תיאטרון - מתי כספי בפסטיבל הפסנתר

דווקא במופע שחזר לאלבומי העבר המצליחים שלו "צד א` צד ב"`, "צד ג`, צג ד`" הראה מתי כספי כי עדיין לא תש גם ככותב מחונן.

עם גיטרה ופסנתר

בסוף השבוע האחרון, התקיים פסטיבל הפסנתר (או בשמו העדכני "הפסנתר מארח") זו הפעם השמינית, ובפעם השלישית התארח במרכז סוזן דלל. לבד מהההופעות הסגורות, הקפידו מארגני הפסטיבל גם השנה לעשות שימוש נבון ברחבה המרכזית והפתוחה של המרכז ולקיים שם מופעים שלמים, וכך לשוות לפסטיבל נופך עממי ותרבותי יותר, ולתת גם למי שלא הקפיד לרכוש כרטיסים לאחד המופעים את האפשרות להגיע וליהנות מאווירה נעימה וממוזיקה טובה ללא תשלום.

גם השנה היתה תכניית הפסטיבל עמוסה במופעים אשר תוכננו ונבנו במיוחד עבורו, כאשר התקוה היא שלפחות חלקם יוכלו להמשיך ולרוץ באופן מסודר גם אחריו. אני בחרתי לצפות במתי כספי משחזר את ימי "צד א`, צד ב`" ו-"צד ג` צד ד`", שני אלבומים שיצאו בימי הצלחתו הגדולה ככותב שירים לזמרים אחרים, וסיפקו לו אז את האפשרות להעניק לשירים הללו את הפירוש האישי שלו. הרצון לראות את כספי חוזר אל המגרש הביתי שלו היה חזק אצלי במיוחד, לאור האכזבה המסוימת שהביא עמו אלבום האולפן האחרון שלו מהשנה שעברה.

לאורך המופע כולו היה מתי כספי לבדו על הבמה, ושר אחד אחרי השני את שירי האלבומים המדוברים, בדיוק לפי הסדר. בניגוד גמור לצפוי מכותרת הפסטיבל, את החלק הראשון של המופע העביר כספי עם הגיטרה בידו ושר את השירים הוותיקים שלו, בצורה הכי אינטימית והכי קטנה שאפשר. מקטרגיו של כספי היו בוודאי מעמידים את העובדה הזו כנקודה לרעתו, אך חובביו הרבים שמילאו את האולם התמוגגו לכל אורך ההופעה, מהשירים הנהדרים והבלתי נשכחים וממילותיו המתחכמות-והמשעשעות-בדרך-כלל של האמן יוצא הדופן הזה, ששימשו כקטעי מעבר בין השירים, והחזירו אותנו אל הימים בהם נכתבו ובוצעו לראשונה.

בחלק השני של ההופעה החליט כספי לכבד את מהות הפסטיבל ועבר לשבת אל מול הפסנתר. איכשהו היה זה מהלך שסייע להפיג משהו מהתחושה העצורה שאפיינה את תחילת ההופעה. בדיוק באותו האופן המשיך כספי לשיר ולספר לסירוגין, ועד כמה שחיפשתי מרירות או געגועים במילותיו, מצאתי בעיקר גאווה גדולה וכבוד אמיתי שהוא חש ליצירתו, ורק משפט אחד שזרק לגבי גילו (חמישים ושבע לכל המתעניין), חשף משהו מהרצון שלו לחזור קצת אחורה בזמן, בימים בהם היה בן בית אצל פזמונאים ומשוררים כמו אהוד מנור ויענקל`ה רוטבליט.

אחרי שסיים לשיר את כל השירים המתוכננים, הגענו להדרן, וכדי לא לחזור ולשיר את אחד השירים שכבר שמענו, החליט כספי לשבת ולאלתר באריכות אל מול הפסנתר, ותוך כדי כך לחשוף עוד טפח קטן מאישיותו המרתקת. צ`ופר נוסף שקיבל הקהל המפרגן בזמן הדרן היה טעימה קטנה ובלתי מחייבת משיר חדש וחביב להפליא שהלחין כספי על פי מילותיה של שמרית אור. גם אם כספי לא גילה לנו מי יבצע את השיר, וגם אם לא זכר את המילים במלואן ולא שר את השיר עד סופו, הייתה הטעימה הזו מעין המחשה לכך שלא תש עדיין כוחו של כספי ככותב מחונן, ואולי עוד מצפות לנו ממנו שנות יצירה טובות ופוריות. אני חייב לציין, שהתקווה הזו לבדה עשתה אותי קצת יותר שמח בסיומו של הערב.

לפרטים נוספים