תיאטרון - לקראת מופע: בוטו, הייקו ואלקטרוני בתיבה

"אני מרגיש ערום יותר כשאני מופיע כרקדן, מאשר כשאני מופיע בתיאטרון", אומר יוסף סוויד שיופיע לצד הרקדנית והיוצרת תמר בורר במופע הרב תחומי "האדו – מסע בשדות מגנטיים". שיחה עם השניים בעיצומן של החזרות.

בוטו ומוזיקה אלקטרונית

אמנית המחול הרב תחומית תמר בורר, היא בלתי ניתנת לעצירה, ולא משנה מה. בימים אלו ממש היא מעלה את “האדו – מסע בשדות מגנטיים”, מופע רב תחומי שממשיך ומפתח את דואט המחול "יחפים" שיצרה עם השחקן יוסף סוויד. הפעם בחרה בורר להוסיף מוזיקה אלקטרונית חיה ועבודת וידאו, והיצירה היא למעשה תולדה של עבודת מחקר על גבולות התנועה ושילובה בקול, שאליו מתייחסת בורר, בפרשנותה הייחודית, כתנועה.

העבודה משלבת מחול בוטו יפני, שהוא לדבריה השפה התנועתית שאליה היא מחוברת יותר מכל, ומושפעת גם משירת ההייקו יפנית, בעלת המבנה השירי המוקפד ומצומצם. בורר, רקדנית שנפגעה קשה בתאונת דרכים לפני כ- 17 שנה ושותקה בשתי רגליה, מעולם לא נתנה למגבלת התנועה שלה להפריע לה לפעול בתחום היצירה האהוב עליה יותר מכל – המחול ולעתים היא מופיעה ישובה על כסא גלגלים.

העבודה נולדה שלב אחרי שלב בתהליך שערך כשנה. תחילת הדרך בעבודה עם מוזיקאים גל תושיה ודוד עובדיה שמנגנים מוזיקה אלקטרונית על פודיום בגובה שני מטר מעל לבמה. נוסף על סוויד ובורר מופיעה אמנית המייצג, שירה בורר, אחותה של תמר. הקו העלילתי מינימלי וביצירה משתקף מצב הזייתי של חלימה, שבו נחשף התת מודע. לדברי בורר, העבודה מציגה חלום של נערה על מסע של נווד, שעובר מסע בין נופים המשתנים על הבמה ובכל שלב במסע הוא פוגש את מותו ונולד מחדש."הנוף הוא אני", היא אומרת.

קול כתנועה

"האדו" הוא מושג ביפנית שמשמעו ויברציה שנוצרת בחלל בין שני קטבים וזוהי נקודת המוצא של העבודה: שינוי של מצבי צבירה ומשחק צלילי. כך שגם התפאורה דינמית ומשתנה תוך כדי המופע. אחד הדברים המעניינים, הוא היחס של בורר למוזיקה האלקטרונית שמנוגנת על הבמה. לדבריה, "הקול, כמו העבודה עם הגוף, מגיע מהמקום התנועתי". זו חוויה פנטסטית וטוטלית, עוד שלב בהבנת הקול כתנועה פיזית".

"היצירה היא כמו מדבר מושלג", היא אומרת,"העבודה מתרחשת קרוב לרצפה, כולה בשחור ולבן, רצף אחד של מצב היפנוטי מהכניסה אליו עד היציאה. האדו היא כמו תשובה מהקצה השני ל`יחפים`, שעסקה ברגשות אנושיים וסיפורי אהבה מהעולם, עם מגוון של תלבושות בכל חמשת הפרקים, הרבה מאוד אביזרים ומרחב מורכב".

השחקן יוסף סוויד ( "פלונטר","הבועה","האלופה"), מופיע זו הפעם השנייה עם בורר כרקדן. "אני מרגיש ערום יותר כשאני מופיע כרקדן, מאשר כשאני מופיע בתיאטרון", הוא מספר, "יש משהו בעבודה עם תמר של להשיל הכל מעלינו ואני מרגיש במתח יותר גדול מאשר במשחק".

גם בורר מדברת על חשיפה: "הדמויות חשופות ופגיעות, יש בהן גם תמימות ויכולת להתבונן בדברים ממקום פחות ידוע מראש. אני בהחלט מרגישה שחשיפות היא חלק מאוד חשוב של להיות פרופורמר, גם כדי לתת את עצמך בכנות, וגם כדי להעביר את העבודה באופן שקוף".

שקט חזק

נוסף על עבודות המחול שהיא יוצרת, בורר היא מורה לתנועה שמנחה אוכלוסיות פגועות שונות של אנשים עם נכויות, או שחוו מקרי אלימות קשים. ניכר כי גם עבורה וגם עבור סוויד שתהליכי העבודה הם מהגורמים המשמעותיים ביותר ביצירה. "אני מרגיש בטריפ כל פעם שאנחנו נכנסים לעבודה ואני תוהה עד כמה הקהל ירגיש את זה", אומר סוויד, "בעבודה הקודמת הבאתי משהו יותר תיאטרלי, העבודה הזו חוזרת למשהו הרבה יותר בסיסי ומצרפת אנשים נוספים שזה מרתק, החלל מאוד אינטימי, הקהל כמעט נוגע בנו".

חלל "התיבה" השייך לאנסמבל המאה ה-21 למוזיקה חדשה, ממוקם בחצרות יפו בקומת המרתף וזו הפעם הראשונה שמתקיים בו אירוע רב תחומי. לדברי בורר הוא נבחר הודות לאיכויות הצליל שניתן להפיק בו. ולמרות שבסאונד עסקינן, סוויד מתאר את המצב החלומי בו הוא נמצא כשהוא מופיע ביצירה: "יש שקט מאוד מאוד חזק שעובר בעבודה הזאת, זה שקט שאני לא יודע איך להסביר אותו, הקהל ירגיש אותו".

היצירה תעלה ב-27,26 בדצמבר 2006 ב-21:00 בתיבה ביפו. לפרטים נוספים