סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: צבי גורן איפיגניה – בשידור ישיר
 

 
 
תאטרון באר שבע  מגיש גרסה אקטואלית של הטרגדיה היוונית האנטי-מלחמתית


לתפארת המלחמה והעם
 
אוריפידס היה הצעיר בשלישיית המחזאים הגדולים של הטרגדיות היווניות המיתולוגיות, והמחזה "איפיגניה באוליס" הוא האחרון שכתב (על פי מחקרים בני זמננו, ולפחות מבין 19 המחזות שלו ששרדו בצורה זו או אחרת.)
 
אחד הנושאים ששאב מהמיתולגיה היוונית, כמו איסכילוס וסופוקלס לפניו, היה מלחמת טרויה אך לא במישרין אלא מבעד לאירועים שנלוו אליה, כמקור וכתוצאה. בראש האירועים האלה אפשר להציב את קבוצות המחזות שעסקו באורסטיאה, המעלה את סיפור משפחת אגממנון, מצביא הצבא  המאוחד של ערי יוון שיצא למלחמת הנקמה על חטיפת הלנה בידי פריס, נסיך טרויה.
 
כל אחד משלושת המחזאים עסק בדרכו שלו בסיפורם של אגממנון, שנאלץ להקריב את בתו הבכירה איפיגניה, ושילם על כך בשובו כמנצח מהמלחמה ברציחתו שלו בידי אשתו קליטמנסטרה ומאהבה אייגיסטוס, שמצדם שילמו על כך ברציחתם בידי אלקטרה ואורסטס, ילדיהם האחרים של אגממנון וקליטמנסטרה.
 
המחזה של אוריפידס מספר על פרשת הקרבתה של איפיגניה, וגם אם ניצני הטרגדיה המשפחתית נראים בו בבירור, היא אינה הנושא המרכזי שלו אלא המלחמה, וליתר דיוק הטירוף הלאומני והאידיאולוגי שאוחז באדם ובעם על סף מלחמה, ובמקרה זה - מלחמת טרויה, הפורצת בשל הטעם הזוטר של כבוד בעל נבגד.
 
המחזה המיוחד הזה, הוצג כאן פעמיים בעבר, בתאטרון חיפה ב-1989 ובאנסמבל הרצליה ב-2009, ובו אוריפידס מיטיב לתאר את הפער המטורף בין הסיבה לתוצאה, באמצעות סיפור הקרבתה של איפיגניה. הקרבן הזה נדרש כדי לפייס את אלת הציד ארטמיס, שככל הנראה נפגעה מכך שאגממנון התגאה כי הוא צייד טוב ממנה, ועל כן שיתקה את הרוחות ובכך מנעה מאלף הספינות היווניות להמשיך את דרכן מאַוּליס לטרויה.
 
את מסכת הטירוף מתאר אוריפידס בשלבים: תחילה באמצעות החרטה של אגממנון על שנענה לתביעה ובתרמית הזמין את בתו להגיע לאוליס כדי להשיאה לאכילס, שכלל אינו יודע על התכנית הזאת. שיאו של הפרק הזה הוא בעימות החזיתי הנוקב בינו לבין אחיו מנלאוס, שתחילה תוקף את כוונתו של אגממנון להפר את צו האלה, ואחר כך מתרצה לנימוקי אחיו ותומך בחרטה שלו.
 
אחר כך, בפרק המרכזי של המחזה, מתקיים העימות הדרמטי עם קליטמנסטרה, שמגיעה מאושרת עם בתם, ומגלה לתדהמתה את התרמית ואת הכוונה להקריב את איפיגניה  כדי שמנלאוס יחזיר אליו את הלנה. בתוך כך גם אכילס הנסער בגלל ניצול שמו לתרמית  מחליט להציל את איפיגניה. 
 


איפיגניה (צילום: אייל לנדסמן)



אלא שאז בפרק השיא המפתיע, ולאחר שכבר ביכתה את עלומיה וביקשה רחמים, נדבקת איפיגניה בחיידק הטירוף ומשכנעת את אביה ואמה כי קרבנה רצוי לתפארת המלחמה והעם, והיא הולכת אל המזבח.
 
האפילוג למחזה – שיש הגורסים כי נוסף בשלב מאוחר יותר - הוא הסוף המפתיע, כמיטב המסורת של המיתולוגיה היוונית (וגם היהודית, אם כי בנסיבות אחרות), שבו איילה נטבחת במקום הנערה, וזו נחטפת ידי האלה ארטמיס (אירוע שהוא גם נקודת המוצא למחזה המוקדם יותר של אוריפידס "איפיגניה בטאורוס".)
 
אקטואליה מודגשת
 
כאשר בוחנים מקרוב את המחזה מגלים מהר מאוד את העובדה שהוא מתאר תופעות החוזרות על עצמן לאורך ההיסטוריה. פוליטיקה, תככים, הדלפות, נאמנויות כפולות, בריתות של נוחות, אינטרסים אישיים ותקשורת העוקבת מקרוב, ואפילו מתערבת במתרחש.
 
ובעיקר - הוא מתאר את מפלצות הלאומנות, היציאה למלחמות על נתח כזה או אחר,  וההקרבה העצמית למען מלך, עם וארץ.  המדקדקים יימצאו גם סימוכין לנושא של פער מעמדות חברתי, וביטוי לנחיתות ה"ביתית" של הנשים ביחס למעמדם השליט של הגברים.
 
זו גדולתו וזה כוחו של המחזה ועמם חייב במאי להתמודד. דור דור וגישותיו. בהצגה הזאת הבמאי הוא גדי רול, הנחשד כאליטיסט מגביה עוף למרות הצלחות מרשימות של הקריירה הבינלאומית שלו, ולמרות כמה הצגות מופת מרתקות שביים כאן, כולל בתאטרון באר שבע ובתאטרון חיפה שהיה גם מנהלם האמנותי.
 
רול לא נבהל מגודל המשימה. להפך. הוא הביט בה ישר בעיניים, הבין שהמחזה, גם בלי שיפוצים מקומיים, מתרחש כאן ועכשיו. עם זאת הוא היה מועיל להצגה, ולקהל, אם היה מנפה מהטקסט אזכורים חוזרים ונשנים של אלים ואירועים מיתולוגיים יווניים שאינם מדברים אלינו, למרות התרגום החדש, הבהיר וסוער של אהרון שבתאי שהותאם לצרכי ההצגה שלו.
 
לעומת הגודש הטקסטואלי, המוגש לעתים בסאון רב, הבימוי של רול מדגיש במיומנות מדויקת את האקטואליה של המחזה באמצעות שני מרכיבי המסגרת של ההצגה – העיצוב הבימתי והעיצוב המוזיקלי.
 
העלילה, על פי הכלל האריסטוטלי של אחדות זמן ומקום, מתרחשת באולפן טלוויזיה. דינה קונסון עיצבה את האולפן הזה שקירותיו גבוהים לבנים כמו הרצפה הבוהקת, עמוסת מצלמות, מקרופונים, צגים ופנסים ניצבים או תלויים מעל.
 
מעת לעת יזיזו השחקנים כסאות, שולחן ועידה גדול, ומעצבת התאורה פליס רוס תפעיל את הפנסים כמו איש התאורה המקצועי ביותר באולפנים. עת להתמקד בפרט או בפינה, עת להדליק אור עבודה, ועת לתאורה מעוצבת להקלטת ראיון או מפגש פסגה.
 
בעזרת התאורה, בין השאר, יצר רול את אחת התמונות המסעירות של ההצגה כאשר ברגע האחרון כמעט, כשהפור כבר נפל, כל המשתתפים יוצאים במסיבת מחול עליזה כאילו התקיימה אותה חתונת-תרמית של איפיגניה ואכילס.
 
זו גם אחת מנקודות המפגש בין העיצוב החזותי לעיצוב הסאונד של ההצגה המורכב בעיקר מהמוזיקה המיוחדת שיצר אלדד לידור עבור ההצגה הזאת: פרטיטורה אופראית עשירה שיש בה אריות של ראש המקהלה, קטעי אנסמבל ואפקטים של סאונד אופייניים לו שמשחקים "תפקיד" ומתערבים בעלילה.  את אלה הגביר גם גם המנהל המוזיקלי של ההצגה אלעד אדר, בקלידים ובעיבודים נוספים. 

   

משחק אנושי מרשים
 
בתוך כל אלה ובעזרתם הצליח גדי רול להבליט עוד יותר את מרכיב המשחק של הצוות המצוין, בתלבושות בנות זמננו שעצבה פולינה אדמוב -חליפות גזורות היטב לגברים, שמלות מרשימות לקליטמנסטרה ואיפיגניה.
 
רול בנה להצגה הזאת מקהלה שבראשה ניצבת מיכל ויינברג. בשערה האסוף היא מלהיטה את המתרחש, מנהלת אותו כמנהלת האולפן או כמנחה בטקס, במשחק מהודק ובשירת-ראפ צינית מרתקת, שמתחלפת בליריות כואבת ובחשיפה "לא מקצועית" של רגישות אנושיות.
 
ארבע תלמידות ושני תלמידים מבית הספר למשחק בנגב ע"ש גודמן - תומר אברהם, נופר אילדיס, הילה לוי, אוראל מאור, רעות פיש וארז קנטור – מלווים אותה, סרים למרותה ומתפעלים עמה את האולפן כזירת מלחמה שממתינה לדם הרב שיישפך אחרי כיבוי האורות.
 
אמיר קריאף כאגממנון יוצר את אחד התפקידים המרגשים ביותר בקריירה שלו. בבהירות מאירה הוא מבטא את הלבטים והחיבוטים המילוליים, ויחד עם השתיקות הארוכות – שהאחרונה בהן מוקרנת על הקיר האחורי – הוא חושף עוצמה רגשית של שליט הנאבקת בחולשה האנושית של אב הנאלץ לבגוד בבתו ולהקריב אותה למען אידאל מפוקפק.
 
נמרוד ברגמן כאחיו מנלאוס יוצר דמות מורכבת שראשיתה מאיימת ורועמת, אכזרית וקרה, מאפיונרית זועמת, שמוצאת עצמה מתרככת, אמפטית  ומבינה. הוא בונה יפה את המעבר הזה, ומרתק גם במונולוג הגדול של תאור העלאת הקרבן (במקור נושא את הדברים שליח אך בהחלטה מעניינת של הבמאי עושה זאת מנלאוס).
 
שירי גולן משתלטת כליל על ההצגה מרגע כניסתה לבמה כקליטמנסטרה עליזה המביאה את בתה לחתונתה. היא אמנם שמחה לפגוש את בעלה לפני צאתו למלחמה, אך כבר במפגש הראשון ביניהם, כפי שגולן מיטיבה לעצב בדייקנות מצמיתה, היא חושפת את העוצמות המטורפות האצורות בה.
 
אחר כך, כשתתגלה התרמית גולן מעצבת בגופה ובתנועתה חיה פצועה, עם זעקת-קינה אחת ויחידה, מצמררת, ועם פורקן הזעם שלה כשהיא, בהברקת בימוי נהדרת, פוערת חור ענק בקיר האחורי במכות פטיש.
 
הפתעת ההצגה היא איפיגניה של גלוריה בס, בוגרת טריה של הסטודיו למשחק ניסן נתיב, שזו הופעתה הראשונה על במה מקצועית. היא מלאת חיוניות כבת אוהבת, מאושרת להינשא למי שאביה בחר עבורה. בהמשך היא מעצבת יפה את הפחד מפני הצפוי לה, את התחנונים על חייה, ומגיעה לשיא משחקה המצוין במונולוג הגדול שהוא המודל האולטימטיבי של הטרוף להתאבד למען מטרה קדושה של עם היוצא למלחמה "צודקת".
 
יואב הייט מרגש כמשרת הזקן של אגממנון, שנאמנותו לקליטמנסטרה שאותה שירת עוד לפני נישואיה, וחרדתו לגורל איפיגניה, מניעה אותו להדליף את סיפור התרמית ולחשוף את אדונו לזעמה של אשתו.
 
את המרכיב האנושי של הדרמה משלים מצוין אלדד פריבס  כאכילס, שבא לתבוע את הקרבת הקרבן כדי לצאת למלחמה, אך מגלה את הניצול של שמו הטוב, חושף רגישות ואמפטיה לגול "כלתו" ומציע עזרתו לסיכול הקרבתה. ניצן רוטשילד, אף הוא עדיין תלמיד בבית הספר למשחק,  יעיל ובהיר כשליח.
 
בסיכומו של דבר "איפיגניה" היא הישג חשוב של גדי רול, שחקניו ותאטרון באר שבע, ומצטרפת לגל המבורך הפוקד אותנו בימים אלה עם הקלאסיקות היווניות הגדולות  - "הנשים מטרויה" של הקאמרי ויפן, "אנטי" של גשר, ובימים הקרובים "אדיפוס המלך" של תאטרון פסיק.

למועדי מופעים >

04/02/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נכון
ירון , (06/02/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע