סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: צבי גורן כולם היו בני – פנינת תאטרון מרגשת
 

 
 
הישגי משחקם של לאורה ריבלין, נתן דטנר, אוהד קנולר, נטע גרטי וישי גולן משלימים את הישגיו האקטואליים של ארתור מילר
 
 


טרגדיה של האיש הפשוט
 
"כולם היו בני" היה המחזה השני של ארתור מילר, אחרי שכבר ספג כישלון חרוץ בברודוויי עם המחזה הראשון שלו. הצגת הבכורה ב-1947 הפכה את הקערה על פיה ומילר הוכרז כ"דבר הבא" בדרמה האמריקאית, וכממשיכו של יוג'ין או'ניל.
 
הטרגדיה האמריקאית של מילר, כפי שהוא הגדיר את המחזה, נולדה משיחה מקרית על אירוע שהיה במהלך מלחמת העולם השנייה. העלילה של המחזה שכתב פשוטה להפליא, ומתרחשת על פי כל כללי הדרמה הקלאסית בפרק זמן רצוף אחד, במקום אחד, ובתהליך המביא אל הבמה רמזים לעבר אפל ו"בשורות" – כולל זו של איצטגנין חובב - המפענחות אותו.
 
זהו סיפורו של ג'ו קלר, תעשיין שהצליח לחמוק מעונש על אחריותו הישירה למשלוח צילינדרים פגומים לחיל האוויר האמריקאי שהיה נתון במתקפה גדולה בזירת המערכה. בנו הבכור לארי, שהיה טיס, נהרג באותם ימים והוכרז כנעדר. האם, קייט, מתעקשת כי הוא חי ויחזור. האח כריס כבר חדל להאמין בכך, וכמוהו גם אן, שהייתה חברתו של לארי.
 
המחזה נפתח בבוקרו של יום אחרי ליל סערה שהפיל את עץ התפוחים שניטע בחצר האחורית של בית המשפחה, העץ של לארי. זה אירע זמן קצר אחרי שהגיעה אליהם אן, שמאז נפילתו של לארי התרחקה מהמקום, שבו גדלה. כריס מבשר לאביו כי הקשר בינו לבין אן התפתח ובכוונתם להינשא.
 
שני גורמים ניצבים בדרכם לעשות זאת. האחד, הגלוי ומיידי, הוא התנגדותה המוחלטת של קייט: אן היא נערתו של לארי. הגורם האחר, הנרמז ואט אט נחשף הוא סיפור המשלוח של הצילינדרים הפגומים, והתרסקותם של 21 טייסים כתוצאה מכך. אן היא בתו של השותף של ג'ו, המרצה מאסר אחרי שהורשע באחריות למחדל.
 
ג'וו הצליח לחמוק מעונשו אחרי ששכנע כי היה חולה באותו יום ולא היה במפעל כאשר התקלה התגלתה ושותפו החליט לכסות על הסדקים ולשלוח את הצילינדרים הפגומים. קייט שיודעת את האמת על אחריותו של ג'ו מגבה אותו. אך האמת מתחילה לבצבץ, וכשאחיה של אן מגיע אחרי פגישה עם אביו בכלא, הסדקים בצילינדרים סודקים גם את האידיליה המשפחתית.
 
אבל התיאור הזה עלול להטעות. כי מילר לא כתב מחזה בז'אנר המוכר כל כך אצלנו של "דרמה משפחתית נוקבת" אלא טרגדיה גדולה של האיש הפשוט, שבעיני רבים מסמלת את תחלואי החברה האמריקאית שבעקבות השפל הגדול החלה להתאושש על חשבון המלחמה. 


כולם-היו-בני-05.jpg
"כולם היו בני" נתן דטנר, אוהד קנולר (יח"צ) 

האקטואליה נטועה במחזה
 
אין צורך בפירושי רש"י של בימוי או של ביקורת כדי להראות את האקטואליה של הדברים. ההון הוא הון - שם וכאן. ותמיד על חשבון הכלל. יוסף אל דרור שתרגם את המחזה הבין זאת, ויצק את המקור לעברית חיה מאוד תוך הימנעות נבונה מעכשוויות מובלטת.
 
ההימנעות הזאת מהאכלת הקהל בכפית הפרשנות האקטואלית היא המעלה הראשונה של ההצגה החדשה של המחזה, המועלה אצלנו מעת לעת, פעמיים בקאמרי, פעם אחת בבאר שבע, ועוד פעם אחת בבית ליסין. ההפקה החמישית, זו המועלית עתה במשותף על ידי תאטרון חיפה והתאטרון הקאמרי.
 
כבר התפאורה שעיצבה לילי בן נחשון אומרת כי העלילה מתרחשת כפי שנכתב במקור, בארה"ב של שנות המלחמה. החצר האחורית, מרפסת הבית, העצים והשיחים מעוצבים בריאליה מוצקה, והעץ השבור בקדמת הבמה ייגדע בתחילת המערכה השנייה.
 
התלבושות של אורן דר משלימות את התמונה של אותם ימים, והתאורה של חני ורדי מעבירה את גלגל היממה עליהם. רן בגנו כתב מוזיקה מעודנת להפליא, שאיננה מתערבת בעלילה אך נותנת גוון רוטט לרגעים שונים. אלה יוצרים את מעלתה השנייה של ההפקה הזאת.
 
שיאי בימוי ומשחק
 
בתוך המבנה הבימתי המושלם הזה בולט יופיו של הבימוי של משה נאור, שכמו בפנס אנושי האיר את הדמויות, הניע את העלילה, והוליך את השחקנים שלו אל המפתן למיצוי יכולותיהם וכישרונותיהם. המשחק הנפלא שקיבל מהצוות המובחר שלו הוא המעלה השלישית של ההצגה, והישגו החשוב ביותר של נאור.
 
נתן דטנר הוא ג'ו מרתק מתחילת ההצגה, ועד סופה הוא מוסיף לעיצובו רבדים של פחד, כאב, זעם, אהבה וייאוש. שלא כמו אדיפוס ג'ו יודע מה חטאו, אך כאדיפוס הוא נאלץ להתמודד עם מבשרי האמת על כך.
 
דטנר מצליח לגלם את המהלך הזה, כשהוא משתמש מצוין בהישגו הקודם, זה של טוביה ב"כנר על הגג", כדי להעמיק את חדירתו לנשמתו של ג'ו מבעד לסדקים המתרחבים בחומה שבנה סביבה. כאשר זו תיפול – הוא יישאר עירום, כחיית השדה.
 
אתו ובגדול הישגיה הבימתיים הרבים, לאורה ריבלין בתפקיד קייטי. אינני בוטח בזכרוני בעניין זה, אבל אם אינני טועה זהו התפקיד הטרגי האמיתי הראשון שהיא משחקת. והיא צוללת לתוכו בכל רגע שהיא על הבמה, ואף מחוצה לה כפי ששבות ומעידות כניסותיה לבמה.
 
קייט של לאורה ריבלין היא הצוק האיתן שעליו ניצב המבנה המשפחתי כולו. היא לא תניח לאיש לערער אותה, גם אם לרגעים נדמה שזה קורה. וכאשר זה קורה, תאמינו לי, מתחוללת גם בריבלין עצמה רעידת אדמה.
 
אוהד קנולר בתפקיד כריס (לסירוגין משחק בתפקיד זה גם זהר שטראוס) הוא הבן הנכון במקום הנכון. הוא תדמית אביו והוא נשמת אמו, וזה הוא הישגו של קנולר במשחק מרגש, שצובר תאוצה דרמטית. הוא מצליח במיוחד בעיצוב נטילת ההובלה של המתרחש, בקריסה תחת האמת, ובהתנערותו המוסרית. 

כולם-היו-בני-04.jpg
"כולם היו בני" נטע גרטי, נתן דטנר, אוהד קנולר (יח"צ)

כמוהו גם נטע גרטי, לצדו, אתו, ובהתאמה מוחלטת למורכבות דמותה של אן. זה אולי אחד התפקידים היותר קשים במחזה, משום שאן יודעת הכל, ובהקבלה הפוכה לקייט היא בוחרת להתעלם. בתמונה האחרונה מגיעה גרטי לשיא מרתק ונוגע ללב, המאיר את הישגה בעיצוב דמותה של אן לכל אורך התמונות שקדמו לכך.
 
ישי גולן מפיח חיים כואבים בדמותו של ג'ורג', אחיה של אן. זהו תפקיד של אפיזודה אחת, קצרה, שאיננה מגלה מה שאינו ידוע וברור כבר, אך ישי ממלא אותה בנוכחות אפלה, מאיימת, כמין סופת טורנדו שחולפת ומשאירה הרס.
 
את תפקידי העזר של השכנים מיטיבים לשחק דיויד בילינקה, כפרנק הקורא במפת הכוכבים את הנסתר מעין, כנרת לימוני כאשתו מלאת החיוניות, אפרת ארנון כסו, השכנה היודעת-סוד, וירון מוטולה כבעלה הרופא המחפש כל הזדמנות לנוח מעט מהתעלקותה.
 
בסיכומו של דבר, תאטרון חיפה והקאמרי מעניקים לקהליהם פנינת תאטרון מרגשת  שראשיתה בארתור מילר ושיאיה כאן בבימוי של נאור ובמשחק המושלם של ריבלין, דטנר, קנולר, גרטי וישי. לכו לראות ולא תצטערו.

למועדי מופעים >

24/07/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (11 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
11. הצגה מרשימה ומשחק מעולה
דרורה צביק , קרית ביאליק (01/05/2013)
10. טרגדיה מודרנית מצמררת
אילנה , חיפה (13/09/2012)
9. הצגה מעולה,אחת הטובות אם לא האאא...
סיגלית , רמלה (30/05/2012)
8. מעולה מעולה
ירון גולן , מודיעין (27/02/2012)
7. פנינה תיאטרונית אמיתית ורגישה
לילך , כרמיאל (02/08/2011)
6. צשה נאור במאי משעמם שהפך את תאטרון חיפה לסניף של הקאמרי
תאו מילר , פתח תקוה (28/07/2011)
5. ליאורה ריבלין ותפקידים טרגיים
יעל , מרכז (27/07/2011)
4. תיאטרון חיפה מלך
. , (26/07/2011) (לת)
3. איזו ביקורת מוגזמת. אני השתעממתי
עירא , (24/07/2011)
2. נטע גרטי מצויינת, מתפתחת מתמונה לתמונה,
מתרגשת , (24/07/2011)
1. אכן הצגה מרגשת. ההסתייגות היחידה היא ממשחקה השטוח של גרטי.לטעמי כולם היו טובים-אבל היא עוד טעונת שיפור. חוצמזה שאפו לבמאי על בימוי אינטיליגנטי
גדעון , (24/07/2011) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע