סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: ענת זכריה קשרי המשפחה של רות קנר
 

 
 
למרות הכותרת של העבודה - 'קשרי משפחה', נדמה לי שהאירוע התיאטרוני של קנר מתמודד דווקא עם המושג השחוק והעצום 'אהבה' - וכמוהו ככל אידיאה שקנר נוגעת בה - הוא נסרק ונבחן מזוויות חסרות תקדים, מותקף, ומטוהר מכל הבנלי והצפוי, בניסיון לקיים, אולי להציל בעצם, איזו אינטימיות, חיים פרטיים, חיי אהבה, בית. וקשה שלא להתמסר ולאהוב את זה."
קבוצת התיאטרון של רות קנר סחפה את ענת זכריה במופע תיאטרון-סיפור שהופך יצירות ספרות לחוויה של אהבה


פנינה תיאטרונית 
 
אחרי הטרילוגיה "אצל הים" היצרית הפראית והאפית שלוותה במוזיקה ושלל אמצעים טכנולוגיים, ואחרי שרוב עבודותיה התמקדו בטקסטים בעברית, בהם ס. יזהר, תמר ברגר ומשה שמיר - מעלה קבוצת התיאטרון של רות קנר, פנינה ייחודית בנוף התיאטרון הישראלי, את היצירה החדשה "קשרי משפחה".
 
ההצגה מורכבת מארבעה סיפורים שכל אחד מהם מאיר את הקשרים בין בני משפחה מזווית אחרת: "סבון" מאת לו סון, "חתן-כלב" מאת יוקו טוואדה, "בן, בת, ילד" מאת של אסקילדסן ו"קשרי משפחה" מאת קלאריס ליספקטור.  
 
כבר 21 שנה שקנר ואנסמבל השחקנים שלה - שירלי גל, טלי קרק, עדי מאירוביץ' ורונן בבלוקי, חוקרים את המדיום ודרכי ההבעה בו, בעבודה דקדקנית מאוד, שדורשת התמסרות ואהבה אמיתית לבמה ולמילה, נצמדים לטקסט מבלי לפסוח על שום כוונה. נוקטים סגנון של תיאטרון-סיפור ומנסים להפוך יצירה ספרותית לחוויה. 


קשרי משפחה, איור: רות גווילי


אקסטרים קלוז-אפ
 
האירוע התיאטרוני של "קשרי משפחה" מתרחש בבית ברחוב חצרים בתל אביב. הכתובת המדויקת נמסרת רק לאחר הזמנת הכרטיסים והקהל המוגבל ל-39 מוזמנים מחולק למשפחות. כל משפחה מקשיבה לסיפור בחלל אחר של הבית, ואז מתחלפים.
 
אנחנו נקראים משפחת לב והמסע הביתי שלנו מתחיל בחלל חדר השינה, שם אנחנו ישובים על כסאות קטנים כמו פעם בגן, צמודים לכוננית עמוסת בגדים של מי שגר כאן. האינטימיות בינינו לבין טלי קרק היא כמו באקסטרים קלוז-אפ, כשהיא מוליכה אותנו בתוך הטקסט של קלאריס ליספקטור, אחת הסופרות החשובות של המאה ה-20 שמתה מסרטן יום לאחר יום הולדתה ה-57: "הן הביטו זו בזו באמת רק כשהמזוודות היו מונחות ברכבת, אחרי שהחליפו נשיקות: ראשה של האם הופיע בחלון. אז ראתה קטרינה שאמה הזדקנה ושעיניה בורקות. הרכבת לא יצאה לדרך, ושתיהן חיכו בלי שיהיה להן מה לומר. האם הוציאה את הראי מהתיק ובחנה את עצמה בכובע החדש שלה, שקנתה אצל הכובען של בתה. היא הביטה בעצמה בארשת של חומרה יתירה, שלא נעדר ממנה שמץ של התפעלות מעצמה. הבת התבוננה משועשעת. אף אחד לא יוכל לאהוב אותך עכשיו חוץ ממני, חשבה האישה וצחקה מבעד לעיניה; וכובד האחריות עלה לפיה טעם של דם. כאילו 'אם ובת' הן חיים ותיעוב. לא, אי אפשר לומר שהיא אוהבת את אמה, אמה כאבה לה, זה העניין". 
 
אנחנו מקשיבים לקרק, והתודעה שלנו משוטטת בתוך סבך של קשרים כמו קירבה והתנגדות ותיעוב וחמלה. המכלול צובר תאוצה ומשנה צבעים בהדרגה, ולא רחוק מאתנו, מהמטבח, נשמעים קולות של דיבור. מדי פעם מישהי מרימה את הקול וקוראת: אמא. ושוב הכל חוזר להילחש. וגם אנחנו כמו בדמויות עוברים רגע של גילוי, עדים לפתע למעמקים האותנטיים של נפשנו. וגם במקרה הפרטי שלנו אימנו כואבת לנו.
 
וכשקרק קופצת פתאום על המיטה המסודרת עם הנעליים, אנחנו מביטים בה מופתעים, כאילו במטר על מטר של חלל החדר, אין דרך אחרת להסביר את הסערה הפנימית שמתרגשת בה מלבד ניתור.


קשרי משפחה, טלי קרק, צילום: יאיר מיוחס


קשיש מיזנטרופ ומכמיר לב
 
בסלון הבית מספרת עדי מאירוביץ' מתוך "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת הסופר הנורווגי שֵל אסקילדסֶן אוסף של עשרה מונולוגים קצרצרים מפיו של זקן ממורמר בן 80 פלוס שמנהל יחסי אהבה-שנאה עם העולם : "אני מתחיל להיות זקן נורא עכשיו. בקרוב יהיה לי קשה לכתוב כפי שקשה לי ללכת. אני איטי. מצליח לכתוב רק משפטים בודדים מדי יום. ולפני כמה ימים התעלפתי. הסוף בוודאי קרוב". באירוניה דקה ובהומור יוצא דופן, המספק רגעים מפתיעים של צחוק אמיתי אך מריר משהו, משרטטת מאירוביץ' בעזרת הטקסט של אסקילדסן את ההתנערות מכל החפצים והמלבושים העודפים, ומעמידה מול עינינו קשיש מיזנטרופ, איתן ומכמיר, אל מול הקור הבסיסי של הקיום. 
 
ואין כאן מחשבה אחת שמאפילה על כל האחרות, כי הכל כמו גם האמירה הגורלית ביותר נאמר כאן בפשטות חפה. "אני בריא מדי, אפילו שכבר אין לי סיבה מיוחדת להיות בריא. אבל החיים מסרבים להרפות ממני. מי שאין לו בשביל מה לחיות, גם אין לו בשביל מה למות". וקל כל כך להסכים עם תומס פ', עד שזה בדיוק מה שגורם לנו להרגיש רע כל כך. "כשאשתי הייתה בחיים, חשבתי שכשתמות יהיה לי יותר מקום. רק תחשוב על כל התחתונים והגופיות שלה, חשבתי, הם ממלאים שלוש מגירות בכוננית". לכו תתווכחו עם זה.
 
בחלק האחרון מסופר על הגעתו של ילד העונה אף הוא לשם תומס לדירתו של הקשיש, שמצבו הורע וימיו ספורים. הסיפור מסתיים בפסקה: "החדר נראה מבולגן למדי. הוא עושה רושם שאיש אינו גר בו כמעט. אבל אני עוד גר כאן. גר ומחכה." מחכה למוות שאינו מגיע ורק שולח שליחים כדוגמת אותו ילד להנכיח את המצב שאינו משתנה. שתי פעולות בלבד שומרת לעצמה מאירוביץ' לקראת הסוף. האחת - יצירת מסיכה על פניה מאוסף של פלסטרים, והשנייה - הזדקפות, רגע לפני שהקהות כבר משתלטת. שתי פעולות פשוטות, מינוריות כמעט, רגע לפני שנפערה תהום שלא ניתן לחצותה, כשכל האפשרויות המדומות נעלמות, ונותר רק האין. 
  

קשרי משפחה, עדי מאירוביץ', צילום: יאיר מיוחס

 
צ'כוב הסיני והכלב היפני
 
כך, פשוט במטבח, ללא ריאליזם של פירוט יתר, ללא דוברים שמסבירים לקוראים את מהלכיהם, ללא סמליות שכופה את עצמה גלויות, ללא התפייטויות בלשון מתפנקת, מספרת שירלי גל תוך כדי הגשת מרק, על גבר המביא במפתיע חפיסת סבון במתנה לאשתו, מתוך הספר "קריאות קרב" מאת לוּ סוּן, הצ'כוב של הסינים. לו סון משתמש בסבון זר ירוק בניחוח מסקרן, כדי לחשוף מערכת יחסים בין גבר לאישתו, ואת המדיניות החברתית דרך יחסם השוביניסטי של גברים לקבצנית זקנה. הספר, שנכתב בין השנים 1918 ל-1922 במטרה לעורר את העם הסיני לפעילות מהפכנית, שואל ב"סבון" את השאלה למי יש את הכוח האמיתי לחולל שינוי, לגבר או לאשתו? 
 

קשרי משפחה, שירלי גל, צילום: יאיר מיוחס

והנה מחוץ לבית, במעין אקס-טריטוריה, חושף רונן בבלוקי עולם מאגי-גחמני שדבר בו אינו צפוי, והכול בגדר מפתיע. הוא פורם את הנובלה "חתן הולך על-ארבע" מאת טוואדה יוקו המספרת את סיפורה של מִיצוּקוֹ, מורת צהרון משולחת רסן, המספרת לתלמידיה אגדת עם על נסיכה יפנית שנישאה לכלב שאהב ללקק היטב את חור-ישבנה. זמן מה לאחר מכן חייה של מיצוקו מתהפכים, עֵת גבר קדמוני דמוי-כלב מגיע לביתה ופותח במין חייתי איתה. היא משתעבדת אליו מייד. יש משהו מדויק בבחירה של האנסמבל להוציא מחוץ לבית את מה שנחשב לטקסט מוחצן, מצחיק, גס ופנטסטי. 
 

קשרי משפחה, רונן בבלוקי, צילום: יאיר מיוחס

קבוצת התיאטרון של רות קנר - ובעיני זה סוד כוחה - מצליחה ליצור אינטימיות וקירבה המציבים אותנו הצופים כעדים יחידים לשיח של האדם עם עצמו, אדם שאינו מנסה לשאת חן בעיני איש ואינו חש צורך להסביר את עצמו, את פעולותיו ואת רגשותיו - גם אם הם קשים או מכוערים. ואנחנו לא יכולים לשנוא את דמויות הגברים והנשים האלה, אנחנו גם לא יכולים לאהוב אותן. אבל איכשהו, בגלל עמדת העד שהופקדה בידינו, בגלל הקרבה הכמעט טוטאלית אל מעשיהם ומחשבותיהם של האנשים האלה, הלב יוצא אליהם. 
 
ולמרות הכותרת של העבודה - "קשרי משפחה", נדמה לי שהאירוע התיאטרוני של קנר מתמודד דווקא עם המושג השחוק והעצום "אהבה" - וכמוהו ככל אידיאה שקנר נוגעת בה - הוא נסרק ונבחן מזוויות חסרות תקדים, מותקף, ומטוהר מכל הבנלי והצפוי, בניסיון לקיים, אולי להציל בעצם, איזו אינטימיות, חיים פרטיים, חיי אהבה, בית. וקשה שלא להתמסר ולאהוב את זה כי כמו שאמרה ליספקטור באחד הראיונות איתה: "לאהוב, זו הגאולה היחידה שאני מכירה".


קשרי משפחה, צילום: יאיר מיוחס

26-24 במרץ בשעה 20:00, 27 במרץ בשעה 13:00. האירוע יתקיים בבית המשפחה, רחוב חצרים, תל אביב-יפו. כתובת מדויקת תשלח למזמיני הכרטיסים .



רכישת כרטיסים

לפרטים נוספים ניתן לשלוח מייל לכתובת rktheatre@gmail.com

קבוצת תיאטרון רות קנר בפייסבוק


למועדי מופעים >

17/02/2020   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע