סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: פרס ישראל לפרינג'
 

 
 
הן פרס ישראל והן פרס לנדאו בתחום התיאטרון הוענקו השנה ליוצרים בשוליים או מאחורי הקלעים


המיינסטרים בישראל הוא פרינג`
 
זר לו היה מגיע היום לישראל, שלא לדבר על תושב חוזר שנעדר שנים ארוכות מהמולדת, היה משתאה לגלות שהתיאטרון הישראלי המצליח הוא זה של השוליים. או במלים אחרות -  שהמיינסטרים בתיאטרון הישראלי, הוא פרינג`. למסקנה פשוטה זו היה מגיע, לא על סמך ביקור בתיאטרון הישראלי (שהרי הוא אורח, אחד שזה מקרוב הגיע), אלא בהסתמך על ההודעות לתקשורת של שניים מן הפרסים המרכזיים בציבוריות התרבותית בישראל - פרס ישראל ופרס מפעל הפיס.
 
שני מפעלים מרכזיים אלה, בחרו להעניק השנה, את פרסי התיאטרון שלהם - שההבדל ביניהם הוא רק יוקרתי, לא כספי (בשניהם גובה הפרסים 50,000 ש`) - ליוצרים בשוליים או מאחורי הקלעים, והעדיפו אותם - ואת התכוונותם! - על פני "כוכבים", שחקנים-מבצעים ידועים ופנים מוכרות לציבור הרחב. ולא יהיה מוגזם לומר, ששמות הזוכים בפרסי תיאטרון אלה לשנה זו, ידועים ומוכרים רק בברנז`ה התיאטרונית ולא מחוצה לה, ממש כמו שחתני (וכלות) פרסים בקטגוריות מדעיות מובהקות, ידועים בקרב חוג מצומצם של חוקרים ומדענים. לא שחלילה יש בכך פסול. כי פרסים על פעילות מצטברת יש להעניק על איכותה, ערכיה ותרומתה ולא על יפי הקנקן ואיכויות האריזה והשיווק, ובכל זאת ראוי שפרס לאישיות מרכזית בתחומה, יהיה מוסבר, ברור ונהיר כמידת האפשר גם לכלל הציבור.
 
ואין בדברים כדי להטיל דופי או ספק בזכאותם של מי מהזוכים בפרס ישראל (הגברת רנה ירושלמי, חוקרת, יוצרת ובמאית תיאטרון דגולה, המנהלת האמנותית של "אנסמבל עתים", ומר ניסן נתיב, מייסד הסטודיו למשחק שנושא את שמו ואחראי לטיפוח דורות של שחקנים, במאים ויוצרי תיאטרון) ובפרס מפעל הפיס, על שם לנדאו (השחקן והבמאי אדיב ג`השאן, מייסד התיאטרון הערבי הראשון ופעיל מרכזי למען התרבות והתיאטרון הערבי בישראל, והשחקנית, היוצרת והבמאית נעמי יואלי). כל אחד וערכו, כל אחד ותרומתו, כל אחד והפרס שמכבד אותו ושאותו בחירתו אמורה לכבד.   
 
פרסי הערכה והצטיינות, ולא משנה טיבם, סוגם והמדיום שמטעמו ניתנים ואותו הם משרתים, הם פרי החלטה של אנשים. וכמעט תמיד על סמך נתונים או הצעות שמוגשים לעיונם. כמעט ולא קורה שלוועדות שיפוט, בפרסים המרכזיים, סמכות להוסיף ולדון במועמדויות משלהם. רוצה להגיד, שבסמכות שניתנת למעניק הפרס, מובנית גם אפשרות ההשפעה וההכרעה על תוצאות הבחירה וזהות הזוכים. למשל, ועדות שיפוט בכלל, ובפרס ישראל במיוחד, בהיותו הנחשב והיוקרתי ביותר במדינה, מתמנות רק לאחר שהסתיימה הגשת הבקשות ורק לאחר שנבדק שמי מהמועמדים לא יכהן חלילה כשופט (כמובן שזה בלתי אפשרי, אבל זה סדר קבלת ההחלטות, ולא ההיפך: לפיו הוועדה מתמנית קודם להגשת ההצעות. וכבר היו דברים מעולם).
 
ועכשיו נסו לבדוק את תוצאות הבחירה והחלטות השופטים, בהכרת זהותם, ותהו ביניכם לבין עצמכם, אם מי שמינה וליהק את ועדות השיפוט, לא כיוון גם לתוצאותיהן. מצד אחד, לאיזו בחירה אחרת יכול להגיע צוות שמונה את הפרופ` שמעון לוי, והבמאים-יוצרים ערן בניאל ורות קנר, שמזוהים - נרצה או לא - עם תיאטרון "אחר", לא מרכזי, ניסיוני ולא "פופולרי"? ולאיזו תוצאה יוביל הרכב שופטות (כן, שלוש נשים. תחי האפליה המתקנת והתקינה הפוליטית!) שכולל את הד"ר נורית יערי, השחקנית זהרירה חריפאי, והגברת שרה ליסובסקי?
 
קל אולי לתהות מי הם ג`השאן ויואלי לעומת ירושלמי ונתיב. ולהיפך. ואיפה, אם לחזור לראש הרשימה, מיוצג המרכז בבחירה המכובדת? הרי אי אפשר להתעלם ולזלזל עד כדי כך בחלקו ובמעמדו? האיזון והשילוב, במיוחד בפרסים ממסדיים יוקרתיים, הוא אייקון הכרחי בסרגל העבודה של ועדותיהם. בחרתם איש שוליים אחד, שימו לידו כאיזון, אישיות מרכז (אלא, אם מראש התבקשתם לבחור זוכים מהשוליים, ואז התואר "תיאטרון ישראלי", בהגדרתו המקובלת, דורש הבהרה). בחרתן פורץ דרך אחד או אישיות של אחורי הקלעים, הציבו לידו זוכה שנלקח/ה מאורות הבמה, מבצע מרכזי ומוכר. זה נחמד שהבחירה "יפה", מקורית ומפתיעה, מנומקת היטב ומובנת ליודעי ח"ן, אבל היא חייבת להאדיר את שם הפרס בציבור ולא רק בחוגי העשייה התיאטרונית.
 
ציוות ועדות השיפוט
 
פרס מפעל הפיס נועד לאמנים וליוצרים על הישגיהם ותרומתם בתקופה האחרונה שאינה מתוחמת (מה שמסביר, מצד אחד, את זכייתה של קרן פלס בפרס המוזיקה של הפיס, ומצד שני, את אי-זכאותו העכשווית של מאיר בנאי לאותו פרס; בשנה הבאה היה אולי ראוי יותר, כיוון שעד נובמבר האחרון כמעט ו"שכחנו" מקיומו).
 
כפרס שאינו מסתכל שנים רבות לאחור ולא מתכוון להיות פרס על מפעל חיים - הוא מוענק אחת לשנה (מה שלא מסביר את הפרסי ליונתן כרמון במחול, להרולד רובין בג`אז, ואולי גם לאסתרית בלצן ולמנחם ויזנברג במוזיקה הקלאסית, שמצטיירים כפרסים על מכלול יצירתם, ולא רק בעת האחרונה). ומי ש"קופח" בשנה מסוימת, מן הסתם יתוגמל בשנים שלאחר מכן. אולם בפרס ישראל, שהפרסים בו הם על יצירה, תרומה והישגיות מצטברת של "מפעל חיים", ההמתנה היא ארוכה יותר, הרבה-הרבה יותר ארוכה. ו"דילוג" של שנה, פירושו המתנה של עשר שנים, כיוון שהפרס מוענק במחזוריות של אחת לחמש שנים. וכאן יש, ושמועות מתרוצצות תמיד, מקום וקרקע להתחשבנויות אישיות, להתבצרות עקשנית מאחורי מועמד וגם הולדת מועמדי פשרה (כיון שההכרעה  חייבת להיות פה אחד), מבלי לרמז להתנהלות השנה.
 
כי יותר משאני (לא) בא לפקפק בזכאותם של הזוכים, רוצה אני לתהות על מלאכת ההרכבה והציוות של ועדות השיפוט, שבחירתן חייבת (בעצם לא חייבת. שייקח כל מוסד בחשבון מראש את היחס הצפוי להחלטותיו) להיעשות בכובד ראש. קל יותר לבחור זוכים מאשר לבחור שופטים. כי זו, מניסיון של לא מעט ועדות, המלאכה החשובה והאחראית יותר. בני אדם הם לא מלאכים, והרכב חפיפניקי ולא מושכל, או להבדיל, לא יציג ולא מאוזן כדוגמת ועדת פרס לנדאו במוזיקה הישראלית (שכלל שלושה אנשי תקשורת - מנחם גרנית, שי להב ויואב קוטנר), פוגע בבחירותיו ובהחלטות רק בנותן הפרס שמטעמו מונה.
 
לא אכחד ולא אכחיש שהדרייב לכתיבת רשימה זו, נולד בין היתר, מהאכזבה שבאי זכייתו של עודד קוטלר בפרס ישראל לתיאטרון בשנה זו (ולא רק מפני ש"הרצתי" את מועמדותו בטור זה) - וזאת, מבלי שארצה ואנסה להחליט במקום מי משני החתנים הראויים ביותר שנבחרו על ידי הוועדה. הותרתו של קוטלר מחוץ למעגל הזוכים בשנה זו, ובידיעה שה"נאגלה" הבאה היא רק בעוד חמש שנים, היא החלטה עצובה ואומללה, ניסיון גימוד מקומם, מעשה של קטנוניות אישית ובעיקר- עוולה תרבותית היסטורית, לו, לנו ולתיאטרון הישראלי. לא אחזור על הנימוקים שמזכים אותו בכבוד הזה, אבל כיון שבדמותו מתרכזת פעילות כה ענפה ומגוונת, חוצה רבדים ותחומים בתוך התיאטרון (כולל פרינג`, הוראה וניהול!), עודד קוטלר, יבל"א, יהיה חקוק על אבני ההיסטוריה של התיאטרון והתרבות הישראלי, שנים רבות אחרי שהוועדה שלא בחרה בו, תתפוגג. ורק כדי להימנע מעוולות עתידיות כאלה חובה להקפיד באיושן של ועדות שיפוט. 


22/02/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. שימו לב
ע.ג. , (25/02/2008)
3. זה לא משנה מה אתה חושב
קורא מאוכזת2 , (24/02/2008)
2. משהו רקוב בממלכת פרס ישראל
ע.ג. , (24/02/2008)
1. אתה חוצפן
קורא מאוכזב , תל אביב (23/02/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע