בקיץ 2022 הרותח שמאיים להמיס את כולנו לכור היתוך הומוגני מבעבע, כשהמחשבה על יציאה מהמזגן מקפיאה את האיברים (ולא במובן הטוב), יש מקום אחד שאליו כדאי, אפילו מומלץ, לבוא ולשנע גם את הילדים: הפסטיבל הבינלאומי ה-24 לתיאטרון בובות בחולון.
 
הפסטיבל, שיתקיים עד ה-6 באוגוסט, כולל מופעים, סדנאות והצגות לילדים, לנוער ולמבוגרים ברוחו הייחודית של המרכז לתיאטרון בובות בחולון שמנהל אילן סביר. ומבין עשרות המופעים ששמנו עליהם עין, קדמת הבמה מוענקת הפעם להצגת הבכורה המסקרנת "סיפור מנייר" שיצרו אורית ליבוביץ נוביץ ויהונתן רון, דודה ואחיין, שהגיעו כל אחד בדרכו לתחום תיאטרון הבובות, וחברו יחד להגשמת חלום משותף – הצגת בובות ייחודית המיועדת לילדים. 





הופכים צרה להרפתקה
 
יהונתן: "אני הגעתי לתחום בגלל אוריתי. עד אז ביימתי תיאטרון בסגנונות שונים וב-2016 עלה רעיון שדרש הגשמה בצורת בובות וחפצים ומייד חברתי אליה. זו הייתה העבודה הראשונה שלנו יחד והיא נועדה למבוגרים. מאז חיכינו להזדמנות לעשות זאת שוב והפעם לילדים, ככה נולד 'סיפור מנייר'".  
 
אורית: "אני הגעתי ללימודי תיאטרון בובות על מנת ללמוד עיצוב בובות, לממש את הפנטזיה שלי לתת חיים לדמויות שאני מציירת. נרשמתי ללימודי עיצוב בלבד, אבל מהר מאוד התאהבתי בהפעלת בובה על במה. הרגשתי שהעבודה עם בובה מאפשרת חופש מוחלט לעסוק בהכל, לומר הכל בכל אמצעי שעולה בדעתך".
 
אז מה הסיפור של "סיפור מנייר"?
 
יהונתן: "ההצגה מספרת על ילדה יצירתית ומלאת חיים בשם אלכס שמאז שהתחיל הסגר האחרון היא לא מוצאת יותר עניין בכלום, ולא בא לה לעשות כלום. הכל משעמם אותה. משם מתחילה ההתמודדות, מה עושים כשהכל משעמם?
 
"היא מחליטה 'לעשות דווקא' ומקשקשת על השטיח. הקשקוש הופך ליצור שובב, יצירתי ובעל דמיון שסוחף אותה למסע בין עפרונות וניירות. יחד הם לומדים לגלות במופשט את הצורה, להפוך צרה להרפתקה, ובעיקר לומדים איך למצוא עניין שאבד". 
 

סיפור מנייר, צילום: אורית ליבוביץ נוביץ


"אמיליה גוטמן מנהלת לי את החיים"
 
ואם כבר מדברים על סגר, בתקופת הקורונה הפכה אמיליה גוטמן, בובת אישה מבוגרת שיצרה אורית, לאושיית אינסטגרם ופייסבוק מטורפת עם כמויות מעריצים, עוקבים ומגיבים שלא היו מביישות את אנה זק
 
אורית: "אמיליה נולדה לכבוד ההצגה 'התיאטרון של אמיליה' שעלה בפסטיבל לתיאטרון ילדים בחיפה ב-2015 ומאז היא לא מפסיקה להפתיע. היא חיה את החיים ובמקביל מנהלת לי את החיים".
 
מה סוד הקסם שלה?
 
אורית: "בגילה המופלג, 86, היא החליטה שהיא מסתכלת על חצי הכוס המלאה. שהכיף בגיל הזה הוא שהיא לא חייבת לעשות חשבון לאף אחד וזה הזמן שלה להרגיש, לעשות, להגיד מה שבא לה. למשל, נמאס לה להיות לבד בתקופת הקורונה והיא מצאה בן זוג בטינדר. היום הם חוגגים כבר שנה וחודשיים. היא מאוד משתדלת לשמור על אופטימיות, וזה ממגנט אנשים אליה".
 
יהונתן: "אוריתי מרשה לאמיליה לומר הכל - ואמיליה אומרת את מה שאוריתי מבינה על התבגרות, חיים, בדידות ויחד. לא פעם ראיתי רפרנסים של החיים המשפחתיים המורחבים בסיפורים של אמיליה וזה מהמם בעיניי. חוץ מזה היא הצטרפה לחופשה האחרונה שלנו ביוון והכי כיף איתה". 


אורית ליבוביץ נוביץ והבובה אמיליה גוטמן, תמונה באדיבות האמנית


"המרחב הריק יכול להתמלא בכל דבר"  
 
אורית: "בתקופת הקורונה, ככל שהסגרים נמשכו, הרגשתי שאני מאבדת לאט לאט את החשק ליצור. הרגשתי שהראש שלי מרוקן, והדבר היחיד שהצלחתי למצוא בו משמעות הייתה אמיליה. התסכול מהמצב החדש מאוד העסיק אותי, עלו נושאים כמו ריקנות, שעמום, פחד, כמיהה לחברה, הסתגרות ועוד".
 
שזה למעשה המצע שעליו התפתחה ההצגה "סיפור מנייר" 
 
אורית: "שכשמה כן היא, הכל מנייר - תפאורה, אביזרים, הכל. כבר מהתחלה היה לי ברור שהכל יהיה מנייר - זה חומר זמין, יומיומי, שנמצא בכל בית, בכל פינה. הנייר ליווה אותי באותה תקופה - עליו עבדתי בחיפושי אחרי ה'רעיון הבא', אם בסקיצות, איור, ציור, ניסיונות כתיבה, חומרים שקראתי, גזרתי, קיפלתי ועוד".
 
יהונתן: "מצד אחד זה חומר נגיש ומוכר ומצד שני הוא גם ייצוג של הדף הלבן - הריק. המרחב שמבקש להתמלא ומחזיק את כל האפשרויות בעולם אבל לפעמים גם פחד. זה משהו מוכר מאוד מהיומיום ובטוח מעבודה על פרויקט חדש".
 
איך בונים בובה ואת הסיפור סביבה?
 
אורית: "דבר ראשון בונים לבובה את סיפור חייה: מיהי, מהן תכונות האופי שלה, מאיפה היא באה, מצב משפחתי וכולי. אחר כך יוצרים סקיצות ברישום ובתלת מימד ומחליטים באיזה חומר הכי נכון לבנות אותה. אמיליה למשל עשויה מספוג, אז מתחילים מגוש ספוג, מספריים והרבה שעות".
 
יהונתן: "סיפור של בובה זה בדיוק כמו סיפור של בן אדם לא? מה ההבדל?"
 
אורית: "אין הבדל". 


סיפור מנייר, צילום: אורית ליבוביץ נוביץ


"אורית היא האמא השנייה שלי"  
 
למה בעצם אתם עובדים יחד? מה השת"פ הזה תורם לכם?
   
 יהונתן: "עברנו מסלולים שונים שהובילו לנקודה שבה אנחנו יכולים להיפגש וליצור יחד. אוריתי באה מאמנות ועברה לבובות, בעוד שאני גדלתי בתיאטרון ובשנים האחרונות עוסק באמנות חזותית".
 
אורית (מחוייכת): "וחוץ מזה... אנחנו משפחה".
 
יהונתן: "בעיקר זה. אוריתי היא לא רק דודה שלי, היא כמו עוד אמא שלי אבל כזאת שלא  גורעת מנפלאותיה של אמי האמיתית, שהיא גם החברה הכי טובה שלה".
 
אורית: "אנחנו עוקבים הכי מקרוב שאפשר על ההתפתחות אחד של השני וברגע שיש הזדמנות, זה מרגיש הכי טבעי ליצור יחד".
 
 
איך עובדת חלוקת התפקידים ביניכם?
 
"חלוקת תפקידים מבוססת על העובדה שחוץ מהעיצוב אני גם מפעילה ויהונתן רואה את הדברים מבחוץ. חוץ מזה אנחנו עושים הכל יחד ומנסים לסמוך על דעתו של האחר יותר משל עצמנו".
 
יהונתן: "ההיכרות אחד עם השני ועם הדרך האמנותית שלנו עם האחר/ת מאפשרת לטשטש את הגבולות של מי אחראי למה. אוריתי לא מאמינה בקרדיטים".
 
אורית: "בעיניי זה מיותר".
 
יהונתן: "בעיניי זה חשוב. אז שיהיה ברור שהיא היד מאחורי כל מה שיראו על הבמה". 
  
 

יהונתן רון, צילום: מאיה זהבי


עולם שהכל בו אפשרי
 
מה אפשר להעביר לצופים דרך בובה ללא מילים שלא יכול לעבור באמצעות שחקן חי ומדבר?
 
יהונתן: "זו שאלה גדולה. 'סיפור מנייר' הוא מופע ללא מילים ואנחנו חיים בעולם טקסטואלי שבו אפשר במשפט לתאר דקה שלמה של תנועה על במה. זה מאתגר את היכולת שלנו לספר סיפור. ועדיין, בובה יכולה לעוף, לקטון, לגדול, להפוך לדו מימדית ועוד המון דברים שאנחנו עושים בהצגה ששחקן חי לא יכול. כשאוריתי מפעילה היא משאילה את כל מה שחי בה ליצור דומם וזה קסום".
 
אורית: "דימוי חזותי משאיר לקהל מרחב להשלים את הטקסט. ואם הדימוי מספיק מדויק אז ילדים מבינים בדיוק מה קורה ועדיין מרגישים שהם טווים את הסיפור בעצמם. כך אני מקווה לפחות".
 
מה טיב היחסים שלכם עם אילן סביר והמרכז לתיאטרון בובות בחולון?
 
אורית: "המרכז לתיאטרון בובות שאילן סביר עומד בראשו הוא מקום קסום. למדתי שם במשך מספר שנים את אמנות תיאטרון הבובות, והוא הפך עבורי לבית חם, מפרגן וקשוב, מקום שאני ממליצה בחום לבוא ולחוות אותו - אם כצופה במוזיאון הבובות הנפלא שנמצא שם ואם כתלמיד/ה שרוצה להיכנס לעולם ממגנט, מלא קסם, שהכל בו אפשרי".
 

ההצגה תתקיים ב-6 באוגוסט 10:30, 12:30, במרכז לתיאטרון בובות חולון. כל הפעילויות מתקיימות בהתאם להנחיות ומגבלות משרד הבריאות שיהיו תקפות במועדים הרלוונטיים. מכירת כרטיסים טלפונית: 03-6516848, ראשון-חמישי 21:00-08:30, שישי 13:00-09:00, שבת 08:30-12:30, 21:00-16:00. מכירת ואיסוף כרטיסים, בקופת מרכז תיאטרון בובות, כשעה לפני מועד כל מופע. מחירים: הצגות לילדים: 55 ₪, הצגות למבוגרים: 70 ₪, סדנת משפחתית "הנודלים": (הורה+ילד): ₪60. כל הורה/ילד נוסף ₪35, סדנת משפחתית "כמו כפפה ליד": (הורה+ילד): ₪75. כל הורה/ילד נוסף ₪40, כיתת אמן "הפעלת מריונטות" (הונגריה): 300 ₪, סדנת "לכל חפץ סיפור, לכל סיפור חפץ" (קרואטיה): 750 ₪. להזמנות באתר הפסטיבל