סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן אנטיגונה אלטרניטיבית
 

 
 


יוזמה אישית של שחקן כינסה במאי וקבוצת שחקנים בוגרי בתי ספר למשחק כדי להעלות גרסה משלהם ל"אנטיגונה" בה בעת שהעיבוד של הבימה והקאמרי זוכה לשבחים והצלחה. התוצאה מסקרנת.

כפילות שעושה חסד עם שתי ההפקות

ישראל היא ארץ תיאטרון קטנה וכמות האירועים הבימתיים השונים המתקיימים בה מדי ערב, מהמרכז התל- אביבי ועד לקצות הארץ, אומרת דרשני. אולי זאת תוצאה של ריבוי בוגרים של בתי ספר למשחק שאין להם דרך סוגה בשושנים להציג את יכולותיהם וכישרונותיהם, ומרוב קוצים ודרדרים ואבני נגף של אודישנים הם נאלצים להמציא תיאטרון מבראשית. מה שראוי להערכה הוא בעיקר הרצון לעשות משהו עם מה שלמדו, אפילו אם בתיאטרונים הרפרטואריים שאליהם הם נושאים עיניהם לא ממש זקוקים להם.

צחי גליק הוא אחד השחקנים שדווקא שפר עליו גורלו, יחסית לאחרים, ולאחר שהשתתף ב"הומלסים" של נולה צ`לטון בתמונע, זכה להשתתף ב"מירהל`ה אפרת" וב"פילומנה" של בית ליסין ובשתיהן הכיר מקרוב את הדרמות של יחסי הורים-ילדים (ביחד 500 פעמים עד כה כבנה של יונה אליאן-קשת...). תוך כדי כך, בעודו מחכה להצעות חדשות, החליט ליצור קבוצת תיאטרון, "במהות" ויחד עם "מרכז בהיר" הפיק את "אנטיגונה" של סופוקלס, במקביל לשלבי החזרות האחרונים של הפקת המחזה הזה בגרסת הבימה-הקאמרי.

זה מקרה נדיר, יש לומר. שהרי המחזות הקלאסיים היווניים עולים אצלנו בתדירות נמוכה, וכאשר מחזה אחד זוכה להעלאה כפולה קשה שלא להרים גבה. לכאורה אפילו נדרשת השוואה. אבל במקרה הזה דווקא הכפילות עושה חסד עם שתי ההפקות, כשכל אחת משמשת מראה לאחותה. כך למשל ניתן לעמוד על הבדלים בין התרגומים, וכמובן על הגרסאות המוצגות כאשר אחת מהן היא עיבוד טקסטואלי מרתק (של גד קינר וחנן שניר) והאחרת נאמנה לטקסט המקורי (בתרגום היפהפה של אהרון שבתאי). ניתן כמובן לעמוד על הבדלים בביצוע – בימוי, משחק, תפאורה, תלבושות, מוזיקה. אך במקרה שלפנינו זה יהיה מופרך מעיקרו, שכן מדובר בשני גופים בלתי שווים בעליל, מכל בחינה שהיא.

מה שנותר הוא לבחון אם יש בהצגה של תיאטרון "במהות" ומרכז בהיר איכות ראויה המצדיקה את העלאת המחזה על ידם.

פרינג` חסכוני

ההצגה מתקיימת בחלל גדול (אני צפיתי בהצגה האחרונה שהועלתה במרתף של בית מגורים ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, ובקרוב תעלה ברחוב מונטיפיורי במקום שהיה עד לא מכבר מועדון קארפה-דיים). הקהל מונה כחמישים-שישים צופים היושבים סביב לזירת המשחק שעיצבו נורית אייל והבמאי נועם פלג.

רצפת בד הפרוסה על הרצפה היא התפאורה המסמלת את חומת העיר תבי שבה מתרחשת העלילה. גוש אדמה גדול, ארבעה דרגשים, קנקני מים לשטיפת ידי חמשת השחקנים המשתתפים – צחי גליק בתפקיד קראון, לימור בן שושן בתפקיד אנטיגונה, דורי אנגל בתפקיד היימון, בנו של קראון וארוסה של אנטיגונה, ובתפקידי השליח המבשר על מותו והילד המוליך את הנביא טרסיאס שאותו מגלם ינון ספיר שגם שיחק את השומר המסגיר את אנטיגונה לקראון. מיכל כהן מגלמת את איסמנה, אחותה של אנטיגונה ואחר כך את אורידיקה, אשת קראון. שלושת אלה – אנגל, ספיר וכהן – משמשים גם כמקהלה המלווה את האירועים. אודי ברנר כתב מוזיקה מקורית והוא מלווה עמה את ההצגה מפינת האולם.

כפי שניתן להבין מדובר בהפקת פרינג` מובהקת, חסכונית במספר המשתתפים ובהשקעה הכספית על מחלצות (אך יש לציין כי התלבושות עוצבו יפה וביעילות רבה). גם הבימוי של נועם פלג צנוע, מותאם לתנאי המקום ולמספר השחקנים, והוא מנצל זאת יפה לטובת הטקסט, שבדרך כלל נשמע צלול ומובן, ולטובת עיצוב הדמויות השונות כך שהעובדה ששלושה שחקנים מחלקים ביניהם שבעה תפקידים ואת תפקיד המקהלה יתקבל טבעי ולא כהתחכמות קונספטואלית, והנאמנות שלו לטקסט באה לידי ביטוי מובהק.

אנטיגונה גאוותנית

את ההצגה נושא על כתפיו צחי גליק, שחרף גילו הצעיר יחסית לקראון הוא יוצר דמות משכנעת מאוד מהרגע הראשון ועד האחרון. היוהרה, הסמכותיות, העקשנות והבוז (לנשים!) של קראון מתחרים אצלו רק ברגישות ובכאב שהוא יודע לבטא, באיפוק אך בבירור. כך כשהשומר מביא אליו את אנטיגונה, כך כשהוא מתבשר על מותם של בנו ושל אשתו, וכך כשהחרטה שלו באה מאוחר מדי. תפקיד מצוין במשחק מרשים.

לימור בן שושן יוצרת אנטיגונה גאוותנית מאוד שאיננה מעוררת אהדה לעצמה, גם אם המעשה שלה מובן. צריך לזכור כי אנטיגונה אמנם מדברת בשם צדק-האלים, אך היא זו שמינתה את עצמה לכך. סירובה להאזין לאחותה, ואחר כך הבוז שלה כלפיה, מתחרים רק בסרבנותו של קראון להאזין להיימון.

מיכל כהן רהוטה מאוד כאיסמנה הן בשלב הוויכוח עם אנטיגונה והן בשלב שבו היא מנסה לקשור את גורלה שלה בגורל אחותה. לכהן יש נוכחות בימתית חזקה גם כתמונה שהיא מגלמת, כמעט בלי טקסט, את אורידיקה, והיא טובה גם כחברת המקהלה.

ינון ספיר הצעיר מצוין במיוחד בתפקיד הנביא הזקן והעיוור טרזיאס. כפוף גו הוא מצליח לבטא סמכותיות רבת עצמה. בה במידה הוא מגלם יפה, בפשטות נקייה ממחוות מיותרות, את התפקיד הקומי, לכאורה, של השומר המבשר על הקבורה האסורה של פולינקס ואחר כך מביא את אנטיגונה. זה תפקיד מיוחד וחריג בטרגדיה הזאת, וקל לראות בו הפוגה קומית. אבל בטקסט של סופוקלס, שאותו מגיש ספיר בבהירות רבה, יש יותר חוכמת חיים ותבונה מבדיחות-דעת.

דורי אנגל טוב כהיימון, הבן המייצג את קול התבונה האנושית, ואת ההכרה כי מלך ואב אינם עליונים על שכל הישר, גם אם זה השיגעון שלהם. הוא גם טוב כשליח המספר בענייניות על מה שהתרחש במערת הקבורה של אנטיגונה.

הסתייגות מסוימת יש בי ביחס למקהלה, אף כי נועם פלג ניסה לעצב את השתתפותה גם באמצעות תנועה מסוגננת. מבחינה טקסטואלית החלוקה בין השלושה המגלמים אותה יעילה למדי, אך לא תמיד ברור מה נאמר על ידם.

בסך הכל מדובר בניסיון מעניין, שאולי רק בפרינג` עוד ניתן לעשותו, להציג את המחזה היווני הקלאסי כפי שהוא ככל הניתן. אמנם ללא מסכות (מה שהיה אולי מעלה את ההפקה בדרגה), אבל ברהיטות ראויה.

למועדי מופעים >

05/02/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ההפקה הזאת עלתה בערך מאית מההפקה של השמנים ברפרטוארי
תל אביבי , (05/02/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע