מחזהו ההיסטורי של אתול פוגארד על האפרטהייד חוזר בהצגת תלמידי סופי מוסקוביץ`
שני אחים במשטר ההפרדה
ב-1961 התקיימה הצגת הבכורה החד פעמית של המחזה "קשר דם" מאת המחזאי הדרום אפריקאי אתול פוגארד, ובהשתתפותו. לימים נאסרה הצגת המחזה שם, ובשלב מסוים גם נלקח מפוגארד דרכונו. ההיסטוריה חשבה על העניין קצת אחרת, ובסופו של דבר לא רק שמשטר האפרטהייד קרס ונעלם אלא גם מחזהו של פוגארד חזר אל כור מחצבתו והועלה שם, באמצע שנות ה-80, אתו ועם מי ששיחק עמו באותה בכורה רחוקה.
הזמן לא עמעם את הסיפור ואת נסיבותיו, לא שם ולא באף מקרה אחר שבו יש אפליה על רקע גזעי, וגם על רקע אחר. המסר הברור ביותר של המחזה הוא היותנו בני אדם, ללא הבדל דת, צבע, מין וכיו"ב, והיות הקשר בינינו קשר דם במשמעות העמוקה ביותר של המושג.
העלילה עצמה מספרת על שני אחים מאותה אם: מוריס בהיר מאוד ויכול להיחשב כלבן, ואילו זאק שחור וחלים עליו כל כללי ההפרדה הגזעית. מוריס עזב בשעתו את הפרבר שלהם בפורט אליזבת, אך כשנה לפני תחילת המחזה חזר אל הבקתה שבה הוא חי עם זאק, המפרנס את שניהם, והם מעבירים את זמנם במשחקי דמיון.
זאק כמה לאהבת אישה ובעזרת מוריס הוא יוצר קשר מכתבים עם צעירה שבשלב מסוים מתברר כי היא לבנה. כאשר הרומן הבלתי אפשרי על פי חוקי הגזע מגיע אל השלב המסוכן והאסור, הם מוצאים פתרון של חילופי זהות, ומשם ואילך המחזה פועל על פי הכלל שהבגד עושה את האדם, והמשחק הופך למציאות מסוכנת.
את "קשר דם" המועלה בתרגומה הטוב של עדה בן נחום בבית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ` ביים יובל מן, בעבודתו הראשונה כבמאי המועלית בפני קהל. מן עיצב והעמיד הצגה קולחת, שיש בה הומור, אנושיות ודרמה.
עומר משל בתפקיד זאק מתחיל את משחקו בעוצמה מוגזמת, אך בהמשך הוא מיטיב לעצב את הקשר המיוחד שלו אל אחיו, והוא במיטבו דווקא כאשר הוא חושף את המסתתר מבעד למעטה הפיגור שהוא סובל ממנו מאז שהיה ילד וראשו נחבל.
את מוריס, האח האחראי, המסור והריאליסטי מעצב ברגישות ובדייקנות עידו ביאליק, ובשיא הדרמטי הוא חושף עוצמה החורגת מהקלילות הטובה שבה הוא מעצב את תפקידו במתחם המשחקים שהוא מנהל עם זאק.
פאבל קרלין עיצב את הבקתה הרעועה שבה חיים השניים, וזיו וולושין מילא את חלל הבמה בתאורה רבת השראה. את המעברים בין תמונות ההצגה מעטרת מוזיקה מדרום אפריקה.