סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ידיעה
 
מאת: יעקב בר-און ליא קניג: כוח טבע שאינו מתכלה
 

 
 
כשששי קשת הציע לי לשחק ב'מדריך', איך יכולתי לסרב? הרי מיטלפונקט אומר שכתב את המחזה בשבילי וב-99' עשינו ממנו שלאגר גדול בהבימה. אם אומרים שהמחזה מתאים לי, למה לא להשתולל הפעם בשפה שבעצם התחלתי בה את הקריירה, השפה שהוריי, השחקנים הנפלאים, התפרסמו דרכה. אם יש תיאטרון מאורגן כמו היידישפיל, שבו אפשר להעלות הצגה מההתחלה ועד הסוף, עם כל התנאים, למה לא, מה גם שאני שולטת בשפה ונעים לי לשחק בה"

ליא קניג חוזרת לשחק ב"מדריך למטייל בוורשה" של הלל מיטלפונקט, הפעם ביידישפיל. שיחה



מחזירים את השפה לדמויות

14 שנה לאחר קונצרט המשחק שלה בהצגת "מדריך למטייל בוורשה", בהבימה, חוזרת ליא קניג, כוכבת העל של התיאטרון הישראלי, במלוא גדולתה אל ההצגה והפעם על במת תיאטרון "יידישפיל". השנים שנוספו לה מאז כלל אינן ניכרות בה.

"ליא היא כוח-טבע שאינו מתכלה", מיטיב למצות אותה המחזאי הלל מיטלפונקט, מחבר המחזה ובמאי ההצגה אז והיום. "זו אותה ליא עם הכישרון הגדול והמרץ הבלתי נדלה, אבל בשינוי אחד. השפה הטבעית של הדמות שהיא משחקת היא יידיש. איתה יש לי הרגשה שאנחנו לא עוברים שפה, אלא מחזירים את השפה לדמויות. זה מה שהפעיל וההדליק אותנו בעבודה".

כשליא קניג, עלתה ב-61' ארצה מרומניה, היא באה הנה עם מעין צוואה רוחנית מאמה, השחקנית דינה קניג, לשחק בארץ האבות בעברית. לאחר שמימשה זאת בהבימה, אמנם הגיחה לא אחת להופעות ביידיש, אבל נמנעה מלשחק בתיאטרון רפרטוארי בשפה הזאת. עכשיו זה קורה לה לראשונה בהצגת "מדריך למטייל בוורשה", מאת הלל מיטלפונקט, העולה השבוע על במת תיאטרון יידישפיל.

"לא היו הזדמנויות", כך מנסה קניג לנמק כיצד ב-25 שנותיו של התיאטרון הזה לא שיחקה בו. "כשששי קשת, המנהל שלהם, הציע לי לשחק ב'מדריך', איך יכולתי לסרב? הרי מיטלפונקט אומר שכתב את המחזה בשבילי וב-99' עשינו ממנו שלאגר גדול בהבימה. אם אומרים שהמחזה מתאים לי, למה לא להשתולל הפעם בשפה שבעצם התחלתי בה את הקריירה, השפה שהוריי, השחקנים הנפלאים, התפרסמו דרכה. אם יש תיאטרון מאורגן כמו היידישפיל, שבו אפשר להעלות הצגה מההתחלה ועד הסוף, עם כל התנאים, למה לא, מה גם שאני שולטת בשפה ונעים לי לשחק בה".

בכל זאת, היית צריכה לחכות 25 שנה כדי להגיע לתובנה הזאת?

"מה לעשות, לא היה שם מחזה, שאומר עליו 'וואוו, אני רוצה להשתתף!', מה גם שהרפרטואר שלהם בנוי בעיקר על הלהקה של התיאטרון הזה".

"אני לא סובלת מנוסטלגיות"

מיהי מרגה וייסברג בהצגה?

"זו גברת שנולדה בוורשה, 'דה קפיטל אוף פולין' ומאוד גאה בזה. לצברים פה זה פחות משמעותי באיזה מקום בדיוק נולדו. פעם, באירופה, אם נולדת בעיר הבירה, היה לזה איזשהו סטטוס. מרגה גם למדה בגימנסיה, מה שלפני המלחמה לא היה נפוץ בכל בית יהודי. היא מאוד גאה בזה, מה שמביא אותה להפגין סנוביות מסוימת כלפי החברה בישראל, שלדעתה לא קיבלה אותה כפי שהייתה צריכה לקבל. היא יוצאת לוורשה עם הבן שלה, יוסף, צייר לא כזה גדול, באשליה שתקבל לידיה בניין של חמש קומות שהיה בידי המשפחה שלה עד השואה".

ב-99', לפני שהעליתם את ההצגה בהבימה, ביקרתם שם, הלא כן?

"למעשה, נולדתי בלודז' ולא כל כך זכרתי את ורשה. אל נשכח שיצאתי מפולין עם הוריי השחקנים לפני פרוץ המלחמה, לאחר שאמי הוזמנה לשחק בטשרנוביץ וכבר לא חזרנו. להגיד לך שבאופן אישי יש לי נוסטלגיה לפולין, אז אין לי ולמען האמת אין לי גם לרומניה. כמי שהילדות והנעורים שלה עברו בכמה מקומות, אני לא סובלת מנוסטלגיות".

והחזרה להלל מיטלפונקט?

"כמו בהצגה בהבימה, כבמאי, דברים מתנהלים אצלו ברוגע. הוא מגלה הבנה רבה לשחקנים, לא אחד שמכריח. יש לו הדרך להסביר ולשכנע שמה שהוא אומר, נכון. מה שמיוחד אצלו שהוא נותן רספקט לכולם , כולל השחקנים בתפקידים הקטנים".

לכוכבת האורחת מהבימה יש הזדמנות לשחק ביידישפיל עם שחקנים שטרם התנסתה במשחק איתם: ישראל טרייסטמן הוא הבן יוסף. איתו ענת עצמון בתפקיד בינה, עו"ד לזרוביץ' – נתן הכט  ו-ורה – אירמה סטפנוב. "אני מסתדרת עם כולם מצוין", קניג מעידה על עצמה. "יש לי שם של אדם נוח. אין לי בעיה להתחבר לפרטנרים".

ניכר בה שנוח לה באכסנייה הזמנית שהזדמנה לה. במהלך 51 שנותיה בהבימה הגיחה החוצה רק פעמיים עד התחברותה כעת עם היידישפיל – פעם לתיאטרון חיפה ופעם לבית ליסין. בד בבד עם הגיחה כעת ליידיש, קניג ממשיכה להיות שחקנית-ציר בהבימה. מ-2008 היא רוזה, יצאנית בדימוס, ב"כל החיים לפניו", הצגה שהוחזרה למירוץ לאחר הפסקה. אושרי כהן, הכוכב הצעיר שהחל את התפקיד שלצידה בתפקיד מומו  כבר הוחלף בדניאל סבג  ואילו היא ממשיכה לדהור כאילו אין מחר.

קניג, שחצתה את ה-83, נמנית עם קומץ השחקנים, הנושאים על גבם את התיאטרון הלאומי, רווי החובות. כשחקנית של תפקידים ראשיים, היא איננה מתרוצצת בין יותר מדי הצגות. ביובל שנותיה בהבימה מניין הצגותיה בתיאטרון הזה איננו עולה בהרבה על 60.

לאחר שירדה הצגת "לא ביום ולא בלילה", שבה הפליאה לגלם את סוקולובה העיוורת, היא משחקת בהבימה במקביל ל"כל החיים לפניו" בהצגות "משהו טוב" (עם חברתה הקרובה טטיאנה קנליס-אולייר) ו"רעל ותחרה", הצגה שבה כיכבה בעבר איתה מרים זוהר ועתה דבורה קידר זוכה בה לתשואות הקהל לצידה.

מדריך-למטייל-01.jpg
"מדריך למטייל בוורשה" (צילום: ז'ראר אלון)

"התחלתי את הקריירה ברגל שמאל"

כבתם של דינה קניג ושל יוסף קמן, מי שהיה שחקן ה"וילנר טרופה" (הלהקה הווילנאית), קניג כמעט נולדה בתיאטרון, אם כי זכרונותיה הראשונים ממנו לא מרנינים במיוחד. "בדרך כלל הוריי היו משאירים אותי אצל הסבתא, כשיצאו לשחק", הוא משחזרת. "אבל כשהם הוזמנו לשחק בתיאטרון 'רקלאם', בווינה, הם לקחו איתם את ה'חבילה'. די יצאתי מבוהלת ממה שראיתי באותה הצגה. אני לא זוכרת אם זה היה 'הדיבוק', הגולם', או אולי 'בלילה בשוק הישן' של פרץ.

"בצמוד לתיאטרון ההוא היה תיאטרון-ילדים. מישהו, שראה אותי מסתובבת שם, הציע לי לשחק בהצגה שהייתה אולי גרסה שלהם ל'טיל אוילנשפיגל'. מכיוון שפחד-במה אף פעם לא היה לי וכבר אז הייתי דברנית לא קטנה, הסכמתי, מה כבר היה לי להפסיד. אבל זה לא עזר לי. התחלתי את הקריירה ברגל שמאל.

"אמא סיפרה לי שעליתי שם על הבמה כנראה יותר מדי מאופרת. כשאבא שלי ראה אותי כך ממקומו בקהל, הוא פרץ בצחוק. את הצחוק שלו יכולתי לזהות מקילומטרים. זה גמר אותי. לא יכולתי להוציא מילה מהפה כל ההצגה. חטפתי בלק-אאוט טוטאלי. בסוף, לדברי אמא, איזו גברת אמרה לה עלי – 'גברת קניג, אמנם הבת שלך לא השמיעה הגה כל ההצגה, אבל בסופה היא השתחוותה לקהל כמו שחקנית גדולה..."

אביה נפטר ממחלה בראשית המלחמה, בהיותה בת עשר. הרבה היא לא זוכרת ממנו, אבל "נראה לי את הצד ההומוריסטי ירשתי ממנו. כשהיא נמלטה עם אמה לסמרקנד שבבוכרה ומשם עד סיביר, זו כבר הייתה נשואה לבעלה השני, השחקן יצחק חאוויס. הם השתלבו בלהקות תיאטרון יידישאיות ונהנו מהפעילות התרבותית הרוחשת במקום שהיה מרוחק מהמולת המלחמה. "מאז אני אוהבת אופרות", מעידה על עצמה קניג. "תאר לעצמך שכילדה הייתה לי הזכות להיות בבכורת האופרה 'גאיינה' של חצ'טוריאן, שם שמעתי לראשונה את 'מחול החרבות' שלו".

קניג גדלה כילדה קוסמופוליטית ונעה בין השפות פולנית, רוסית ורומנית. "זה היה מבלבל", היא מציינת. "בעצם, הלכה לי הילדות וגם תקופת הנעורים שלי הייתה לא נורמלית. פעם בחנה אותי איזו פסיכולוגית, ואולי היא הייתה גרפולוגית והיא קבעה שאני מאוד ילדותית בתוכי, לאחר שלא מיציתי את הילדות בזמן הנכון".

עודדו אותך להיות דור המשך בתיאטרון?

"ההפך! אמא לא דחפה אותי להיות שחקנית. היו מספיק במשפחה מכל הצדדים. 'תופרת זה לא טוב?', שאל חאוויס, שאולי בגלל שמאוד אהב אותי, הציע לי לא להיכנס למקצוע שאותו תיאר כלא קל, אפילו אכזרי. הוא נתן לי להבין שהנתונים הפיזיים שלי לא בדיוק לטובתי, מה גם שאין לי רגליים של דוגמנית. כנראה, שלהיות שחקנית זה לא רק רגליים, צריך גם כישרון. או דוס איז דו, או דוס איז נישטו (או שזה ישנו, או שזה איננו...). כשכבר עליתי על הבמה, כבר אי אפשר היה לעצור אותי".

"מירל'ה אפרת" היתה בורגנית מדי

זה קרה לה בעקבות המפגש שלה עם אהבת-חייה, השחקן והמשורר יפה התואר צבי שטולפר, שהיה מבוגר ממנה במספר שנים. היא הלכה בעקבותיו לתיאטרון וחוותה קולטורה. "זה היה כמו באגדות", בל תשכח. שני הנאהבים הלכו שלובי זרוע ליער הסמוך והקריאו זה לזה משירי פושקין ולרמונטוב. תוך כדי כך תפס אותם מטח גשם סוער. ואז הוא שאל אותה – "אם את מדקלמת כל כך יפה שירה, מדוע לא תהיי שחקנית?"

והיא הלכה להיות שחקנית בתיאטרון היידי הממלכתי בבוקרשט. אמה קיבלה את הדין ועודדה אותה. "אולי את לא יפהפייה, אבל יש בך משהו", היא אמרה. עם הכריזמה שלך עוד תגיעי רחוק..."

קניג כיכבה שם, כשהשיא היה "פרס העבודה" הממלכתי והיוקרתי על תפקיד אנה פרנק, "הגם שלא הייתי הליהוק הטבעי לתפקיד". למרות הצלחתם, גמלה בלב בני הזוג שטולפר ההחלטה לעלות לישראל: "העיקה עלינו העובדה שהיינו מיעוט, גם רצינו חופש, ליהנות מדמוקרטיה, להיות משוחררים מכבלים של צנזורה. כן, צנזורה. העלו אצלנו את 'מירה'לה אפרת' ואמא שלי הייתה נפלאה בתפקיד ששיחקתי אותו בהבימה כעבור שנים רבות. אבל הצנזורה מיהרה להוריד את ההצגה בטענה שהיא...בורגנית. קומוניסטים!"

כשהגישו את הבקשה לצאת מרומניה, פוטרו תוך יממה מהתיאטרון הממלכתי. "זאת הייתה השפלה שלא שוכחים כל כך מהר". השניים מצאו עצמם עד מהרה חסרי-כל. למחייתם נאלצה קניג לעבוד במיון תותי-שדה ובעלה היה באותן שנתיים קשות פועל בבית-חרושת לטקסטיל. "בשבילנו זאת הייתה תקופה איומה", היא מסכמת. "בסך הכל רצינו לצאת..."

כשהגיעו הנה, סוף סוף, לא פרשו בפניהם שטיח אדום. "ארבו לנו כל מיני מפיקי יידיש", היא נזכרת. "זכרתי את דברי אמא – שנשארה ברומניה ומתה ביום שבו קיבלה את רשיון העלייה – לשחק כאן בעברית ולא ללכת לתיאטרון המסחרי, מתוך חשש שבו תתחסל הקריירה שלנו. 'ינצלו אתכם שם להצגה או שתיים ואחרי זה תהיו גמורים!', הזהירה אותנו".

בהיותם באולפן בפתח-תקווה הגיע אליהם שחקן צעיר עם הצעה מפתיעה: "יוסף מילוא, מייסד תיאטרון חיפה, שלח אלינו את חיים טופול להביא אותנו אליו. טופול הסיע אותנו בטרנטה שלו דאז. בערב פגשנו את מילוא הגדול. לא היו לנו ציפיות. כמי שבאו מבוקרשט, הבירה, חשבנו שהמקום שלנו אמור להיות בתל-אביב, מרכז התיאטרון. העסק נפל כשמילוא הציע לנו לעבור אודישן. אני שהייתי כוכבת ברומניה באודישן? – הצעתי לו בגרמנית שאם הוא רוצה לעמוד על היכולת שלי כשחקנית, שייתן לי תפקיד".

מדריך-למטייל-02.jpg
"מדריך למטייל בוורשה" (צילום: ז'ראר אלון)

"בחנו אותנו מכל הכיוונים"

הביקור הראשון של קניג בהבימה היה תיאטרלי. בתום ההצגה שבה היא צפתה היא ניגשה, כמצוות אמה, עם זר פרחים אל מאחורי הקלעים ומסרה אותו בהתרגשות רבה למלכת התיאטרון העברי, חנה רובינא. קניג: "היא הסתכלה עלי ואמרה – 'כאלה עיניים רציתי שיהיו לי ב'הדיבוק'. כוונתה הייתה למבט היהודי שלי, כעולה חדשה. היא התייחסה אלי בסדר, כמו שאר הוותיקים".

הם התקבלו להבימה בלי שום מבחני קבלה. טבילת האש שלהם הייתה ב-14 בינואר 62', בהצגת ברכט "אדון פונטילה ומאטי משרתו". קניג שיחקה שם את אווה, בתו של פונטילה, מסקין בכבודו ובעצמו. שטולפר, בעל ההופעה המרשימה, התכבד בתפקיד הפרקליט. והשניים משכו תשומת לב.

"בחנו אותנו מכל הכיוונים", משחזרת קניג. "היא שחקנית יותר טובה מכולכם!', אמרה תמרה רובינס הוותיקה. במזנון ניגש אלי שלימ'לה בר-שביט ועם כל החביבות שלו החמיא לי על המשחק שלי. הכירו בי שאני שייכת למקצוע ופתחו לי את הדלת אולי יותר מאשר בפני שחקנים עולים אחרים. אבל בחזרה הכללית מול קהל כמעט הכל הלך קאפוט. 'שכחתי את הטקסט', מלמלתי באוזני השחקנית ניורה שיין, אשתו של שמואל רודנסקי, שעמדה לידי. היא נתנה לי א-זבנגלה ופקדה עלי – 'תעלי!' הייתה לי ברירה אחרת?"

ההצגה הייתה פלופ וירדה כעבור 14 פעם בלבד, אבל השניים נשארו בהבימה. בעוד ששטולפר הרהוט החל סדרה של תפקידי-משנה קטנטנים, קניג נולדה לכוכבות. תוך חצי שנה, בעודה קוראת עברית מנוקדת בלבד, התכבדה בתפקיד מרכזי ראשון. זה היה בהצגת "בראשית" מאת אהרן מגד. שמעון פינקל התעקש שהשחקנית העולה תככב כחוה לצד נחום בוכמן בתפקיד אדם ועמם יהושע ברטונוב הישיש כשומר הגן ורפאל קלצ'קין על תקן הנחש. "פרס קלויזנר" המחמיא מיהר לעשות את דרכו אל עבר השחקנית החדשה, אבל פרסים אף פעם לא קנו אותה.

זאת, חוץ מפרס ישראל שהוענק לה ב-87' בצוותא עם חברתה, מרים זוהר ועם מכרם חורי. "בשבילי זאת הייתה מחמאה גדולה לקבל את הפרס הזה בשלב מוקדם בחיים",  מציינת קניג שבהמשך עוטרה בשני תארי דוקטור לשם כבוד. "הרי לא חסרים כאלה שמגיעים לפרס הזה כשהם עם רגל אחת באדמה. באותו רגע חשבתי על אלה שלא זכו להגיע איתי אל המעמד הזה ובראשם אמא שלי".

המאושר מכולם בעת זכייתה היה צבי, בעלה-אוהבה, שבהיעדר ילדים להם, ליא שלו הייתה כל עולמו. "כל פעם שאני רואה אותך משחקת, אני מתאהב בך מחדש", היה אומר לה. כשחלה, קניג לחמה כלביאה ותמרנה בין בית החולים שבו היה מאושפז לבין התיאטרון, מה גם שאיכשהו באותו זמן כיכבה בהצגת "שלוש נשים גבוהות", שבמרכזה אשה המספרת על מחלתו הקשה של בעלה.

"אלה היו ימים מהקשים בחיי, לא זזתי בהם מצביקה שלי. זה לפחות הגיע לו. ידעתי שהוא רצה שלא אוותר על הצגות בגלל. אם אתה שואל איך החזקתי מעמד? – כנראה, אני חזקה..."

"כל יום שישי אני באה אליו לקריית שאול"

מה חסר לך בהבימה של היום?

"הכל השתנה. זה לא אותו דבר. האטמוספרה אחרת. השתנתה הגישה לעבודה. יש הרבה חבר'ה צעירים. אבל אין הביחד כל הזמן, כפי שהיה אז, מאחורי הקלעים. לבוא בבוקר, להתעניין מה קורה בתיאטרון, להיפגש. היינו כמו משפחה. לפטפט, להעלות זכרונות, לשמוע בדיחות חדשות. כיום, יש איזשהו ניתוק שקודם לא היה. אולי בגלל השיטה הנוכחית, כשרצות במקביל הרבה הצגות, כאילו כל הצגה בפני עצמה. הביחד נעלם לא רק אצלנו וחבל".

במקום הביחד יש בהבימה הר של חובות.

"בזה אני לא מעורבת. לא רוצה לדעת מהחובות האלה. למזלי, אני לא בסיפור הזה. כששנתיים-שלוש לפני מותו, צביקה ואני תכננו לעבור לדירה חדשה, ממעוז-אביב לגבעתיים, הוא עשה הכל שזה יהיה בלי חובות. חוץ מההתמודדות שלו עם המחלה הקשה, הוא נאבק כדי לא להשאיר אותי עם חובות, משהו שכידוע ממרר את החיים".

אין לך חובות, אבל יש לך מחויבות.

"ממש ככה. כל שישי אני בא אליו, לקרית-שאול. מרגישה חובה".

אמרת לי פעם שפספסת לא מעט רפרטואר שהיית ראויה לו.

"ככה זה בתיאטרון רפרטוארי, שאתה לא מקבל בו כל מה שאתה רוצה. אני לא רוצה להיכנס לרכילויות, אבל קרה שבמאים העדיפו שחקניות אחרות וזאת זכותם. בצורה הזאת פספסתי כמה תפקידים".

מדוע?

"אז לא הכל הלך חלק. הרי לא גדלתי כאן, גם לא נלחמתי בפלמ"ח. עולה חדשה, מה לעשות. והיו אינטרסים. לא כולם פרגנו. הרי כשהצלחתי בהתחלה בהצגת 'בראשית', היו שאמרו שחיקיתי שם את חנה מרון ואז לא ידעתי אפילו איך שהיא נראית, לא רק שלא ראיתי אותה משחקת. זאת גישה פרובנציאלית שבמידה מסוימת נגמלנו ממנה".

כלומר?

"בכל זאת השתחררנו מזה. בינתיים עברתי את ששת הימים. עברתי את ההתשה. הופעתי לפני חיילים במוצבים. במלחמת יום כיפור כמעט הסתבכתי בהפגזה סורית בגולן. גם את מלחמת המפרץ עברתי. למרות הכל נפתחו בפניי הדלתות. וכשלא פתחו לי, פתחתי בעצמי..."

"אף פעם לא החשבתי את עצמי שחקנית שקספירית"

עברתי על הגלריה המפוארת של תפקידייך והבחנתי שמנצנצים בו שני תפקידים שקספיריים בלבד – מרגרט, אלמנת המלך הנרי השישי, ב"ריצ'רד השלישי" וגרטרוד – ב"המלט".

"התפקידים השקספיריים הגדולים לנשים הם בדרך כלל לגיל עשרים ו... בגילאים המבוגרים שקספיר כמעט לא התייחס לנשים, מה גם שאף פעם לא החשבתי את עצמי כשחקנית שקספירית. יותר נמשכתי בתיאטרון לדברים ריאליים, ארציים כאלה, השייכים לתקופה שאנחנו עוברים אותה".

עושה רושם שלעומת הצלחתך הגדולה בתיאטרון, זה לא משתקף בקולנוע ובטלוויזיה.

"לא משתפים שם במיוחד אותי, אם כי דברים שלי על המסך יצאו די מכובד וצוינו לטובה. חוץ מגילה (אלמגור) שנחשבת לשחקנית קולנוע מובהקת, אין בארץ שחקנים כאלה".

ואת אוהבת מה שאת רואה בטלוויזיה?

"שאגיד את האמת? – אני כמעט לא רואה טלוויזיה. בלי עין רעה, בשנים האחרונות אני עסוקה בתיאטרון ולא נשאר לי זמן לעקוב אחר הסדרות בטלוויזיה. לא מעניין אותי לראות סתם דברים. אם כבר, עדיף לקרוא ספר, אם כי  בדרך כלל אני קוראת את ה...תפקידים שלי".

איך את לומדת אותם? אומרים שזה קצת יותר קשה בגיל פחות צעיר.

"מכיוון שיש לך הפחד הזה שאתה לא קולט כמו פעם, בלי ספק אתה משקיע הרבה יותר זמן בלימוד הטקסט".

יש לך פטנט בהקשר זה?

"הפטנט הוא ישן-נושן. קודם כל להתעמק בהבנת התפקיד. אם אתה יודע מה הסצנה רוצה ממך ומה אתה רוצה מהמומנטום, זה מקל עליך בלימוד הטקסט ונדבק לך יותר קל לראש".

מדריך-למטייל-03.jpg
ליא קניג "מדריך למטייל בוורשה" (צילום: ז'ראר אלון)

"היום הכל הולך דרך המחשב"

למרות תפקידייך הגדולים בעבר, רמזת לא פעם שלא תמיד הרגשת שייכות. נשארת בהרגשה של העולה החדשה דאז?

"זה כבר לא. 50 שנה ויותר בכל זאת לא הולכות ברגל. מה שהכי משמח אותי שלא רק שאני מרגישה כעת שייכות, אלא גם הסביבה נותנת לי את ההרגשה הזאת".

וזאת לא אותה מדינה.

"לגמרי לא. השתנו המון-המון דברים. הכל היה קטן יותר, צנוע יותר. הרבה חום אנושי. ואילו היום הכל הולך דרך המחשב, שלקח מהחום הזה".

המחשב שהתחברת אליו בגיל מבוגר.

"כי אי אפשר אחרת. מוכרחים ללכת עם הזמן. בן-אדם לא יכול להרשות לעצמו להיות אאוט-סיידר".

אי אפשר לסיים את השיחה איתך בלי ההתייחסות כיום לקשישים ולניצולי השואה.

"מיטלפונקט התייחס לזה כשכתב את 'מדריך למטייל בוורשה'. מה אומרת שם מרגה, ניצולת השואה? – 'סליחה שאני חיה, סליחה שהתחתנתי, סליחה שהבאתי ילד לעולם, במקום להימחק בשקט מהתודעה..."

במציאות אין לה על מה להתנצל. כמו בגרסת 99' חורכת קניג את הבמה בסיום ההצגה בהופעת קברט מזהירה אם כי בשינוי אחד. אז היא הותירה את הקהל פעור פה בריקוד עוצמתי על מיטה. לאן נעלם הריקוד הזה? – אני שואל את מיטלפונקט.

"הפעם אין ריקוד כזה", הוא משיב. "ליא אמנם רצתה לחזור עליו, אבל הצעתי לה לוותר. בכל זאת עברו כמה שנים ולא רציתי שתיקח סיכון גופני".
 
ההצגות הקרובות יתקיימו ביום חמישי, 27 ביוני ב-17:00, ב-28 ביוני ב-12:00 וב-30 ביוני ב-20:00 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. הצגות יעלו גם בתיאטרון ירושלים, במרכז רפפורט בחיפה, בהיכלות התרבות של נתניה, נס ציונה, אשקלון ופתח תקווה, בתיאטרון הצפון, באודיטוריום נעים באשדוד ובמשכן לאמנויות הבמה באר שבע.

לרכישת כרטיסים

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

26/06/2013   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הצגה גדולה
ישראל , תל אביב (28/06/2013) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע