גילוי נאות: אני יליד ותושב העיר פתח תקוה. לפעמים גאה יותר, לפעמים מבסוט פחות. היום, אחרי "אמנים עולים שרים עוזי חיטמן", אני מאושר ומרוגש להיות פתח תקוואי.

זה לא מופע שתוכלו לראות, כיוון שהיה חד-פעמי וגם לא צולם לטלוויזיה. אבל שבחים צריכים להיאמר גם אם אנחנו בפתח שנת בחירות מוניציפליות. אם במופע ההצדעה לעוזי חיטמן ז"ל נעשה שימוש בכספי ציבור, הוא היה ראוי וחשוב, ובעיקר מכובד. מה שלא תמיד קורה.

בחירה קולעת

לעוזי חיטמן היה קשר הדוק עם פתח תקוה. עוד מלפני היותו כוכב ויוצר מוערך, חיטמן ניהל מוזיקלית אירועים, הינחה והדריך חבורות זמר מקומיות. מהידועה שבהן, להקת "עבר הווה עתיד", יצאו שני-שליש של שלישיית מנגו: מיכל צפיר (לשעבר נחמן) ומירי נבו (לשעבר טננבאום).

הוא עשה זאת, בצנעה ובאהבה האופייניות כל כך לדמותו, במשך שלושים שנה וזה לגמרי נכון וטבעי שפתח תקוה תצדיע לו ולפועלו, ולא רק לציון 60 שנה להולדתו (9 ביוני 1954) ושמונה שנים לפטירתו (17 באוקטובר 2004), אלא לאורך השנה כולה. וקריאת בית ספר יסודי חדש על שמו (לא רחוק ממוסדות חינוך דומים על שמם של נעמי שמר, אהוד מנור ונתן יונתן) כבר במהלך שנת לימודים זו, היא מעשה מתבקש מצדה של עיריית פתח תקוה. מגיע לו אפילו יותר מעמיתיו במשפט הקודם.

עוזי חיטמן, צילום: יח"צ

אבל אנחנו בעניין המופע. שנה רביעית למיזם שבו מארחת אם המושבות אמנים עולים (בשיתוף אמ"י ובסיוע משרדי הקליטה, החינוך והתרבות) כסוג של כרטיס ביקור לכור היתוך חברתי. והבחירה הפעם ביצירתו של עוזי חיטמן נשמעת אולי מוזרה ומפתיעה, אך בדיעבד היתה נכונה וקלעה למטרה.

כי חיטמן, מעבר לאישיותו הלבבית והכובשת, היה יוצר מוזיקלי שפרץ מחסומים וטשטש גבולות - בין מזרחים לאשכנזים, בין ילדים למבוגרים, בין אהבה למחאה, בין פופ לזמר עברי.

לדורות שאחריו, המוזיקה ששל עוזי חיטמן היא תמצית הישראליות. והרעיון, לחבר באמצעותה ובאמצעות שיריו, בין זמרים ומבצעים ישראלים מוכרים, לבין אמנים עולים ("חדשים", לא יותר מ-10 שנים בארץ), הוא הברקה.

אין יצירה נכונה ויפה יותר מזו של חיטמן להפגין את החיבור הזה, לגשר בין הלבבות, להדביק אותנו "לב אחד, גוף אחד, לב אחד", כמלות "יש מקום בעולם", שירו שבוצע על ידי רביעיית "סמבה דובום", ששלושה מחבריה הם עולים מברזיל. זה לא היה אחד משיאיו האמנותיים של המופע, אבל הרעיון להפוך את חיטמן לסמבה הוכח כלגמרי לא מופרך. ויש עודם מקום לדון על המשך שיתוף הפעולה בינו לבין מקצביה של ברזיל. גם שם יצירתו יכולה להיטמע ולהתאים.

למין הרגע הראשון זה היה ערב מרגש, נוגע ללב, פורט על הנימים הדקים, ולא מיועד לציניקנים. השילוב שבין קטעי וידאו, תצלומים, דברים מפיו של חיטמן ושירים בביצועו לבין ההתרחשות הבימתית, הניב לא מעט מעמדים ורגעים מדמיעים, כמו ממש בפתיחה, כשהקליפ "עכשיו התור לאהבה", שיר הנושא מאלבומו האחרון של חיטמן, שראה אור לאחר מותו, נקטע לטובת זמרתה של מריה סרגייב, עולה מרוסיה, שבשירתה אפשר היה להבחין בלימודים קלאסיים ואופראיים. צלולה, נקייה ומרגשת.

גם הביצוע של "ארץ הצבר", עם בוריס קרבט ואיגור טברובסקי, שניהם זמרים באופרה הישראלית היה חד פעמי בעוצמה הבלתי מוכרת, בריגוש המתוק והמחבק ובכלל - בשירה אופראית לצלילי ריתם סקשן רוקי משהו של גיטרה (יאיר מיכאל) בס (אילן אביב) תופים (אלי בן שושן) וגם פסנתר (אילן שס, המנהל המוזיקלי). דבר שלא שומעים בכל יום.

בעוד הזמרים העולים החדשים הפתיעו באי ניצול לרעה של פלאי הטלפרומפטר ובשליטה נאה במורשת המילולית החיטמנית, בגישה קולית וגם בהיעדר מבטא (כמו נטלי אקסלמן ונתי גייל, מאזרביג'אן ומאירופה, ששרו בהזדהות מכילה את "חשבנו שלשיר זה לבלות, היו ימים היו לילות" שב"ניגונה של השכונה"), דווקא הישראלים הוותיקים אכזבו באי יכולתם להינתק מהמלים המוקרנות.

