תיאטרון - סאני מוריי בהופעה

מתופף הג`אז האלטרנטיבי סאני מוריי מצליח עדיין בגיל 73 להשרות אווירה לוחמנית כמו בימי נעוריו

מספר סיפור

אחרי כמה מתופפים נהדרים כחמיד דרייק ומייקל זראנג מביא אסיף צחר את אחת מאושיות התיפוף האלטרנטיבי, ותיק קרבות ג`אז חופשי, בן 71 שברזומה שלו מופיעים גדולי הג’אז האוונגרדי. הוא היה מתופפו הקבוע של ססיל טיילור, אחר כך ניגן עם אלברט איילר ורבים אחרים. מוריי הוא מעין הארד קור של התיפוף החופשי האמיתי, הבלתי מתפשר, המשתנה לפי הפרטנרים ולא לפי האופנה. השמועה עברה, ולא רק בתל-אביב. פגשתי בקהל אישה שהגיעה מכרמיאל עם בנה, מתופף צעיר המעריץ את מוריי. יחד עם זאת האולם היה מלא, אך לא צפוף מאוד.

לאסיף צחר, שניגן בארה"ב עם מוריי, היה זה יום מיוחד: היה זה יום ההולדת שלו, ומוריי ארגן את הקהל לשיר לו Happy Birthday To You. הרגשתי שצחר התעלה על עצמו הלילה, אם בגלל יום ההולדת ואולי בזכות נוכחותו של מוריי. צחר התחיל בסאונד מאוד חזק (נוכחתי בבאלאנס והאמת- עם הסאונד הענק שלו הוא לא צריך הגברה ) ובאנרגיה גבוהה ביותר, ללא חימום, כמו אוטו מרוצים, כאשר הוא מנצל את יכולתן לנגן בטנור באוקטבות הגבוהות שאינן מופיעות בספרי הלימוד.

לעומתו נראה מוריי כמעט סטטי, מתרכז בניהול הזרימה של הערב. הוא מצליח, בתחבולות שכמעט לא מורגשות להוריד את מפלס האינטנסיביות כדי לגרום לקטע להיגמר באופן טבעי. כסולן (והוא היה הסולן הראשי) הוא לא בונה על טכניקה אלא על יכולת לספר סיפור ולפתח מוטיבים. העצמה מורגשת יותר בליווי, שבו הוא שופך דלק לתוך המנוע של הטריו. כסולן הוא שקט ורציני יותר.

Summertime מקוטע וחרוך

הבסיסט, שמיל פרנקל הוזעק ברגע האחרון כדי להחליף בסיסט הולנדי שלא הצליח להגיע. אך ניכר שהוא מכיר היטב את הסגנון החופשי, שבו החוק היחידי הוא –"אין חוקים". המייחד את נגינתו הוא פריטה ביד ימין במקום גבוה, כמעט ליד יד שמאל הלוחצת על המיתר. כשרוצים בס יציב וקבוע נהוג לנגן קרוב לגשר. פרנקל צובט את המיתרים מקרב את שתי הידיים וכשהצביטה חזקה –הצליל נשמע כפקיעת מיתר של פסנתר. בנוסף יש לו שליטה טובה בקשת, מה שגרם לאחד הדיאלוגים בינו ובין צחר להישמע כדו קרב סקסופונים.

המופע לא היה ארוך. אחרי שעה הוכרזה הפסקה, כנראה כדי להקל על גבו הכאוב של מוריי, ולאחר ההפסקה נוגן קטע של רבע שעה, ושוב –באופן אינטנסיבי כמו בפתיחה.

רציתי לספר על קטע מיוחד אחד בסוף החלק הראשון. הבס-קלרנית הוא כלי חמים, עמוק ואינטימי. צחר נכנע לעומק הזה למספר דקות ואחר כך החל לבצע בו את אותה טכניקה מופרעת המאפיינת את נגינת הסקסופון שלו. ואז התברר שלמעשה הוא מנגן את Summertime, אותו להיט ישן ונדוש של גרשווין. אלא שהנגינה המקוטעת והחרוכה (שוב בסקסופון) נשמעה כSummertime המנוגן על ידי מישהו שנפל ממגדל התאומים בניו יורק - חתוך, איטי, צורם, ממולא ברבעי טונים וכואב. מעודי לא שמעתי אותו מנוגן כך.

מוריי, שאולי אינו זריז כמו המתופפים החדשים ואינו מנגן על דרבוקות וענפים השרה את האווירה הלוחמנית הזכורה לי מימיו הראשונים של הג’אז החופשי: מלודיה אינה דבר פסול. תלוי איך מנגנים אותה ומה אומרים בה. סך הכול- ערב גדול וחשוב.

סאני מוריי-תופים (ארה"ב), שמיל פרנקל-קונטרבס, אסיף צחר- סקסופון טנור, בס קלרנית. יום שני, 11 ביוני, לבונטין 7, תל-אביב.