"המחזה מתפתח מהפער שבין עפרה מהשכונה לעפרה הכוכבת" הבמאי אלון אופיר מספר על "עפרה"
"לא הכרתי את עפרה ולא הייתי ממעריציה"
הדרמה המוזיקלית "עפרה", שתעלה החל מהשבוע בתיאטרון הצפון מעוררת עניין ויצרים סביב הצגת סיפור חייה של הזמרת הישראלית עפרה חזה, שסיימה את חייה בטרגדיה, שהנציחה אותה ככוכבת צעירה ויפה.
הפקת "עפרה" מבוססת על ספרו של בצלאל אלוני "מכתבים לעפרה" שיצא לאור בשנת 2007 ושזורים בה שירים המהווים את פס קול חייה של חזה. הדרמה המוזיקלית מסופרת מנקודת מבטו של אלוני, בגילומו של גברי בנאי, ומאירה צדדים פרטיים בחייה.
להפקה נבחרו שתי שחקניות צעירות שמגלמות את דמותה של עפרה – זו הציבורית, הכוכבת הגדולה שהופיעה על במות הארץ והעולם, בגילומה של ליאל קולט וזו הפנימית, המשפחתית והפגיעה בגילומה של לירון סלע, החלטה בימתית שלקח במאי הדרמה, אלון אופיר ("מר גרין", "החולה ההודי", "החותנת").
"לפני קרוב לשנה הפגישו אותי עם בצלאל אלוני, שרץ עם הרעיון הזה של להפיק את הצגה על הסיפור של עפרה חזה", משתף אופיר, "לא הכרתי את עפרה ולא הייתי ממעריציה. לא היה לי קשר רגשי לזמרת. קראתי את הסיפור בעיניים מפוקחות. גיליתי בתוכו משהו שיכולתי להתחבר אליו, המתח בין משפחה לקריירה, זה קונפליקט שמלווה אותי בחיי, ומהנקודה הזו ביימתי את המחזה".
"עזבתי את חולון בגיל 18 וחוויתי את המתיחות בין הבית לבין הקריירה, לא שאתה בא הביתה לבקר, אלא יותר מזה. כשקיבלתי את התפקיד השני הגדול שלי בהצגה `מלך היהודים`, אימא שלי נפטרה ושאלות נשאלות `מה אתה עושה עם ההזדמנות הראשונה שניתנה לך? מבטל או לא`, ו`איך אתה מתמודד עם האבל הפרטי מול ההצלחה המקצועית?` וככה במהלך החיים שלי הזדמן לי הקונפליקט הזה. אצלי, בדרך כלל הקריירה ניצחה".
אלון אופיר (צילום: רונן אקרמן)
קול צלול, אישיות סגורה
"בגלל שאני בא מחוץ לסיפור, פחות עניין אותי ההקשרים לסיפור האמיתי, מהמקום של העיתונות" אומר אופיר. "אי אפשר לספר סיפור ממקום אובייקטיבי", הוא מצהיר, "כבר בתחילת ההצגה הדמות של אלוני עולה לבמה ומספרת את הסיפור מהזווית שלו, כמו שסליירי מספר את הסיפור של מוצרט ב`אמדיאוס` (אופיר השתתף בהצגה ב"הבימה" וביים אותה בכיכובו של איתי טיראן בבית צבי- ל. ג.). זה היה הקו המנחה מבחינת יצירת המבנה של המחזה. זה התאים גם כאן, בגלל שעפרה היא דמות אניגמטית והיה פער גדול בין מי שהיא הייתה בחיים, למי שהופיעה על הבמה".
"בסיפור של עפרה, מעבר לזה שמדובר על זמרת משכונת התקווה, שהמדינה לא מקשרת מוות מאיידס לשכונה הזו, היא הייתה חידה אישיותית. יש בקול שלה חופש ושחרור שעומד בניגוד גדול לסגירות שהיא הפגינה כאישה וכבן אדם. היה לה קול צלול ונקי ומנגד אישיות סגורה ולא ברורה. לדעתי אלוהים נגע בה, ולפי דעתי איפה שאלוהים נוגע, הוא תמיד מכניס שריטה וזה בעייתי. וככה התייחסתי לזה, יש לאלוהים מקום במחזה".
"בגלל הפער הגדול אצל עפרה, פיצלתי את התפקיד לשתי העפרות. כבר בהתחלה היא מתפצלת לשתיהן והפער הולך וגדל - בין עפרה הפרטית, שנשארת הילדה מהשכונה, לעפרה הציבורית, הכוכבת, והמחזה מתפתח משם", הוא אומר, "המרחק בין המילה הכתובה לבין מה שנראה על הבמה הוא עצום. למזלי יש לי קאסט מדהים שסמך עלי. הפיצול לא היה פשוט. בראן הראשון, כשכל הגורמים הצטרפו יחד, רק אז הם הבינו מה מתרחש. הרגע הזה שרואים את הסגנון מתחבר, זה רגע מסוכן, אבל זה היה רגע שבו הם אמרו לי `סוף סוף אנחנו מבינים למה התכוונת`. זה נתן לי המון כוח".
"בצלאל היה גאון בהתאמת השירים לעפרה"
ליאל קולט, חיילת בת עשרים, נבחרה לתפקיד, ולדברי אופיר, גם כאן היה חיבור אישי. קולט התגלתה בגיל 11 בתחרות הכישרונות הצעירים בראבו עם שירה של חזה "לאורך הים". היא זכורה מהופעתה לפני הנשיא ביל קלינטון, ועם להקת "הסקורפיונס" ואנדריאה בוצ`לי. "ליאל זכתה עם שיר של עפרה חזה בתחרות וזו הייתה הפריצה שלה, הקריירה הרצינית של ליאל היא בחו"ל, ובזה שתיהן דומות".
"אני לא חושב שאף שחקנית הייתה עומדת בהשוואה שהקהל היה עושה למקור. הקהל היה עסוק אם היא שרה ומדברת כמו עפרה חזה. כל מי שהייתי בוחר - אלמונית או כוכבת - הייתה סובלת מהשוואה קשה מאוד".
במחזה שמוגדר כדרמה מוזיקלית שזורים 24 שירים של חזה, שבהם השתמש אופיר כפסקול חייה של הזמרת. "במהלך העבודה על המחזה למדתי ששירי פופ שנעשו והפכו לשלאגרים, מחוברים לדמות ששרה אותם. בצלאל היה גאון בהתאמת השירים לעפרה. הוא ידע איזה שיר מתבשל בנפשה והיה מחובר לזה. נוכחתי לדעת שבחירה של שירים לאמן זו אמנות של אמת גדולה".
בהפקה מעורבים יצרים רבים ומצד משפחתה של חזה, צצים ועולים כעסים ישנים וחדשים, על הדרך בה בחרו אלוני ואופיר להציג את דמותה הפרטית. "זו אחת ההפקות הדרמטיות שעסקתי בהן", אומר אופיר, "אך מכיוון שאני איש תיאטרון, התעסקתי בסיפור, שצריך לעמוד בפני עצמו, עם השירים של עפרה חזה. זה עזר לי להתמודד, אבל יחד עם זאת זה מלחיץ שהחרב של המשפחה מונפת עלינו מידי פעם. עשיתי הצגת תיאטרון ולא סרט דוקומנטארי, והקהל צריך להבין שיש לפניו יצירת אמנות. זה מחזה שיש לו משהו לומר על משפחה וקריירה, סיפור אוניברסלי, שמסופר דרך הסיפור של עפרה חזה".
עד היום מתקיים מועדון מעריצים תוסס של חזה ובאינטרנט הוקם האתר "עפרה חזה – משמרים את הגחלת", אתר מקיף המספר באהבה וברגישות את קורותיה של הזמרת. למעריצים השרופים של חזה זכורה איבה קשה וייצרית בין חזה לזמרת ירדנה ארזי. כאשר אני שואלת את אופיר האם הוא יודע שבימים אלו ארזי מוציאה דיסק חדש, הוא משיב שלא, ושלא התעסק בכך בהצגה. "כל העסק הזה היה בועה של יחסי ציבור של פעם. זה מין ספין של שנות ה- 80 שנתקע בתודעה, זה לא קשור למחזה בציר של משפחה וקריירה, כמו הרבה פרטים אחרים שלא נכנסו".
דרמה ולא מחזמר
ההצגה עולה בתיאטרון הצפון, וזו הפעם הראשונה שהתיאטרון, שלאורך השנה משמש לאירוח מופעים והצגות של תיאטראות שונים, מפיק מופע עצמאי. "ניצה בן צבי, מנהלת התיאטרון, אמרה לי שאנחנו דור המייסדים, וזה נפלא, יחד עם זאת, אתה נתקל בבעיות ממשיות. לדוגמה, אין מחלקת תלבושות ותפאורה. יש תחושה שאנחנו יוצרים משהו חדש על קרקע נקייה לגמרי וזה מרגש אותי. גם התגובות של הקהל מאוד מרגשות".
לדברי אופיר זהו אינו מחזמר, אלא הצגת תיאטרון דרמטית במלוא מובן המילה. "זה מחזה עם שירים, אז חושבים שזה מיוזיקל, אבל זו דרמה דרמה. כאן יש רק את הדמות של עפרה ששרה, כמו פסקול של סרט, עם תזמורת שלמה בלייב".
מבחינה ביוגרפית ההצגה מסתיימת טרם מותה הדרמטי של חזה. "אני מגיע בהצגה עד לחתונה, שם נפרדו דרכיהם המקצועיות של בצלאל ועפרה", אומר אופיר, "היא עשתה בחירה, והחליטה ללכת על חיי משפחה. בסופו של דבר זה הוביל לאן שזה הוביל, וזה חלק מההתערבות של אלוהים בסיפור", הוא אומר ואני משתפת אותו בצמרמורת שעוברת בי. "ברגע שקראתי את הדראפט וגיליתי איזה עומק יש פה, ניסיתי לגעת בעומקים האלה. אני מקווה שהצלחתי", הוא מסכם.
14/10/2009
:תאריך יצירה
|