סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: לילך גביש יש מי שמגיב אליך
 

 
 
יוזמה חדשה בתמונע - פסטיבל ביופידבק שבו במאים צעירים זוכים לתגובות מקצועיות בזמן אמת


כוכב נולד בלי פרסים

פסטיבל "תגובה" הוא פרשנות אחת למהותו של פסטיבל התיאטרון החדש של תיאטרון תמונע "ביו-פידבק". יש כבר מי שפירש את שם הפסטיבל, המאפשר לבמאים צעירים לעסוק בטקסטים של מחזאים קאנונים, כ"הדדיות הדדית", נראה לאן זה יתפתח...
 
במהלך סוף השבוע הקרוב יוצגו בתיאטרון תמונע שבע הצגותשל מחזות קצרים בשני מקבצים ואחר כך צוות מומחים לתיאטרון ייתן ליוצרים פידבק מקצועי בתגובה מיידית ובזמן אמת. אם זה מזכיר לכם את הפורמט של "כוכב נולד" או אולי של "רוקדים עם כוכבים" אין זה פלא. אבל זהו, שלא. כאן אין פרסים.
 
בין הכותבים שנבחרו אפשר למצוא את סמואל בקט, טנסי וויליאמס, הרולד פינטר וישראל הורוביץ (מחזאי יהודי אמריקאי ואבא של אדם מ"הביסטי בויז"). את היוצרים הצעירים שבאים מתחומי התיאטרון, התנועה, המוזיקה והקולנוע מלווים הדרמטורגים שלומי ליברמן, שי שבתאי, טלי רבן-הכט ולילך דקל-אבנרי, שגם מנהלת אמנותית את הפסטיבל.
 
אחת ההצגות המרנינות, על אף ואולי בגלל המרירות הרבה המהולה בה, היא "האקרובטים" להורוביץ, בבימויה של מיקי יונס, שגם משחקת ומתנועעת יחד עם מתן יניב. השניים, בוגרי בית הספר תיאטרון הגוף, מביאים לבמה פורטרט של יחסיהם המקרטעים של זוג רקדנים המשפילים זה את זו תוך כדי ביצוע אקסטרווגנטי של שואו בעל אלמנטים אקרובטיים עם מניירות של ואלס. עבודת התנועה של ההצגה הזו (שאת החזרה אליה  ראיתי על הדשא של גינת דובנוב, בין השאר מפאת חוסר בחללי חזרות בתמונע), עומדת בניגוד גמור לבוטות הטקסט שיורים בני הזוג המזדקנים זה על זו, תוך כדי חיוכים בלתי פוסקים לעבר הקהל. יונס ויניב נעזרו בהוראות הבימוי האקרובטיות של הורוביץ, אך לדבריהם נתנו לו עיבוד חופשי יותר, במיוחד לאור מגבלת הזמן.
 
לאמן את שריר הבימוי
 
"הצורך ליצור את הפסטיבל בא מהשטח", אומרת לילך דקל-אבנרי, "רצון לתת מענה לצורך שאנחנו מרגישים מזה זמן רב. צורך של יוצרים צעירים בדיאלוג, בתהליך, בליווי ובפידבק. משהו שבתרבות של כוכב נולד, בתרבות המהירה, נדמה שלא מייחסים לו  מספיק חשיבות. אין הרבה מוסדות שמכשירים בהם במאים צעירים באופן הולם. פסטיבלים כמו סמול במה, פותחים במה ותיאטרון קצר בצוותא נותנים למחזאים ולכותבים במה, והמקום של הכשרת במאים הוא צר. היה לנו חשוב לתת ליוצרים טקסטים טובים ולאמן להם את השריר של הבימוי. באותה הזדמנות שהקהל מגלה נישה רחבה של מחזות קצרים של קלאסיקנים, הוא מגלה גם יוצרים חדשים.
 
"הרעיון של הפידבק בא כתגובה לכוכב נולד", היא מספרת, "תמיד יושב שם פאנל של אנשים שמנהלים דיאלוג שטחי והקונטרה שלנו הוא להביא יוצרים ואנשי מקצוע שמתוך הדיאלוג יפתחו לקהל את `מאחורי הקלעים`. לרוב הקהל אין את הכלים להיכנס למכאניקה של המופעים שהם רואים, וכאן יש הזדמנות להסב את תשומת ליבם לאלמנטים השונים כמו חלל, תנועה, תרגום, ולשאלות דרמטורגיות, או מה גירה אותך ליצור את אותו עולם דרך הטקסט.
 
"שאלנו את עצמנו אם יש נושא לתוכנית מסוימת והמכנה המשותף שיוצא מכל העבודות מבחינה נושאית הוא הבדידות, משהו מאוד אקזיסטנציאליסטי", אומרת דקל-אבנרי, "גם אם זה בתוך קשר, קיים סוג של עיוורון שאנחנו חיים בתוכו. מבחינת השפה האמנותית העבודות שונות ומגוונות.יש בפסטיבל צוות מאוד מיוחד של יוצרים שבאים מדיסציפלינות שונות – מוזיקאים, קולנוענים, יוצרי תיאטרון פיזי, מאוד מגוון".
 
 
מיכל פלס, שגם מפיקה את הפסטיבל, מביימת בו את המחזה הקצר "לילה" של הרולד פינטר, שאותו אף תרגמה. גם כאן בבדידות עסקינן. "המחזה מספר על גבר ואישה בשנות הארבעים לחייהם, והוראת הבימוי היחידה בו (שויתרתי עליה) היא שהם יושבים על כוס קפה ומדברים על הלילה הראשון שהכירו. כל אחד זוכר משהו אחר. אני מרגישה שהם מתווכחים על עוד משהו ואני שואלת את עצמי על מה. המחזה מעלה שאלות מה גורם לאנשים להישאר יחד.
 
"מה שגאוני בפינטר, זה שהוא כותב בשפה כה פשוטה ומצד שני הוא גורם לך להרגיש לא נוח, מעורער. יש דיסוננס גדול, תוך כדי סיטואציה מהחיים". במחזה משחקים אלון דהן ואיילת הלפרן, בשלהי שנות ה- 30 לחייהם. התלבטתי באיזה גיל ללהק את השחקנים", אומרת פלס, "בעיניי זה טרגי יותר שלאנשים עוד יש חיים לפניהם והם לא בני 50 או 60 שאתה אומר, נו הם כבר עשו את שלהם. כמו שמישהו אמר, הם בסתיו של החיים שלהם, יש מאחוריהם 15 שנה של יצירה".
 
לדבריה, העיצוב המינימליסטי של אפרת ערבות, תומך בטקסט ומדגיש את המילים, כשאין גם מפלט מוזיקלי. "שום דבר דרמטי לא קורה במחזה. מה אנחנו לא עושים בשביל לברוח, ומה קורה כשיש פתאום שקט. רק שהטלוויזיה מתקלקלת פתאום מתחילים לדבר. הזוג במחזה הם בדיוק כמו שאני יכולה להיות בעוד 15 שנה. הם זוג טרגי כי יש ביניהם המון בדידות ופחד משינוי. הם מדברים על הלילה הראשון שהכירו, יש שם המון תשוקה והתרגשות, אבל אין שם אהבה וחברות".
 
אמנות או נמות
 
הפסטיבל קרם עור וגידים עם תקציב סמלי והכל נעשה בהתנדבות. מהכנסות הפסטיבל יגבה התיאטרון חמישה שקלים לכרטיס ושאר ההכנסות ילכו ליוצרים. "יש בפסטיבל אפשרות לתת לבמאים צעירים דריסת רגל וההרגשה היא שאתה לא לבד", אומרת פלס, "כיוצרת יש לי את הצורך לדעת איך העבודה שלי, לדעת מה עבד ומה לא עבד. קשה לך להפריד ולדעת מה באמת זה שפה אמנותית, ומתוך זה נולד הרעיון של לעשות את זה מול קהל, שהמון פעמים לא נהנה ולא יודע למה בדיוק. בדרך כלל אתה בא להצגה ואומר שהיה נחמד או לא נחמד, וכאן יש הזדמנות לשמוע ממומחים מתחום התיאטרון, ואפשר לקבל מזה המון. זה מדהים להבין מה עובד במה שאתה עושה  ומה לא עובד.
 
"בביו פידבק הבנו שזה לא מספיק לשמוע מהקהל, ויש צורך לשמוע מאנשים שמבינים. זה כמו שאתה הולך לעורך דין, כי אתה לא מכיר את  השפה המשפטית. הקהל אינטליגנט וכשמשהו קורה על הבמה כולם מרגישים, זה כמו קסם. וכאן אפשר להתעמק ולהבין שמאחורי כל דבר שאתה רואה, הייתה בחירה. בייחוד היום כשהתיאטרון הוא כל כך שברירי, יש טלוויזיה, ריאלטי, קולנוע. לא צריך להתאמץ כדי להשיג בידור. תיאטרון שואל שאלות ולא נותן תשובות".
 
אנשי הפאנל המפדבקים יעשו זאת בצמדים משתנים: יוסי יזרעאלי ואיריס מועלם; נאוה צוקרמן ואיתן בוגנים; שמעון לוי ולני שחף-בנאי. דקל-אבנרי ממליצה לצפות באסופות כשכל פעם צוות אחר יפדבק, כחלק מהעניין. כמו כן, הקהל מוזמן אף הוא להיות שותף פעיל לפידבק.
 
בנוסף, תוצג בפסטיבל תערוכה שתאפשר הצצה למאחורי הקלעים על ידי צלמים ש"שודכו" להפקות. נוסף לשבע תמונות גדולות של כל אחת מההצגות, הקהל יוכל להשפיע ולתלות תמונות שהוא אוהב ולהוריד תמונות שאינו אוהב, וכך נוצרת תערוכה משתנה בכל רגע.
 
"אני מקווה למסד את הפסטיבל", אומרת דקל-אבנרי, "עשינו אותו בתקציב אפסי, ולא רק שהיוצרים עבדו ללא תמורה, אלא הם השקיעו מכספם. אנחנו לא מתכננים לעשות מחזמר, אבל ראוי שאנשים יקבלו תגמול על העבודה שלהם", היא מתריסה אל עולם השואו-ביז. "זה נס רפואי שיש מקום שממשיך לתמוך ביצירה עצמאית, אמיתית וחוקרת, ולא פועל מתוך מקום של חרדת ההתקבלות".
 
"את זוכרת את הסלוגן `אמנות או-נמות`"?, היא שואלת אותי, "זה המשותף לכל היוצרים שעובדים כאן. אין להם דרך אחרת ואני לא חושבת שהגורמים שיושבים על הכספים צריכים לרכב על זה".
 
 
פסטיבל ביופידבק יתקיים בתיאטרון תמונע  בסוף השבוע 20-19 באוקטובר 208 בתיאטרון תמונע בתל-אביב.
תכנית א`: "העיוורים"- קרן יובל, "רמץ" -דניאל ברונפמן, "דברי אלי כמו גשם ואני אקשיב"שימרית מלול. תכנית ב`: "לילה" - מיכל פלס, "האקרובטים" - מיקי יונס, "הבעיה" - שרית הררי, "אהבה" - רועי שלם.



15/09/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. על
עיח , עיח (21/09/2008)
4. היו דברים טובים
לולו , (20/09/2008)
3. :)
כ"כ נכון! , (18/09/2008) (לת)
2. יפה אמרת!
לא לילך , (18/09/2008) (לת)
1. שמישהו ילמד את לילך לביים קודם
יערה , יער בן שמן (17/09/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע