תיאטרון - הסאונד של הדרקון העצבני

חומרים לא פשוטים שהוגשו ביד אמן הרכיבו את הערב "הפרא האציל" בתיבה עם אמן הקול ג`וזף שפרינצק, הסקסופוניסט אריאל שיבולת ונגן כלי ההקשה חגי פרשטמן

סיפור ילדים לא ילדותי

התיבה הוא קומפלקס קטן, הכולל אולם להופעות ולחזרות, ציוד אלקטרוני ומחשבי ואולפן הקלטות משוכלל. מלכתחילה נועד להיות מרכז למוזיקה בת זמננו, עם דגש על אלקטרוניקה,הרצאות ואירוח יוצרים חשובים מרחבי העולם תוך הקלטת האירועים, ובית למלחין הישראלי האוונגרדי. בשנה האחרונה נוספו מופעי מולטי מדיה ומחול, והחודש היה גם קונצרט ג`אז. האקוסטיקה המצוינת, תנאי ההקלטה האידיאליים והיחס החם מושכים אמנים רבים למקום. הצמד חגי פרשטמן ואריאל שיבולת מוכר בסצנה התל -אביבית מהופעותיהם רבות השנים ב"הגדה השמאלית" וב"לבונטין 7"."התיבה" היא ההפך גמור, מבחינה חיצונית. סביבה אריסטוקרטית, פרקט, וכמובן אין מה לדבר על שתייה ועישון בתוך האולם. מבחינת התוכן הפנימי יש נקודות השקה בין המועדונים והתיבה, למשל- הקונצרט הזה.

ג`וזף שפרינצק הוא אמן-קול. (Voice Artist). אמן קול אינו בהכרח זמר, אלא אמן המייצר בקולו עולמות צליליים חדשים. ויקטוריה חנה היא אמנית קול, העוסקת רבות גם בזמרה. ענת פיק היא אמנית קול העוסקת במיצגים. שפרינצק הוא אמן קול נטו. עבודותיו הקודמות היו לעתים מופשטות, ועסקו בפירוק המילים להברות בסיסיות תוך שליחתם לחללים שונים בטכניקות מיקרופוניות. בערב זה עובד שפרינצק על שני טקסטים כתובים. הכיוון הנרטיבי מוביל אותו לא פחות מעבודת הקול, ולמעשה – הוא מספר סיפורים.

הסיפור הראשון "פיל בן פילים" של רודיארד קיפלינג הוא סיפור ילדים ידוע הנקרא לפעמים "מאין קיבל הפיל את חוטמו". בסיפור זה מלווה אותו אריאל שיבולת בסקסופון סופרן, אך "ליווי" אינו המונח הנכון למה ששיבולת עושה. שיבולת נושם, נאנק, שורק כציפור, מדבר לתוך הכלי ובעצם מספר את הסיפור בצורה שונה. יש קטעים שבהם שיבולת מתאים את עצמו לשטף הסיפורי המתרחש באפריקה, ומנגן בקצב המשמש את שפרינצק לתיאור המאורעות. אלו רגעים בודדים. רוב הזמן הוא חי את הסיפור בכלי שלו ובקצב שלו. שפרינצק מקריא את הסיפור ממגילה הנמצאת על מתקן חגור על מתניו. מדי פעם הוא תולה את החלק שסיים על אטבים התלויים מהתקרה. כשהוא מסיים הוא גוזר את המגילה מעצמו וכך מתנתק. עבודתו הקולית והתנועתית נעולה. הרגשתי היא כי סיפור הילדים מצווה עליו להיות קומוניקטיבי, פחות לפרק את המילים ויותר למצוא לכל מילה את הצבע הנכון. יחד עם עבודתו של שיבולת מתקבל פסיפס קולי מקסים. סיפור ילדים לא ילדותי.

הדרקון העצבני של יונה וולך

בחלק השני שמענו דואו של מוזיקה מאולתרת בן שני חלקים בין שיבולת לחגי פרשטמן (כלי הקשה) . פרשטמן היה אקטיבי מאוד בחלק הראשון שהיה בעל אנרגיה מסחררת, ואחר כך עבר לעבודת ידיים על מערכת תופי הג`טז והחלק השני מסתיים בצורה מלודית. למרות שלא היה פה ביצוע ווקאלי חלק זה היה הכרחי כדי לתווך בין סיפור הילדים של קיפלינג והסיפור כאילו לילדים "הדרקון העצבני" של יונה וולך הנקרא פה "הדרקון יובי". המוזיקה המופשטת של הדואו הכלי לקחה אותנו למישור יותר רציני.

הסיפור של יונה וולך דן בעצם במהות מעשה האמנות והוא נושא אופי אוטוביוגרפי (כולל, כמובן השם UV). הדרקון יובי פולט האש מתחפש לאדם מן היישוב ומופיע בקרקס, לפני אנשים שלא מכירים את מהות הדרקון, ואחר כך הופך לסופר. פה מתרחש דואט בין שפרינצק למתופף. שפרינצק מוותר על אביזרים ותפאורה ומתרכז בגוף ובקול. הליווי של פרשטמן בכלי הקשה, פעמונים שונים ,ענפים ( וגם דיבור) מאפשר טווח צלילי רחב יותר מאשר הליווי בסקסופון. פרשטמן מכתיב קצבים (מרש, ריקוד ג`אז וכו`) ויוצר אפקטים מרשימים המתמזגים בצעקותיו של שפרינצק המגיע לווליום לא יאומן במילה "אש".

הערב בכללותו די קצר, בערך שעה ורבע. דן יוהאס, מייסד המקום, אומר תמיד כי קונצרטים של מוזיקה חדשה ואינטנסיבית אסור להם להיות ארוכים. בכל זאת הייתי שמח לו שלושת האמנים היו מסיימים בקטע משותף. אני מבין שמופעיו של שפרינצק מדויקים ומדוקדקים ביותר, אך לאור כשרונות האלתור של הנוגעים בדבר אני בטוח שהם מסוגלים ליצור טריו על המקום. אך גם ללא הפנטזיה על טריו היה זה ערב בעל רמה גבוהה, מחומרים לא פשוטים שהוגשו ביד אמן.

"הפרא האציל" - קונצרט טקסט סאונד. חגי פרשטמן-הקשה. אריאל שיבולת-סופרן סקסופון, ג`וזף שפרינצק- קול ומיצג. 31 במאי 2007, התיבה.