סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: צבי גורן תיאטרון רפרטוארי – יש שיטה באיגיון
 

 
 
הם כבשו את פסטיבל אדינבורו, ועכשיו תורנו לסגוד לארז דריגס וליפתח אופיר


חידה בימתית בטקסט מדויק
 
מה זה תיאטרון רפרטוארי? אם אתם רוצים לדעת או לפענח את סוד קיומו ואת הקסם שהוא משרה על מקציבי התמיכה בתרבות, לא תמצאו את התשובה בהצגה המוטרפת והחכמה הזאת ששמה "תיאטרון רפרטוארי" ומוגדרת כ"קומדיית פרינג'".
 
כתב אותה אלדד כהן והיא עובדה, בוימה ומשוחקת על-ידי צמד החברים יפתח אופיר וארז דריגס, בוגרי יורם לוינשטיין בעשור הקודם, שאמנם כבר מצאו מקום זה או אחר בתיאטרון הממסדי, אבל הם במיטב יכולותיהם כאשר הם נחים ממנו קצת בפרינג'.
 
מה שכן תמצאו זה מחזה שיוצריו הקדימו קנה לוושט, ולפני שצברו הרצות בעברית מיהרו לתרגם עצמם לאנגלית ויצאו לפסטיבל הפרינג' הגדול מכולם באדינבורו, שיחקו בקצב הצגות מוטרף כשלעצמו, היו מועמדים לפרס, וחזרו אלינו עטורי תהילת הקהל והמבקרים שם.
 
וכל-כך למה? משום שבמשך כשעה הם מספרים סיפור מתח חכם ומבריק על מחזאי צעיר שמנסה לכבוש את לבו הבימתי של מנהל תיאטרון (רפרטוארי!) ומציע לו מחזה ביכורים שיימשך שעתיים, לא כולל הפסקה.
 
אלא שזה לא קל כאשר מדובר במנהל נוירוטי, תזזיתי, החוזר על עצמו פעם ועוד פעם, ומתגלה כבעל אובססיה ל"המלט" של שקספיר. "זה תיאטרון רפרטוארי! מבין?", הוא מטיח בצעיר הנבוך ומאלץ אותו באובססיביות לכבד את האובססיה הזאת.
 
אט-אט מתברר שהמנהל והמחזאי קשורים זה לזה בזכות העובדה שאבי המחזאי היה גדול השחקנים שפיארו את במת התיאטרון הזה ואף מת עליה מוות מסתורי. למנהל ההיסטרי נדמה שהמחזה המוגש לו מדבר על רצח האב, וחדרו מתמלא ברוחות מהעבר, שלדים יוצאים מהארון, עד שהחידה הבימתית באה אל פתרונה בטקסט מדויק מאוד הנע בשיטתיות של איגיון אל מעמקי ההיגיון של הטירוף של אמנות הבמה.



תיאטרון רפרטוארי (תמונת יח"צ)


לוליינים של משחק וירטואוזי


 
וזה מצחיק בלי הפוגה, כלומר לא רוצים שתחשבו ותתאמצו להבין. שהרי זה בסופו של דבר תיאטרון רפרטוארי. סליחה. זו קומדיה שהיא גם סאטירה וגם פארסה על התיאטרון באשר הוא. או ליתר דיוק... תעזבו, זה לא העניין. ומאחר שאיני רשאי לחשוף אותו כאן, אסתפק באזכור העובדה שגם סטופארד כבש בשעתו את אדינבורו עם אותו עניין.
 
מה שאני רשאי לגלות כאן זה שבהצגה הזאת תקבלו את דריגס ואופיר כצמד שחקני-על צעירים, קומיקאים בחסד עליון, וירטואוזים של משחק שייראה לכם תחילה משונה או מופרך – ויש לא מעט מאלה – אך יקבל בהמשך צורה ומשמעות.
 
דריגס, ארך רגליים, זרועות ורעמת שיער, הוא הלוליין הכל יכול כמנהל התיאטרון (הרפרטוארי!) בחליפת שלושה חלקים בצבע בורדו. הוא נע במהירות האור, הוא משגר חצי טקסט מהירים לא פחות, וכשהוא עוצר לרגע גם זה סוחט רעמי צחוק.



תיאטרון רפרטוארי (תמונת יח"צ)


אופיר לעומתו, כמחזאי ממושקף שיודע מה כתב, עושה אותה עבודה בהפוך. הוא כמעט אינו זע בכסאו בחלק הראשון, כפודל חביב וקצת מבוהל, אך מהר מאוד הוא נגרר אל אותה מערכת לוליינית, מתייצב על רגליו ונותן פייט הגון, מצחיק ומוטרף של דוברמן.
 
את היצירה המקורית הזאת, שמתחילה עתה עת הרצתה, יצרו ועיצבו השניים בסיועם של חברים-יוצרים מעולים: שרל דריגס, לילי בן-נחשון, עמית זמיר, ציון אשכנזי ורועי מליח-רשף, למוזיקה מקורית של רן בגנו ועריכה מוזיקלית של מירי לזר.
 
כשתלכו להצגה הזאת אל תשכחו לקחת ממחטות. הדמעות יזלגו מרוב צחוק.


למועדי מופעים >

12/11/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הצגה מבריקה! טקסט שנון וחכם.
שמעון הרוש , אשקלון (11/06/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע