סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לחני דינור ו"שבטיא"
 

 
 
אני לא מחליף את הביצועים שלה בשל אף זמרת אחרת. אבל לא אחת אני משתעשע בשאלה מה היה עולה בגורל השירים שלה, אילו נמסרו לביצוען של זמרות אחרות, ידועות ומוכרות יותר."
זו לא ביקורת, זו הצדעה. והתפעמות מאחת הזמרות-יוצרות המשובחות והמוחמצות בארץ


זו לא ביקורת. זו התרשמות אישית, שכולה הצדעה. אני גם קצת מנוע, גילוי נאות, מפני שניסיתי לפני כחמש שנים (אחרי צאת "משוררים בדואט" שלה) לשמש כמנהלה האישי של הזמרת חני דינור. לא הסתייע, אבל גם לא נשארו משקעים. להיפך, רק התחזקה ההערכה.

היצירה הכי קומוניקטיבית

אלבום חדש של דינור גורם לי להתפעמות. לא אגזים אם אומר, שלבי מנתר בחדווה משתוקקת כשאני מקלף את הצלופן מאריזת הדיסק. לא יכול להתאפק. תמיד מתפעל משירתה הנהדרת ומהלחנים הנפלאים שהיא מייצרת. בעיקר לא יכול שלא להתפעל מעקשותה.

דינור בכל זאת כבר לא ילדה. בצבא שירתה בלהקה עם רמי קליינשטיין וריטה. ועדיין היא אחת הזמרות-יוצרות החרוצות והשקדניות שאני מכיר. היא לא מוותרת על האמנות שלה על אף הכתף הקרה שמקבלים אלבומיה ברדיו. לא שהוא חייב לה או לי, אבל אמנותה הייחודית בהלחנת שירי משוררים כמו נוצרה לרדיו אמפתי. קשה לקדם אותה בפלטפורמות המקבילות.

גם אם "שבטיא", אלבומה החדש, הוא היצירה הכי קומוניקטיבית שלה, דינור לא להיטנית-מסחרית באמות המידה המקובלות. היא לא מוכנה, ובצדק, למכור את את החיים שלה בעבור כתבה מגזינית. באותה מידה היא לא מוכנה, ובצדק רב יותר, לוותר על היצירה התרבותית, האמנותית והאיכותית שלה.

האמת? אני עוקב, שומע ו...מתייאש, אפילו יותר ממנה. לא מבין. הפסד של כל מי שלא נותן לה הזדמנות להיכנס ללבו. למרבה המזל היא יכולה (עדיין!) להרשות לעצמה את העקשות והסבלנות האלו. גם כי היצירה היא החמצן שלה, וגם כי היא יכולה לממן את התשוקה האמנותית שבהוצאת אלבום אחת לשנתיים-שלוש, קצב שזמרות מעטות בנות גילה עומדות בו. אבל גם לאשראי של בעלה הנדיב עלול להגיע יום אחד סוף. ואז מה? נפסיד את המלחינה המשובחת ביותר של שירי משוררים בצד הזה של המילניום. פשוט כך.

   

 
זו שצובטת בלב
 
"שבטיא" - שם בעייתי, לא נובע וגם לא משתמע מהאלבום היפהפה הזה (אינו שאול משום שיר; לשונו הארמית מעלה אסוציאציות לא רלוונטיות; והוא פתרון קלוש, חמקני ולא יצירתי בעליל, שמתייחס רק למספר השירים, תריסר) - הוא המשך ל"משוררים בדואט" (מ-2013), שבו הלחינה עשרה משוררים שונים והקליטה כל אחד מהם בדואט עם כלי נגינה שונה, אחד בלבד. לטעמי, יצירה חד פעמית ופורצת דרך, שאיכותה הגבוהה גם הביאה אותה למימוש בימתי בפסטיבל ישראל.

ב"שבטיא" דינור הקליטה מלא. כלומר, על סאונדטרק "נורמלי", עם הכלים הנדרשים, בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של קובי ישראלית, מוזיקאי ישראלי ובעלים של אולפן שמתגורר בלונדון. הוא ניגן בכל הכלים כמעט, וגרם לה לפלרטט - בהנאה מדבקת - עם מוזיקת עולם, פולק וג'אז, רוק'נרול וריתם'נבלוז, וגם עם טעמים ומקצבים עתיקים יותר. אגב, הגרפיטי הצבעוני שבעטיפה מאייר את הגיוון הסגנוני של "שבטיא", הכי חיבור של דינור עם המציאות המוזיקלית הססגונית שבחוץ, חוץ שגם לה הזכות להיות חלק ממנו.

רק שלושה מן המשוררים בדואט (רוני סומק, אשר רייך ויעקב ברזילי) חוזרים ב"שבטיא", ללמד שהלחנת שירי משוררים היא לא עניין של מה בכך. זה לנבור ולחפש, לדפדף ולהריץ, לעיין ולקרוא בין עשרות ספרים ומאות שירים, שנקנים או נשלחים. למצוא ביניהם את המיוחד, את הצובט בלב, זה שמרגיש חיבור שיפעיל את הדמיון ויצית את היצירתיות. והיא מצאה תריסר מרתקים כאלה.

מרבית הטקסטים ב"שבטיא" לא נועדו להלחנה (אולי חוץ משירה של רחל שפירא). הם שירה. לא מחורזים. בנויים במשקלים מגוונים, וצריך ליצוק בהם ולבנות בתוכם מחזוריות מילולית-שורתית, שירית-פזמונית, שתתאים להלחנה פופית. עסק לא פשוט שדורש גמישות, לפעמים אקרובטית, תעוזה ומקוריות. ואני שמח לבשר לכם שהיכולות של דינור בפיצוח שירי משוררים הן מרשימות ומופלאות. וב"שבטיא", אף יותר מב"משוררים בדואט". היא כמו מפסלת אותם מחדש, מנגישה אותם, הופכת אותם לסיפוריים, טוענת אותם באיכויות שהן גם פואטיות, גם פיוטיות. מלאכת מחשבת. 

 
                   חני דינור צילום: חיה גולד

שירים לפי מידה 
 
ברדיפתה חסרת הפשרות אחרי איכות, בפרשנותה הנהדרת לשירים שכתבו אחרים ("עכשיו נאהב", אלבומה הקודם מ-2015, בו כתבה לעצמה, מרשים פחות טקסטואלית), בעברית המשובחת שלה ובדיקציה המעולה שבה היא שרה, דינור לטעמי, היא אחת הזמרות הטובות ביותר בארץ, לבטח הטובה שבהן לשירי משוררים. אי אפשר להישאר שווה נפש לקול ולשירה שלה.
אני לא מחליף את הביצועים שלה בשל אף זמרת אחרת. אבל לא אחת, בהאזנה לה, אני משתעשע בשאלה מה היה עולה בגורל השירים שלה, אילו נמסרו לביצוען של זמרות אחרות, ידועות ומוכרות יותר. ואני מזמין אתכם להיכנס אל השעשוע שלי.

את הפולק-רוק הרך שב"אפשרויות של ים" (מלים: סמדר שרת; "מדבר פותח בי עכשו/ אפשרויות של ים/ אדוות שרועות על הסלעים/ פרושות בתנומתן// שיר חדש נוצר לאט/ בין השכבות/ תמים/ חף מֵעֲקָבות (יש כאלה בים, אחרי שספינות עוברות. ע"א)// לבי/ מתנפץ/ על שפת המכתש/ נאסף לאט/ ניגר/ ומתמוטט") הייתי שמח לשמוע מפי נורית גלרון, יכול להיות סיפתח נהדר לאלבום חדש שלה;

  



אביחי קמחי הוא משורר ירושלמי. "פתק" שלו, לא משאיר ספק בכך: "אם הייתי גר בעיר חוף/ הייתי הולך אל הים/ להקשיב לִרְחָשיו// אבל אני גר בעיר שבהר/ ובשאני מדבר אל האבן/ היא שותקת". דומני שריקי גל היתה עושה מטעמים מחיבור מחודש עם עיר הולדתה ועם הריתם'נבלוז המבטיח של השיר;

לדעתי, הלהיט הגדול באלבום הוא "אגרוף". לדעתי, ראוי היה שהאלבום ייקרא על שמו. הצהרת כוונות, מה יש? שיר נפלא שכתב אשר רייך על הריון מנקודת מבטו של העובר ("הייתי אז גדול כאגרוף/ מקופל בצורה הקלסית הידועה... אז היו חודשי חיי היפים ביותר/ לא רציתי לצאת החוצה... מסעותיי בתוך הרחם/ היו המופלאים שידעתי עד הנה"). הייתי מתעקש למסור אותו ל... גליקריה. לא מפני שהוא ים תיכוני, סוחף ומשכר, גם לטברנות, גם לאולמות קונצרטים, גם לאיצטדיונים, אלא מפני שהוא דורש להט ותשוקה. מירי מסיקה, כחלופה מקומית, היתה נהנית מהנשיות שבו, וגם הסטנדאפ שלה היה יוצא נשכר;

ב"גיבורה שקטה" של רחל שפירא דינור זכתה ביושר, מתוקף שיתוף הפעולה הבימתי שלהן. ההעצמה הנשית ("...את נושאת בעול/ כאילו התבקשת לשאת את העולם כולו על הכתפיים/ גיבורה שקטה, בדרכך שלך את אחות של השמיים והארץ והאור..."). יש לי הרגשה שבפי זמרת אחרת, בין שנגעה בשפירא ובין שלא, הוא היה מקבל יחס אחר. במיוחד מרגלית צנעני או... שרית חדד


             חני דינור צילום: חיה גולד

שירי מימון או ירדנה ארזי?
 
ל"חֲצי מלפפון" של נילי דגן ("אנשים כל כך מוטרדים/ עד שאינם יודעים מי הם/ מלבינים פתאום באמצע החיים/ עד שאינם יודעים מי הם... יושבים על ספסל מתחת עץ... אחר כך נוגסים בִּכְריך (ולא בּכָּריך כפי שדינור שרה למצער) גבינה, חצי מלפפון/ לוגמים מבקבוק מיץ את טעם החיים הסחוטים// מה, לא הצלחנו לשנות את העולם?") איכויות קברטיות-תיאטרליות ויותר משמץ מחאה חברתית. בשל אופיו הקליל והמשעשע נשמע לי מתאים לדורון טלמון (מ"ג'יין בורדו"), אבל יכול להפוך להתנסות דעתנית מרתקת בביצועה של מאיה בלזיצמן;

"התדעי" של עשהאל פוחצ'בסקי, המשורר היחיד ב"שבטיא" שכבר אינו בחיים, כתוב בלשון ארכאית מעט ("...אני ברשתך נמשכתי, זאת אל נכון ידעתי/ וגם רבות לא התנגדתי, עת הֲחילות קְסוֹם אותי/ אך מדוע זה אז בכוחי האמנתי/ כי אוכל בכל זמן כבלייך נַתֵק בכוחי?") אך יפה להפליא בלחן המתוק ובגישה הערבה של פעם, כזו של טנגו רומנטי. אף שהוא מפי גבר, רוני דלומי תוכל לאמצו ללא קושי;

ניחוח עמוק, ואלסי, משרת את האהבה המוחמצת והמנחמת של "מתופפי הזמן" ("במקום שם מבטים נפגשים/ עם מבטים אחרים/ מתופפים בעצב/ מִכְחוֹלֵי הזמן", ולא "מִכְּחולי" כפי ששרה דינור, גזירה לשונית שהציבור ניגף בה). כמו שהוא עם התופים וכלי ההקשה של ישראלית, אפשר לדמיין את דין דין אביב חוזרת עמו למרכז הזירה; דבר דומה עשוי לחולל "פנס הקסם (האור מתוח)" של מירון איזקסון ("עם כל עתיקותו/ אין בו עדיין משלוות הזקנים/ המכנסים יממה עצבנית שלמה/ לישיבת כסא אחת") לירדנה ארזי, אם תשאיר אותו במתווהו הנוכחי, כמצע מזמין להצטרפות הגבעטרון.

"הנחליאלי האחרון/ פרש את כנפיו/ אתגעגע אליו/ עד שיחזור/ ימיר את צבעיו/ מצהוב לאפור// אלא שיש דברים שאינם/ נחליאלי, ושלא כמוהו/ אני יודעת שכבר לא יחזרו" כתב דב בהט ב"געגועים", שלחנו המכמיר הולם להפליא את מידותיה של אילנית. השיר יכול להיות מעניין גם בעבור רבקה זוהר, אבל הייתי מאתגר איתו אמנותית את שירי מימון (!);

  


לא מאמינים? תקשיבו

את "טעם הזריחה" עיבד ישראלית כרוק'נרול טעון ומפתיע. "...אין כמו בוקר/ לתנות אהבים עם המוזות/ להרות שיר/ ללדת תאומים/ להיטמע בשדות חיטה/ למולל גרעינים/ ולחלום לחם...", מוכיחה דינור שהז'אנר לא רחוק ממנה. אבל היא לא מוכרת ככזאת. יהודית רביץ היתה הופכת אותו ללהיט. גם דנה ברגר היתה נותנת איתו בראש. ובעיקר היה נשמע נהדר עם רוח הסערה והצעקה של נינט טייב;

"בסוף הדברים הנערמים כבגד הפוך/ בסוף הדברים המותחים צוואר ציפיה/ בסוף הדברים היפים באמת, האילמים/ שעכשיו הם עצומי עיניים ושפתיים/ מלאים רִיק ורֵיקוּת, מתמלאות כלום וּכְלִימה/ ואחר כך מה". לעצום עיניים ולשמוע את חוה אלברשטיין שרה, נהנית מהלשון השירית של יערה בן דוד ב"שיר אלסוף", מתבשמת מהלחן המענג של דינור, ויוצקת לתוכו את עולמה;

"סונטת המסתפקים במעט" של רוני סומק נועל את האלבום. דינור הסתפקה בהלחנת הבית האחרון ("די בעץ אחד בשביל לסַפֵּר את כל היער/ די בעלה אחד בשביל נפנוף פרידה מענף/ די בנובמבר בשביל שיהיה עמוד תליה לסתיו") כדי להאיר ולהעיר את השיר כולו. הפכה אותו לפתיח ולסגיר של השיר. הותירה את בתיו הראשונים ("רופא לא צריך לחלות בכל המחלות בהן הוא מטפל... משוררים תולים ראשי שורות על עמודי שלכת...") כספוקן וורד בפי סומק עצמו, כבסיס להיפ הופ אפשרי שיַנגיד ויסחרר את המנגינה רוויית העדנה והערגה. גאונות שמתאימה לפרשנות כמו של מרינה מקסימיליאן, מלוּוָה בנצ'י נצ' או בשאנן סטריט.


             חני דינור צילום: חיה גולד

כאמור לעיל, אני לא מחליף את דינור במבצעות אחרות. התכוונתי בעזרת ה"ליהוק" אותן, להדגים את הגיוון הסגנוני ואת הרמה הגבוהה, וגם לגרום לכם להטות אוזן, לשים לב, להרהיב בכם שלא תחמיצו חלילה. בעצם, רעיון לא רע. אולי האלבום הבא שלה צריך להיות במתכונת זו: זמרות (פחות מכוכבות לא בא בחשבון!) שרות חני דינור ומשוררים. אם אפשר בחסות מפעל הפיס. הנה, זרקתי כפפה ומיזם למפעלות התרבות והאמנות של הפיס. אחר כך דינור תריץ אותו ואת המופע שייבנה בעקבותיו (ויכלול גם שירי משוררים מוקדמים יותר שלה) בהיכלי פיס, בתמיכת סל תרבות של משרד החינוך. הזדמנות להרביץ בתלמידים ובבני נוער (וגם במבוגרים) שירה משובחת, בדרך להפיכתה לפופולארית.

לא מאמינים? אחרי שתקשיבו לאלבום תחשבו כמוני. ולא, דונו אותי לעמוד תליה בסתיו.

חני דינור. שבטיא (עצמאי)



22/10/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. אלבום? - חי ונושם!
אהרון , מרכז (17/02/2019)
5. מעריצה אותך כבר ממזמן, בהצלחה אהובה
הילה קומם , (09/11/2018) (לת)
4. איכות מנצחת!
אפרת אופיר-גיארון , כפר שמריהו (07/11/2018)
3. הנאה מרופה
עודד בן חור , הוד השרון (01/11/2018)
2. תגובה לאלבום ולכתבה
יערה בן-דוד , (29/10/2018)
1. עוד שיר נהדר באלבום
אלכס , (23/10/2018)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע