סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן בגידה – סיפור ישן ומיושן
 

 
 


לפעמים זה קורה גם לטובים ולמוערכים במחזאים. פנינים מהמחרוזת של יצירותיהם מתגלות כבעלות חן ויופי מלאכותיים וזמניים, שאת מקומן כבר תופסים יהלומים מלוטשים מבית יוצר אחר.

הפעם מתברר שהזמן לא כל כך היטיב עם מחזהו של הרולד פינטר, "בגידה" , המועלה עתה בחאן הירושלמי. כשפינטר כתב על סיפור בגידתה של אישה בבעלה עם החבר הכי טוב שלו, המסופר מהסוף להתחלה, הבגידה עצמה לא הייתה חשובה לו. גם לא עניינה אותו בגידת הבעל באשה, שהתרחשה בה בעת. מה שעניין אותו היה המבנה הדרמטי של המחזה - גלגול הפרשה מהסוף שלה אל ראשיתה.

כתרגיל בימתי זה עבד פעם, ואפילו כמה פעמים אחר כך. אבל הזמן האמיתי, שמחוץ לתיאטרון, לא הולך לאחור אלא קדימה, ומבחן הזמן, הוא אולי הקשה מכל מבחן שמחזות חייבים לעמוד בהם. מה גם שבינתיים נוצרו שכלולים, ומה שהיה חדש, מרתק ומיוחד הפך למיושן, משעמם ושגרתי. כי אם רוצים עלילה שמתקדמת לאחור, אז הסרט "ממנטו" כבר עשה זאת בגדול מכל בחינה.

כיום יכולה להיות רק סיבה אחת להעלות את הבגידה נוסח פינטר והיא שלתיאטרון יש צוות – במאי, שחקנים ומעצבים – שמבקשים לחשוף משהו חדש, אחר במחזה. אך בהפקת החאן נראה כי הכשרונות הטובים של הבמאי ארתור קוגן ושל הצוות שלו, כמעט כולם, לא מיצו את יכולותיהם המוכחות משכבר.

התפאורה של במבי פרידמן אולי יעילה, בכך שהיא מאפשרת להיות בכל מיני מקומות תוך שינוי אבזרים בלבד, ואולי אף לנייד את ההצגה (שזה עניין חשוב כשלעצמו, כמובן) אך גורעת ממעט הדרמה שבעלילה. במרכזה שעון ענק עם תאריכון-שנים, שמייצג את זמן ההתרחשות החוזר לאחור, ואת הזמן הנע קדימה בכל שנה שבה מתרחשות יותר מתמונה אחת. ההכרעה של הבמאי לעשות זאת כך נטלה מהבימוי ומהמשחק גם יחד את האתגר האמיתי היחיד שעוד נותר במחזה הזה – לשחק אחורנית, את מה שהיה.

אולי משום כך לא חלה למעשה התפתחות של הדמיות בדרכן בחזרה אל מה שהיו בעבר. עניין זה נוגע בעיקר לדמויות האישה והמאהב, שעירית פשטן ולירון ברנס גילמו אותם ביובש מסוים, למעט אולי בתמונה האחרונה שבה גילו סממנים שאי פעם הם היו אחרים.

מי שבכל זאת הצליח לבטא במידה ניכרת התפתחות כזאת היה אוהד קנולר בתפקיד הבעל, ובכך הראה גם הבמאי קוגן שאפשר לעשות זאת. כי דמות הבעל כפי שעיצב אותה על קנולר הייתה מסקרנת, חידתית, ורבת גוונים. היה בה עצב גדול ברגעי האמת, תום חם לפניהם, והומור סרקסטי לאחריהם. קנולר עמד במשימה הזאת במשחק נבון, רגיש ומדויק מאוד.

ועוד שחקן אחד בהצגה, אורי הוכמן, שהוסיף קצת הומור קאמפי לתפקיד הקטן של המלצר. נראה לי אני כי גישה קאמפית לכל אורך ההצגה, בתפאורה וגם בתלבושות הטובות שעיצבה עינת ניר לאישה, וגם באלה המקובעות לשני הגברים, הייתה מכניסה קצת פלפל למחזה ומעוררת אותו מהתרדמת ששקע בה בעשרות השנים שעברו. הטיפול הלא שגרתי במחזות מוכרים כמו אלה של מולייר, קורניי או לורקה , שהועלו בתיאטרון החאן, יכול לפעול גם אצל פינטר, ובעיקר כשמדובר במחזה שערכו היחיד אולי הוא בתחום הטיפול הדרמטי בגורם הזמן.

והערה אחרונה לעורכי התכנייה. אנחנו לומדים שהמלחין המוכשר אריה זונשיין ערך את המוזיקה, כלומר הוא בחר את הקטעים היפים שעיטרו את המעברים בין התמונות וביטאו בין השאר את החזרה לאחור. אבל למה, באמת, למה אין אזכור של מחברי הקטעים ומבצעיהם? הם לא יוצרים? הם לא ראויים לקרדיט? זונשיין ודאי יסכים אתי.

צבי גורן


עוד על "בגידה"


23/03/2004   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. ביקורת על מבקר המבקר
דיתה , (25/03/2004)
1. צבי, לא חייבים לכתוב כל מה שאתה חושב... נכון?
מרסלו הרביץ , (24/03/2004) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע