סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עידן חביב בהופעה - מרגש עד מאוד
 

 
 
הצניעות נשארה, אך הביישנות התפוגגה והמבוכה נסוגה. הוא מרשה לעצמו להתבדח, גם על עצמו.. .יש יותר תנועה על הבמה, יש גם שירים שבהם יוותר על הסתתרות מאחורי גיטרה ולפרקים אף נדמה שהוא מדבר יותר מדי...כאילו התאהב באפשרות להרחיב ולשתף את הקהל במתרחש מעבר לשירים"
אלבום שני בתוך שלוש שנים, נוכחות סבירה ברדיו. עידן חביב מרחיב בהתמדה את קהל אוהביו


לכאורה, הרבה לא השתנה אצל עידן חביב. גם אין סיבה. הוא לא כוכב נולד שמחפש את עצמו. הזהות שלו נוצקה לפני שהחל לכתוב ולשיר. בין העידנים האחרים שבסביבה, הוא עדיין הפחות זוהר, אולי גם הפחות מצליח, אבל לגמרי יציב ומאוזן. נאמן לעצמו ובשליטה מלאה.

אלבום שני בתוך שלוש שנים, נוכחות סבירה ברדיו, עוד להיט גדול עם הפרויקט של עידן רייכל. מהנוכחות השקטה שלו אי אפשר להתעלם. במיוחד כשהוא מופיע ללא הפסקה. מרחיב בהתמדה את קהל אוהביו ונאמניו.

מישנה מוזיקלית סדורה

גם ביישות המוזיקלית של עידן חביב אני לא מוצא שינויים מפליגים. בטח לא בצבע הקולי שלו, שממשיך להזכיר כתמיד, את אביתר בנאי. גם לא בשירה, הרגישה וספוגת הכאב, ספק יבבה, ספק גניחה, או בהבעה ששואלת ושואבת מביטויי אמונה ותפילה, למרות שאינה מתעסקת בעולמות עליונים, אלא ברגשות, בזכרונות ובהתנסויות, במצבי נפש, בתמונות ובאסוציאציות אישיות.

האקס פקטור של עידן חביב אינו ראוותני או מופגן, כי אם נמצא פנימה. בכנות הגבוהה שאליה צריך להיפתח, שאותה צריך להכיל. "כל מה שיש בי זה חלל", הוא שר ב"לאבד עניין בזמן", שיר הנושא של אלבומו השני, הסיבה למסיבה ולהופעה החדשה. את החלל הזה הוא ממלא בשירים, אך גם מבטיח "שוב לא אכביד על אוזנייך את שיריי". ולמרות שהרפרטואר שלו הוכפל עקרונית, חביב לא מתפתה להתנפח, להעמיס ולהלאות. נשאר בגבולות המופע הפונקציונלי והקומפקטי, שעה ורבע שעה ועשרים. מספיק בהחלט.

   

רק "לשתות ולחיות" מאלבומו החדש נשאר בחוץ. ובין שמונת האחרים, כסדרם באלבום פחות אור יותר (להוציא "עכשיו או לעולם", ש'נדחק' לסוף, לנעילה), הוא שוזר שבעה מ"כל פעם קצת", אלבומו הראשון מ-2011, ואת שני הרייכלים שלו - "אמא, אבא וכל השאר" מ"הביתה, הלוך חזור", ו"בלילה" מ"רבע לשש". פורש מישנה מוזיקלית ברורה וסדורה, מגובשת ומהודקת של רוק-פולק-מוזיקת-עולם, שיש בה נגיעות פסיכדליות ופרוג, אלקטרוניות ואתניות.

אם תרצו, גם בהפקה המוזיקלית לא נרשמו שינויים מרחיקי לכת. היא ממשיכה להישען על מיומנויותיו הגבוהות של המפיק המוזיקלי השותף גלעד שמואלי (אחר מהאחראים בעיצוב הסאונד בפרויקט של עידן רייכל), שהוא גם מתופף וגם זמר ליווי; של נגן הגיטרות המעולה אריאל טוכמן; ושל נגינת הבס (והוויולה) של יוגב גלוסמן.

למעשה, ההבדל העיקרי הוא בפרפורמנס, בניסיון ובלגיטימיות, בביטחון של חביב ביכולותיו ובפתיחותו לקהל שלו. הצניעות נשארה, אך הביישנות התפוגגה והמבוכה נסוגה. הוא מרשה לעצמו להתבדח, גם על עצמו (כבהקדמה ל"בלילה"), יש יותר תנועה על הבמה, יש גם שירים שבהם יוותר על הסתתרות מאחורי גיטרה ("אור אדום" למשל), ולפרקים אף נדמה שהוא מדבר יותר מדי, בפירוט התחושות שליוו את לידת היצירות שלו, כאילו התאהב באפשרות להרחיב ולשתף את הקהל במתרחש מעבר לשירים. אם כי הוא מודה, ואי אפשר שלא להאמין לו, שהפחד הכי גדול בעבורו, הוא לאבד את הזכות לעמוד מול קהל , לשיר בפניו ולזכות בחיבוק שלו.

   

גבריות רכה ופיוטית

הוא פותח עם שיר הנושא, עובר ל"אם אני בא" (אחד משניים שבהם מלווה את עצמו בגיטרה חשמלית ולא אקוסטית), ומיד חוזר ל"מחַכָּה" להיטו הגדול מהאלבום הראשון, שמדליק את הסמרטפונים ומצית שירת רבים באולם. בעצם, שירת רבות. חביבן של הבנות, עם רוב מוחלט במועדון, מתחברות לגבריות הרכה והפיוטית שלו.

שיר הנושא מ"כל פעם קצת", מוביל ל"יתגבר", אולי השיר הכי דתי במבע שלו, ומיד אחריו "דווקא" הכי רוקי. ל"מפתחות ברזל" הוא מקדים אמירות על אהבה וזוגיות, ולפני "אין פה מקום" הוא חוזר לתאר את תחושות אין-האונים שלו בראשית דרכו המוזיקלית, אך גם את נחישותו שמעוררת אמפטיה ושירה מרגשת מצד הקהל.

האחווה הגברית של "נמלטים" מהאלבום החדש מתחלפת בליריות של אהבה ב"אצבעות דקות" מהקודם. "אמא, אבא וכל השאר" מוביל ל"אור אדום" שמאופיין בתכנות מעודן אך עקשני, והחלק הרשמי של המופע מסתיים עם "כמו כל יום", אולי הפולק הכי שמח ואופטימי שיש לו על אף "אהבה פצועה מלאת ספקות/ מטען כבד דחוס עד דק במגירות הלב...".

   

את ההדרנים הוא פותח עם "לפחות בחלומות", חוזר ל"לאט לאט" בנימה פסיכדלית-מתקדמת, וב"בלילה" הוא נשמע לרגע זמר אחר לגמרי, יציב קול ולא נרעד כהרגלו. הוא חוזר לעצמו, רך וחם, ב"עכשיו או לעולם" הנועל, כאמור, כשהוא ישוב (!) על סטול, לבד עם גיטרה אקוסטית. שיר אהבה כובש, בקשה ומשאלה למנגינה בשניים, שמפעילה שוב את בלוטות השירה אצל הבנות בקהל.

כשמו, חביב. ומרגש. עד למאוד.

עידן חביב, לאבד עניין בזמן. זאפה תל אביב. רביעי, 20 בנובמבר 2013


למועדי מופעים >

24/11/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע