תיאטרון - היהודים באנפלאגד – משתוללים בלי לקום מהכיסא

מי שמכיר את "היהודים" יודע ששקט הוא לא בהכרח אחד מהמאפיינים בהופעות שלהם. ברוב ההופעות הם נותנים חזק בגיטרות החשמליות, בדיסטורשנים, ובעיקר - צורחים את נשמתם לתוך המיקרופון. אם אוהבים את זה או לא, זו שאלה של טעם, אבל בדיוק בגלל זה היה שווה להגיע למופע האנפלאגד שלהם בהיכל התרבות בתל-אביב.

כבר ב-21:00 מתחילה תכונה מוזרה בלב העיר תל-אביב. נערים ונערות, בחורים ובחורות מגיעים קבוצות קבוצות אל הקופות. ב- 22:00 הכל כבר ערוך ומוכן לפקודתם של אורית שחף, תום פטרובר, ויתר חברי הלהקה.

הקהל שממלא את ההיכל צועק בקצב קבוע – "ה-י-ה-ו-ד-י-ם". העיצוב של הבמה בסגנון בארוקי, עם המון נרות, שולחנות נמוכים, גיטרות. בקיצור – נראה מבטיח.

הם עולים על הבמה, ובלי הקדמות מיותרות, פטרובר שר את "מחפש תשובה". כבר מהשיר הזה אפשר להבין ש"היהודים" לא ירדו לעומק המונח – "מופע אנפלאגד". אמנם לא הייתה אפילו חצי גיטרה חשמלית על הבמה, אבל זה לא הפריע לפטרובר ולשחף לשיר במלוא הגרון, בדיוק כפי שהם רגילים.

האלמנט האנפלאגדי היחיד כמעט שניתן היה למצוא על הבמה היה שבניגוד להשתוללות הרגילה שלהם - הפעם כל החברים נשארו ישובים על כסאות.

רק לקראת סוף המופע, פטרובר לוקח את ההתלהבות שלו צעד קדימה, ובסוף השיר נותן שואו קצרצר בעמידה. בסוף השיר הוא חוזר למקומו – "אני כבר לא יכול לשבת יותר", הוא אומר למעריצים. "מימי בית הספר לא ישבנו כל כך הרבה זמן על כסא". הקהל (שנדרש גם הוא לסדר מופתי, ולא הורשה לקום ולרקוד) הבין אותו עד כדי כך שזיכה אותו במנה כפולה ומכופלת של תרועות.

לאורך שעתיים ומשהו "היהודים" שרים כמעט את כל השירים שלהם. חבל כאמור שלכבוד המאורע החד פעמי לא זכו כמה מהשירים לביצוע אנפלאגד אמיתי, שקט, שיחצוץ בין שיר לשיר. מעבר לזה, חסר מאוד ברשימת השירים "מי אמר לך", שזכה לביצוע מוצלח מאד של נינט בעונה הראשונה של "כוכב נולד". "היהודים" לא מצאו לו מקום הפעם, וחבל.

פטרובר ושחף לא מבזבזים את הזמן של הקהל שלהם. הם ממעיטים בדיבורים, מבצעים את השירים ברצף, וכמעט שלא מודים לקהל שלא נח לרגע. במהלך המופע עושה פטרובר אמנם שתי הפוגות כדי לספר אנקדוטות, ללא ספק הוא מרגיש בטוח יותר כשהוא שר מאחורי המיקרופון, עם הגיטרה או ליד הפסנתר.

ואם לחזור לאנקדוטות – פטרובר מספר שכשכתב את "עידן האלוהים" פחד לפגוע בסבא שלו שנכח בקהל (ואם גבר בן 96 שורד את כל הרעש הזה, אז מי אני שאתלונן). האנקדוטה השנייה היא שכשהיהודים היו צריכים כסף לקליפ, נתנו להם למטרה הזו צ`ק בסכום המרשים של 150 ש"ח כדי להפיק את הדבר הבא. .

בסוף המופע "היהודים" עולים להדרן שכולל שלושה שירים. אחר כך הם מתחבקים, מודים לקהל ונעלמים אל מאחורי הקלעים. הקהל נשאר לעמוד במקום. ממשיך לקרוא בקצב, מוחא כפיים.

כשהאורות נדלקים, מתחילים לזרום החוצה. "אני לא אשכח את ההופעה הזו בחיים שלי", אומר בחור אחד. "הם עושים כבוד למוזיקה הישראלית", אומר אחר. "קרעו לי את האוזניים", זורקת בחורה משמאלי. אכן. ככה זה כשמדובר בתופעה. "היהודים" אולי לא זוכים להרבה השמעות ברדיו, לא מפרגנים להם בברנז`ה, אבל הם ממשיכים קדימה. אתמול הם כבשו את היכל התרבות. אולי בפעם הבאה שנפגוש אותם זה יהיה בקיסריה.