במיוחד אכזב רון שובל שזכה בכבוד לשיר שני שירים נהדרים. את "מי ידע שכך יהיה" הוא היה חייב לדעת בעל פה _ בכל זאת להיט עבר גדול "של" בעז שרעבי, ועל אחת כמה וכמה את "לפני ואחרי", שיר שחיטמן כתב במיוחד לשובל ממש קודם מותו. חוסר המוכנות והמקצועיות של שובל מנע ממנו מלהתמסר לביצוע משוחרר. הוא היה כבול למסך, וחבל.

גם דורית ראובני הסתייעה שלא לצורך בטלפרומפטר, אך היא חיפתה על כך במקצועיות מה גם שההשיר שלה, "מאוחר מדי", היה בהשמעת בכורה. זה היה השיר היחיד בערב שלא נכתב או הולחן בידי עוזי, כי אם על ידי תמיר חיטמן, אחיינו. הוא כתב שיר פרידה מדוד יקר, היא הפכה אותו לפרידה מחבר אהוב. שלא כהרגלה ראובני שרה ללא גיטרה, משלבת בחוזקה את אצבעות ידיה ואי אפשר היה שלא להבחין בפרקים המלבינים ממאמץ כאילו חיבקה אותו חיבוק אחרון. חבר מאותו דור של הלהקות הצבאיות, הוא בצוות הווי צנחים, היא בשלישיית פיקוד מרכז, שני הרכבים של האלוף רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל. מעמד קורע לב.

רון שובל, דורית ראובני, צילום: יח"צ

את החלק הראשון של המופע סיים הזמר שימי תבורי בשישה (!) שירים (מתוך הארבעים) שכתב בעבורו עוזי חיטמן. חיית במה ומקצוען, צ'ארמר ובעל חוש הומור, שייט תבורי בין "אלירן", "לילה בלי כוכב", "חיפשתי שירים לצאת לעולם", "בואו ונשירה" (ללחן איטלקי) ו"מכוערת (שיר אהבה)", שהציג גם את הכתיבה ההומוריסטית של חיטמן. בין לבין אירח תבורי את יוליה מסטי, גם היא זמרת אופרה שעלתה מרוסיה, לדואט מפלרטט של "עוד סיפור של אהבה".

הקהל הוכיח את אהבתו ליוצר

פתיחת החלק השני הוקדשה לשירי הילדים של חיטמן. המנחים חני נחמיאס ואנדרי קשקר (שחקן היידישפיל ועולה לשעבר בזכות עצמו) צירפו אליהם את ה"ברזילאית" אליזט ריטר לשירת "הופה היי"; מור מנדל (הבת של ראובני) רקחה מחרוזת; נחמיאס שאלה לרגע מחברתה לבמה ציפי שביט את "הילד הכי קטן בכיתה" (מילים: יהונתן גפן); וקמליה פיינגולד, גם היא עולה מרוסיה, שרה את "רציתי שתדע".

אליזט, צילום: יח"צ

הכוונות האינטגרטיביות הטובות מאחורי הציוות של יואל לנדסהוט (עולה מגרמניה) וחבטמו טרונך (עולה מאתיופיה) לביצוע "נולדתי לשלום", לא הבשילו להעמיד גונב הצגה. העיטורים והאילתורים הווקאליים של טרונך היו מלאי חן והבטחה ורעננו את השיר אך הפגנת האחווה הפיזית וניסיונות החיבוק של לנדסהוט היו מגושמים מעט.

חבטמו טרונך, קמליה פיינגולד, צילום: יח"צ

מסמר החלק הזה היה השיר "אדון עולם", ללא ספק יצירת חייו של חיטמן. זה התחיל בכך שהקהל הפתיע את המנחים ואת ההפקה כשהמשיך לשיר את הניגון הנפלא גם לאחר שהקליפ עם שירתו של חיטמן נקטע לטובת המשך המופע. זה היה רגע מצמרר שבו הוכיח הקהל את אהבתו ליוצר.

אך ההתרגשות ששככה גאתה מיד מחדש בזכות ביצוע מסחרר לניגון של "טריו הבריטונים והטנור", ארבעה עולים ממדינות חבר העמים בארבעה מבטאים שונים, כשבית אחד מושר ברוסית. ללמד על עוצמתו ותפוצתו של "אדון עולם" החיטמני בקהילות ישראל ברחבי העולם.

טריו הבריטונים, צילום: יח"צ

חיים משה, אמן נוסף משורת הזמרים הים תיכוניים להם כתב עוזי חיטמן אינספור להיטים, לא הצליח לשחזר את ההתרגשות וההתלהבות שגרם תבורי בסוף החלק הראשון, אבל ידע להודות על הזכות שנפלה בחלקו ותרמה להצלחתו עם שלושה לחנים יווניים להם חיבר עוזי חיטמן מלים: "עוד יום עולה", "אהבנו" וכמובן "תודה", כמעמד סיום שאליו הצטרפו כל המשתתפים, כל הקהל וגם המפיקה (מטעם אמ"י), טניה סובול.

וגם אם נכונים דבריה שהאמנים העולים לא ידעו קודם תחילת החזרות מי הוא עוזי חיטמן, אולם הכירו היטב את השירים שלו, אני משוכנע שחיטמן עצמו היה אוהב את הרעיון ואת המחווה כולו, ואפילו מחבק כל אחד ואחד מהזמרים שרק הוכיחו את נצחיותה ועל זמניותה של יצירתו.

מופע אמנים עולים שרים עוזי חיטמן. היכל התרבות פתח תקוה. שני, 29 באוקטובר 2012.