תיאטרון - הספד לאושיית רוק

יוסי מר חיים מעלה זיכרונות מ"מאמי" ההפקה המיתולוגית שבה פגש לראשונה את ז`אן ז`אק גולדברג, המתופף הענק שהלך השבוע לעולמו בצרפת.

לוטש יהלומים

ראיתי בטלוויזיה את טקס הלווייתו של ג`יימס בראון הגדול, הסנדק של מוזיקת הנשמה שמת בגיל 73, שבע הופעות,הקלטות וכיבודים. על הבמה היו זמרים ורקדנים,האווירה הייתה חמה ומלהיבה. ביום ה` שעבר הוצג ארונו בבמת תיאטרון "אפולו", המקדש של רחוב 125 בהרלם, אשר כל זמר וזמרת שרצו להצליח היו חייבים להוכיח את עצמם שם. אלפי אנשים התגודדו סביב התיאטרון והשמיעו מוזיקות נשמה מכל מין.

באותו יום בערב מת בצרפת מוזיקאי שהיה, עבור מספר גדול של אנשים בישראל, משמעותי גדול וחשוב לא פחות-אולי בעצם רק קצת פחות- בגיל 51 . רק בבוקר קראנו על מותו של המתופף ז`אן ז`אק גולדברג, חבר בלהקת "הקליק" בשנות השמונים, בלהקת "ז`אן קונפליקט" , בהרכב "הפליטים" של אהוד בנאי, בלהקת "אור כשדים" ובאלבומים שונים של פורטיס. גולדברג מת במרסיי, צרפת, רחוק ממעריציו, ללא הלוויה עם מוזיקה, הספדים או טלוויזיה.

קשה להתפרנס ממוזיקת רוק, בעיקר מזו שגולדברג היה שותף לה. מקצועו הרשמי היה לוטש יהלומים
וב-15 שנותיו האחרונות התפרנס ממקצוע זה בצרפת. לפני כשנתיים התאחדה "הקליק", אחת הלהקות המשפיעות בזרם הרוק החדש של שנות השמונים ( דני דותן, אלי אברמוב, עובד אפרת, ז`אן ז`אק- היזכרו בקטע המטורף "אינקובטור") וגולדברג חזר ארצה לסיבוב מוצלח. אז גםהתגלתה מחלתו, שממנה לא החלים.

הכרתי אותו בעבודה על אופרת הרוק "מאמי" ב1986. הבמאי-מחזאי הלל מיטלפונקט, פנה אלי ויחד פנינו לאהוד בנאי שהיה בתחילת הקריירה המפוארת שלו. אהוד הביא את הרכב "הפליטים"- הבסיסט גיל סמטנה,הגיטריסט והמעבד יוסי אלפנט ז"ל וכשביקשנו ממנו לבדוק את המתופף הזמין אותנו למרתף העליון של בית ליסין בשמונה בבוקר.

על הבמה ישב מתופף ענק, שהיה, למרבה ההפתעה, איש צנוע בעל קול טנור רך ושקט. "אני יודע רק קצב אחד" אמר והחל לתופף קצב רוק בסיסי ללא מנגינה. אהוד בנאי אמר לי "תשים לב למכת המוות שלו על הסנר" ואמנם ז`אן ז`אק הפליא להכות בתוף הסנר- מכה הבאה אלכסון, כאילו הוא זורק כידון או צלצל. התברר שז`אן ז`אק יודע יותר מקצב אחד. למעשה ב"מאמי" הוא ניגן מוזיקת נשמה, קצבים ערביים (בשיר האונס), ראפ, גוספל ורוקאבילי. הוא היה צריך לשמוע את השלד כמה פעמים, אך כשתפס את המקצב הוא היה כמו בולדוג, מחזיק בקצב ולא נותן לסטות ממנו. היה לו גם הבלחות קומיות ב"מאמי"- שיר שהמציא בעצמו, שנמשך שתי דקות וכל עוד הוא שר אי אפשר לדעת מה הוא אומר עד שורת הפואנטה- המסיימת "זה השם הארוך בעולם", והוא שיחק על הבמה בקטע פנטומימה קצר שבו הפגין הליכה נשית מצחיקה ביותר. למרות שהמוזיקה שחיברתי אני ושפי ישי עיבד לא הייתה כוס התה שלו, לא הרגשתי מצדו שום הסתייגות. יחד עם כל ההרכב הוא תרם לאחת התקופות היפות בחיי ולעולם לא אשכח את החזרות על "מאמי".

ניצן זעירא, יזם רוק ותיק (נענע דיסק) וחברו הטוב במשך שנים רבות אמר כי ז`אן ז`אק היה המתופף הטוב ביותר שעבד אתו. אני מעדיף לא לעסוק בהשוואות אלא לכתוב בפשטות כי איבדנו אושיית רוק אמיתית, והמוזיקה שלו תחסר לנו מאוד בעתיד.