צבי גורן וגבי אלדור מעלים קווים אישיים על אליקים ירון, מבקר התיאטרון, המחול והאופרה שנפטר אמש
שורשים נטועים בתרבות
אליקים ירון היה מותג בעולם אמנויות הבמה, כפי שמעידים תלמידים, במאים וכוראוגרפיות, שחקניות ורקדנים, כמעט כל מי שעבר תחת המשקפת של השכלתו הרחבה, הידע המופלג, עינו הבוחנת, ועטו השנונה. דומה כי אין מחמאה גדולה מזו למבקר ולמורה הניצב מהעבר האחר של המתרס.
אבל בה בעת, כל מי שנפגש אתו, כל מי ששוחח עמו, זיהה עד מהרה את החום והאמפטיה, את ההומור החד, ששורשיו נטועים בקרקע התרבות היהודית והכללית הדשנה ביותר, בתולדות האמנות, התיאטרון והמחול בעולם ובארץ, ובמיוחד במרקם החברתי והפוליטי של התרבות. תבונתו הרבה ולא פחות מכך נחרצותו על ערכי התרבות איפיינו אותו בכל דרכיו.
פרק מיוחד באישיותו של אליקים ירון קשור לעובדת היותו מורה המחונן באהבת ההוראה, התלמידים והתלמידות ששיגר אל העולם הקשה של העשייה האמנותית. אהבו אותו על השפע שהעניק בכיתות, על רוחב היריעה שפרס לפניהם, על ההומור המיטיב להגיב ולעורר. ואחר כך, כשיצאו לדרכם, הידיעה כי יהיה שם תמיד כשירצו בעצתו ובדעתו, וכי הוא עוקב באהבה אחר התקדמות יצירתם.
ההיכרות האישית עמו כידיד וכעמית גילתה כי לעולם לא פסק מנדיבותו כחבר או כבעל פלוגתא. הדיונים עם "אליקום" היו מפרים וסיעור מוחות בחברתו היה לעתים קרובות סוער, ולא היה קל לגבור על נחישותו, ובוודאי שלא קל היה לעמוד יציב נוכח עיקשותו. אבל תמיד הוא אחז בשבטו מני הקצוות - שמאי מזה ומזה הילל. (צבי גורן)
שוחר טוב, יופי ותבונה
השורות בתיאטרוני ישראל צפופות מאוד. וכשישבנו או עמדנו להתיישב בכסאות המסומנים שלנו הייתה באה ונדחקת כרס חביבה על רגליים איתנות שהובילה עמה את ראשו החייכן של אליקים והוא היה מתיישב במקומו ומתארגן. ראיתם פעם על איזה פיסות ניר ופנקסים מעוכים כותבים המבקרים את רשמיהם? לא את הביקורת עצמה חלילה אבל דברים לזכור. רעיון שפתאום מפציע, שורה שכדאי לזכור, כמה תנועות שלפתע נראה שהן שייכות לאיזה מבנה, לאיזו השראה.
אליקים אהב. הוא אהב את תלמידיו והוא אהב תיאטרון והוא אהב מחול. והוא כתב מתוך אהבה וזה נדיר. הוא לא הגיע כדי להטיל אימה או לגלגל או להחליט שסוגה מסוימת בתיאטרון לא מעניינת אותו. הוא לא זלזל בתיאטרון מחול שיכול להיות בלתי מובן למי שבא מטקסטים, והוא ניסה לראות מה ההצעה שהאמן מגיש לו - בלי התנשאות ובלי חנופה. היה לו רוחב יריעה נדיר כמי שכתב על שתי אמנויות במה שיכולות להיות שונות מאוד, והמעבר מאחת לשנייה לא הכאיב לו.
זכיתי להיות זו שכותבים עליה בהופעות תיאטרון וזו שמחליפים עמה מבטים ומילים ודעות במופעי מחול. זכיתי בטוב שבשני העולמות.
אליקים יחסר מעתה לי ולרעיו, וגם לשורות הצפופות של התיאטרון והמחול שם נושיב אותו בעיני רוחנו. שוחר טוב, יופי ותבונה. (גבי אלדור)
אליקים ירון (תמונת יחסי ציבור)
תולדות חיים של תלמיד ומורה
אל עולם הבמה הגיע אליקים ירון כאשר בתקופת הלימודים בתיכון הצטרף לתיאטרון נער "קלעים" ביזמתו ובניהולו של עודד קוטלר. את שירותו הצבאי העביר במסגרת להקת פיקוד גדנ"ע, ובחלק אחר מהשירות כאסיסטנט של שולמית הר אבן המנוחה, בתכנית "חץ וקשת" בגלי צה"ל.
עוד לפני שירותו הצבאי קיבל תואר מורה מוסמך בסמינר הקיבוצים, ולאחר שחרורו מצה"ל החל את הקריירה הגדולה שלו בהוראה, תחילה בסמינר בתיכון י"ד (ויצ"ו) כמורה לתולדות האמנות, ולאחר מכן כמורה לדרמה עם פתיחת בית הספר למשחק בסמינר. בהמשך היה מורה בחוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לאמנות התיאטרון, ובתכנית הרב תחומית באוניברסיטת תל-אביב.
תוך כדי כך המשיך ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בחוגים לספרות עברית וספרות אנגלית, תואר שני בתיאטרון, וב-1983 סיים את לימודיו לתואר השלישי. את נושא עבודת הדוקטור: "הוראות-הבמה - מקומן ומשמעותן בדרמה המודרנית", השלים בהדרכת פרופ' אריה זקס ז״ל.
עיסוקו כמבקר תיאטרון החל בקול ישראל במסגרת תכנית הרדיו "בימות ובדים", ובהמשך ברשת ב', ובעיתונים "הבוקר", "היום", "מבט חדש" ו"מעריב". ב-1986 קיבל את הפרס לביקורת תיאטרון ע"ש יוסףבולוף, ובין השאר היה יו"ר תא המבקרים באגודת העיתונאים. במסגרת עיסוקיו הרב תחומיים בתולדות האמנות ערך והגיש ברדיו פינה אישית קבועה בשם "תמונות בתערוכה" שבה שודרו שיחות קצרות על יצירות אמנות הממוקמות במוזיאונים שונים בארץ.
הוא כתב שני ספרים על הצייר משה רוזנטליס ז״ל, תרגם את ספרו החשוב של המבקר האנגלי מרטין אסלין על תיאטרון האבסורד בתל אביב ב-1985, את המחזה ״תופים בלילה״ מאת ברטולד ברכט, שהוצג ב-1983 בתיאטרון באר שבעֿ ואת המחזה ״רוזמרהולם״ מאת הנריק איבסן. כמו כן כתב ערכים באנציקלופדיה העברית.
אליקים ירון הותיר אחריו את רעייתו נילי, בניו עידו ואלדד ושני נכדים מאי וארי.
ההלוויה תהיה בבית העלמין בקרית שאול, מחר, יום שלישי 26.1.2018 בשעה 13:00.
25/01/2016
:תאריך יצירה
|