי למהר או להיסחף, על אף שיש לה סיבות טובות לעוף על עצמה, בדמות שירים מצליחים שהיא כותבת ומלחינה למבצעים אחרים - מזהבה בן ועד מרינה פיינגולד, מישי לוי ועד אריק סיני.

טיפול רגשי

שמונה רצועות באלבום החדש של בן שמעון ולמרות זאת, בשל אורכו (26:28 דקות בלבד) ואופי היצירות שבו - קטע אינסטרומנטלי ושישה שירים, אחד מהם גם בגרסת רמיקס - הוא קרוב ברוחו לאלבום מקוצר.

גם העובדה שאחד מהשירים לא "שלה", כי אם נכתב למענה, וערפול (מכוון?) זהות היוצר של האינטרו האינסטרומנטלי ("נקודה"), תורמים להרגשה שהאלבום הגדול, המשמעותי והראשון של לירון בן שמעון עדיין לא ראה אור.

בינתיים היא משכללת את יצירתה ו"לחזור" מטפל לטעמי בקשיים בביטוי ובהבעת רגשות, אם לא בנכות רגשית.


לירון בן שמעון, צילום: נמרוד קפלוטו


"כשאת אבודה/ הלב שלי נכנע/ ולא רציתי לגלות הכל/ אולי פחדתי שבסוף ניפול/ רק תשמרי לי את הסוד הזה/ בעיניים", היא כותבת, מלחינה ושרה ב"אור". ולא משנה אם זה שיר לאישה שאמור להיות מבוצע מפיו של גבר, או שניקח אותו כפשוטו - הצהרות כוונות, דאגה ואכפתיות של אישה לאישה.

הדואליות הזו עוברת כחוט השני בשירים של בן שמעון. כך גם שיר הנושא. מצד אחד: "האם את זוכרת/ מתי השתנו הדברים/ מתי נאמרו המלים/ בדרך אחרת". מצד שני: "ופעם הייתי המלך שלך/ ולך מלכתי/ היה אז כתר/ האם את יודעת, אפשר עוד לחזור/ לרגעים ושעות/ שם בחדר". נשמע כמו שיר שנועד לביצועו של גבר, אבל היא שרה אותו לחברה טובה, לדמות נערצת, לאהובה קרובה. בכל מקרה, את הכמיהה הזו בן שמעון שרה בפגיעות בוסרית כובשת ומעוררת אמפתיה.


  


גם שירי הזוגיות המובהקים יותר, כמו זו הלא ממומשת ב"מספיק קרוב" (שנמסר לביצוע בכורה של ישי לוי) או זו הבעייתית והלא פתורה ב"עולם", נישאים על חוסר היכולת להביע ולהבין. בראשון (המילים של שי רותם) הם שני טיפוסים "זרים וקרובים... נפגשים ברחובות מקבילים/ בעיניה הוא שקט, בעיניו היא הרעש, אף פעם לא יהיו ביחד". בשני, הקשר הוא בערבון מוגבל, לא יציב, לא בטוח - "תודה שעוד אתה אוהב אותי... גם כשאין בי אף טיפת אהבה". חיים קשים.

גם את "באמצע החיים" כתב שי רותם, פרטנר קבוע כמעט של בן שמעון. שיר הורות כואב, של אובדן ושכול, של חוסר יכולת להכיל את הצער, והזדקקות נואשת לתמיכה ולנחמה: "את לא לבד במלחמה הזאת שלך/ כל העולם בוכה על ילד שאבד". וגם כאן לא חשוב אם מדובר במקרה פרטי, מסומן וברור, מפני שהסיטואציה הזו של אובדן ילד, יותר מדי שכיחה בציבוריות הישראלית, ובן שמעון מאירה אותה ברגישות האסרטיבית הראויה, אם יש דבר כזה.


לירון בן שמעון ושיר לוי, צילום: טוני פיין (פוטוני)


"קילומטר לזריחה", השיר הנועל (אם לא נתייחס לגרסת הרמיקס ל"אור" של די. ג'יי. אולסוונגר, אחד המפיקים המוזיקליים של האלבום, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם מאור ויזל) הוא היחיד שבן שמעון לא כתבה. חתומים עליו ארז ברזוליק המיומן ועומרי קסטן, והוא האפר (א בפתח, פ סגולה ודגושה) היחיד באי.פי.. קצבי ואפילו שמח טיפה, כנראה בזכות האופטימיות הטבועה בו, בידיעה ששום דבר לא רחוק ואינו בלתי ניתן להשגה. ודומה שדווקא בו, בניגוד לנמען הגברי הברור, הפנייה היא כללית - את/אתה באותה התכוונות. שיר נהדר.


  


גרסת האלבום עדיפה

ההפקה המוזיקלית מתובלת בעיטורים אתניים, גם כשהיא בידי גיא מוזס, צח דרורי או אריאל טוכמן. אפילו בנעימת הפתיחה, שכשמה היא נקודה למחשבה ורמז לפוטנציאל האתני. אגב, קצת נדיר שיצירה אינסטרומנטלית פותחת אלבום של יוצרת מקומית. האתניות המרומזת הזו - שלטעמי מקבלת ביטוי מוחצן מדי בהפקה הבימתית - הופכת את "לחזור" לאלבום מקסים, שנוגע בעדנה בקצות החושים והרגשות. היא הולמת את הקול החם, המחוספס משהו והחינני בארומטיות של בן שמעון. איפוק שמבליט את הרגישות הגבוהה שלה, את דרך ההגשה וההבעה שלה. מתוקה להפליא.

על הבמה זה עובד פחות, למרבה הצער. לפחות במופע ההשקה, מלפני שלושה חודשים כמעט, בו התארחו שיר לוי (עם "משהו טוב") ואריק סיני (עם "מנגנת בי"). השורשים המרוקאים, משני הצדדים שלה, הרימו ראש, והפוטנציאל האתני מיתרגם למבע אוריינטלי, שלא עושה חסד עם היצירה של לירון בן שמעון ולא משקף אותה נכונה.


לירון בן שמעון ואריק סיני, צילום: טוני פיין (פוטוני)


זה מתחיל עם "כשנאבד את המילים" מ"כל חלומות העולם" הקודם, מוזיקת עולם בנוסח עידן רייכל, אך בהמשך גם מתבכיין (""עולם" ו"אמי אמי" של אהובה עוזרי, שהיא מגישה בחיבור ישיר ל"בית", ההומאז' שלה לעוזרי), גם קרקסי-וודבילי כזה ("סרטים מצוירים") ובעיקר מרים לכפיים (כמו "דיזנגוף 30" שכתבה לאולטראס ולשיר לוי).

יצאתי בהרגשה שהשירים (משני האלבומים האחרונים) של לירון בן שמעון מוצלחים למדי, אבל בלייב היא זמרת מוגבלת עדיין, לא בשלה מספיק, ורק חינה הטבעי והתשוקה שהיא אחוזה בה, מחפים. ושאני מעדיף להאזין לה באלבומים. בהם היא נשמעת הרבה יותר מחושבת, רצינית ומעמיקה, בעוד על הבמה היא חותרת למכנה משותף של כפיים. לא שאין לזה מקום, אבל הוא לא נוכח בעבודה האולפנית שלה.


לירון בן שמעון, צילום: נמרוד קפלוטו



לירון בן שמעון. לחזור (עצמאי)
לירון בן שמעון בהופעה. זאפה תל אביב, ראשון, 26 במאי 2019

למועדי מופעים >

28/07/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע