המיזם "כל העולם קרקס" מקבץ אליו אקרובטים וליצנים מהארץ ומהעולם המופעים תחת כיפת השמים ברחבת מוזיאון ארץ ישראל. מיכל בן דוד ביקרה שם וגילתה ארגון מופתי, אווירה נעימה ומופעים חוויתיים.
החוליה החסרה בין האדם לקוף
בימים אלו של חופש גדול ומלחמה בצפון המון אנשים במרכז מחפשים תעסוקה לילדים בשעות אחר הצהריים והערב. אם יש לכם ערב פנוי כזה, וגם אם לא – פנו זמן, סעו למוזיאון ארץ ישראל ותנו לעצמכם לעוף, ללכת על חבל, לצחוק עם ליצנים ופשוט לחזור לתקופה שבה הייתם ילדים.
החל מהרגע שבו נכנסים לרחבת המוזיאון, נכנסים לעולם חדש שבו ליצנים ומלכים מנופפים ומצחיקים אתכם לאורך כל הדרך. אם תלכו בעקבות המוזיקה, תגיעו לבמה שבה מתקיימים המופעים המרכזיים. יש חמישה כאלה שנערכים בזה אחר זה, לא כולם באותה דרגת מורכבות, אבל כולם חווייתיים ומצליחים לרתק אליהם אפילו ילדים שבדרך כלל מתהדרים ב"קוצים בטוסיק".
המופע הראשון הוא מופע ג`אגלינג ואקרובטיקה: שלושה אומני ג`אגלינג פלוס להטוטן גורמים לקהל לשאוג בהתפעלות כשהם יורקים אש, ומצליחים לבצע תרגילים מסובכים ביותר. אחריהם תצפו גם במופע של התיאטרון הסיני, במופע ליצנים משעשע בהשתתפות הקהל ובמופע של צמד קווקזים שמוכיחים שללכת על חבל דק זו אומנות לשמה. בין לבין אפשר לעבור דוכני האוכל, ולהשתתף בתהלוכת ליצנים ועוד ועוד.
המופע שהשאיר אותי פעורת פה באמת היה מופע הטרפז, שהתחיל אמנם בקול ענות חלושה עם חמישה אקרובטים קשורים בחבלים, אך הסתיים בקריאות התפעלות ובמחיאות כפיים סוערות של הקהל. האקרובטים (מפורטוגל, מבלגיה ומצרפת) עושים הכל כדי להוכיח שהם החוליה החסרה בין האדם לקוף. הם מטפסים על חבלים, על עמודים, מצליחים לייצב את עצמם בזוויות בלתי אפשריות כמעט. מה שיפה הוא שלכאורה הם אינם מתאמצים כלל, התרגילים שלהם נעשים בקלילות ובאצילות וממש עושה חשק לנסות ולעשות בדיוק את מה שהם עושים.
ליצנים חינניים
הארגון לאורך כל הערב מופתי. מול רוב הבמות יש מקומות ישיבה מאולתרים, התאורה מתאימה, הדשא נקי ונוצרת תחושה נעימה מאוד שבאמת כל העולם הוא במה. אם אתם מגיעים מצוידים בכמה ילדים, אל תדאגו, הם ימצאו לעצמם תעסוקה. אם המופעים לא יעניינו אותם, הם יוכלו ללכת לבמת הג`ימבורי, וליהנות ממשחקים מתנפחים בכל הצורות והגדלים.
החוליה החלשה בערב הייתה דווקא המנחה. שבי זרעיה שכנראה הוצנח לתפקיד ונשמע כאילו נמאס לו מחלטורות בשעות בין הערביים. ההנחייה שלו חוזרת על עצמה, לא משלהבת את הקהל, והוא יותר מפריע מאשר כל דבר אחר. כאשר האקרובטים מאזרביג`אן למשל הדגימו את יכולות שיווי המשקל המדהימות שלהם על חבל, ציין זרעיה לפחות עשר פעמים שהשניים מצויים בין שמים לארץ. לא היינו צריכים אותו כדי לשים לב.
אחרי ארבע שעות של קרקס, הלכנו הביתה. הליצנים ליוו אותנו עד הפתח, חלק הלכו על קביים, חלק תופפו והייתה גם ליצנית מקסימה שהייתה מחופשת לעקרת בית וניקתה כל הזמן מסביב לאורחים. החינניות והעדינות בה הליצנים הסתובבו בשטח לא יצרה תחושה ילדותית, אלא הצליחה להצחיק אפילו את המבוגרים שבחבורה. היה קסום.
לפרטים נוספים
01/08/2006
:תאריך יצירה
|