תיאטרון - "פאניק אנסמבל" בהופעה

תערובת של ארציות ומיסטיקה, אווירה של יער מכושף, ספינת פיראטים, קברט שיכורים – יוסי מר חיים היה בהופעה של "פאניק אנסמבל" ולהלן רשמיו

פופ מתקדם וקורט וייל

"פאניק אנסמבל", למרות שמם אינם משדרים פאניקה. הם משדרים מסתורין המתחלף בשירי קברט ברלינאי, כליזמר המתחפש למלאך- מיסטיקה וארציות בו זמנית. אולי מתייחס השם של ההרכב לאישיותו של האל פאן המסתתר ביערות ומהלך קסם על הנפגשים בו. מכל מקום הסיסמה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה "No Panic" לא מתאימה פה. אני מעדיף הרבה "פאניק ", ורצוי קטעים יותר ארוכים ועוד קטעי סולו של החצוצרה, הפסנתר, הגיטרה והוויולה.

ההפתעה בשמיעה ראשונה של האנסמבל נובעת מהמקורות העשירים שאליהם הוא מתייחס. אני מוצא בהם, נוסף על האקלקטיות הברורה שלהם שמתבטאת הן בהרכב והן בבחירת הנושאים והטקסטורות, התייחסות למסורת הבריטית של פופ מתקדם משנות השבעים והלאה. מוזיקאים גילו את קסמי המוזיקה הפרי-קלאסית, את הג`סטות של המוזיקה שלוותה את מחזות שקספיר ואת האפשרות לזווג כלים אלקטרונים עם כלים אקוסטיים אתניים.

יעל קראוס, הסולנית ועמוד התווך של האנסמבל מזכירה לי את אנני האסלם, הסולנית המופלאה של להקת "רנסנס". התזמור וההלחנה מזכירים להקה בשם "גריפון" שניגנו בה שני באסונים. אפילו תקליטו הראשון של מייק אולדפילד "פעמוני צינור" עולה בזיכרון בגלל התערובת של ארציות ומיסטיקה. שפע האסוציאציות הפרטיות שלי אינו בא לגנות את האנסמבל אלא להפך- לשבח את החיבור שלהם לאחת התקופות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של הרוק.

קולה והנהגתה של יעל קראוס, הוא, ברוב המקרים, המפתח להבין את מצב הרוח של הערב. ליעל אישיות כפולה - בצלילים הגבוהים, בעיקר כשהיא שרה בהרמוניה תלת קולית עם המקישה והוויולנית היא יוצרת דימוי של בת יער מסתורית (זוכרים את הזמרת הנפלאה של "מדרדאוס"?). כשהיא שרה ברגיסטר הנמוך, הארצי שלה, מלווה בתנועות מתאימות (ידיים על המותניים כמו כרמן באופרה ) הופך האנסמבל לקברט של שיכורים, עם מעברים הרמוניים בנוסח קורט וייל.

מתח ריתמי פגאני

כל המלים הן באנגלית, מה שעוזר ליצור ניתוק מסוים - הן מאווירת היער המכושף והן מאווירת ספינת הפיראטים. התכנים לא תמיד פשוטים, ובקטעים רבים מצאתי את עצמי מתרכז באנסמבל ולא בשירה.

הנגינה בכללה מספקת מאוד וכולם שולטים היטב בכליהם אבל שני דברים הפריעו לי. האחד הוא שאין מערכת תופים אלא כלי הקשה. המקישה שגם שרה קולות צריכה לפעמים להתמודד עם מעבר ג`אזי ללא תוף סנר ועם מצילונת קטנה ועם קטעי קברט קרקסי ללא תוף בס .

העניין השני הוא שאמנם אין ממש אלקטרוניקה אלא נגיעות קלות מסומפלות בקלידים וקצת אפקטים בגיטרה אבל לדעתי גם אלה מיותרים: התזמור של האנסמבל הוא כל כך עשיר שאיננו זקוקים לתוספות. ובנוסף, קטע מרכזי התפספס לדעתי בגלל היעדר באלאנס בין הסימפולים לנגינה האקוסטית.

באשר לטקסטורות האקוסטיות, משחקי הכוח בין הקונטרבס לוויולה (בפיציקאטו) ולגיטרה היו ממש מרתקים, השימוש באקורדיון ובחצוצרה, בעיקר כשהורכב עליה עמעם - מעולה. המקצבים היו מתחלפים ועשירים. מקצב אחד אפילו נשאר לי בזיכרון - חילופים בין שמיניות ורבעים שיצרו מתח ריתמי פגאני. חלק מהקטעים היו קצרים מדי וללא סוף ברור. לדעתי יש לצרף כמה קטעים כאלה לסוויטה ארוכה יותר ולא ליצור מצב של מחיאות כפיים וניתוק הקשר בין הקטעים.

הקטע הכי זכור הוא קטע של רוק כליזמרי סוחף בשם "Those Jewish Women" ובהדרן נוכחנו לדעת כי גם לחצוצרן יש קול מיוחד במינו. באופן כללי - זו הופעה מצוינת, מרעננת וחריגה בנוף המקומי.

פאניק אנסמבל בתמונע , 1 במאי 2007. יעל קראוס - שירה רועי ירקוני - פסנתר, לאפטופ, לחנים. גליה חי - ויולה, שירה יהוא ירון - קונטרבאס, גיטרה באס עומר הרשמן – גיטרות ,שירה , בוריס מרצינובסקי - אקורדיון ,נעה גולנדסקי - כלי הקשה, שירה דירק קונש – חצוצרה,שירה