סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פגישת מחזור עם שלום חנוך
 

 
 
חנוך חזר לנעוריו האבודים ול-"שבלול" ו-"פלסטלינה" במופע שהוא מבוא לתולדות המוזיקה הישראלית


כיתת אמן

למרות ששלום חנוך, חתן החגיגה, התעקש שלא מדובר בערב נוסטלגי אלא במסיבה כזאת, הקהל שעטף אותו בהערצה ובאהבה לא בא בשביל דבר אחר, אלא כדי לפגוש את נעוריו האבודים, לטעום מחדש את הטעם הבראשיתי ההוא. ואם לא לשחזר אותם, לפחות להיזכר בימיו הראשונים של הרוק הישראלי, וביד שנענעה אז את עריסת הולדתו. היד הכותבת, היד הפורטת, הקול ששר, האיש שיצר. שלום חנוך.
 
זאת הייתה פגישת מחזור. הנשים השמורות והמשופצרות, הגברים הקרחים והכסופים ובעלי השיער המקליש האסוף בגומייה, היו הרוב המוחלט. אלה שבשם הנאמנות וההערצה לאיש שהסעיר את ימיהם וריגש את לילותיהם, לא יכלו לוותר על ההופעה החד פעמית - הראשונה בסדרה של ארבע תחנות מוזיקליות, ואולי החשובה שבהן - ומן הסתם גם יכלו להרשות לעצמם את מחירי הכרטיסים, בקניה מוקדמת למופע שלא יחזור.
 
האכזבה העיקרית הייתה בהיעדרות הגורפת של קהל צעיר. פה ושם היו, אבל לא בכמות שהופכת לנוכחות. וזה היה עצוב ומתסכל. כי אם לא בפעם היחידה (?) שנוצרה הזדמנות להיות שותפים במאסטר קלאס, כיתת אמן, של אחד מממציאיו וממייסדיו של הרוק הישראלי, מתי כן? ואם האירוע הזה לא מספיק חשוב בעיצוב תמונת העולם של חובב/אוהד רוק מוצהר, מה כן?
 
אז נכון שההאנגר בנמל תל אביב, כשאינו מארח מופע עמידה (שבו אפשר גם לקפוץ ולרקוד וגם לעשן), הוא לא בדיוק האכסניה לקהל צעיר. הישיבה סביב שולחנות מן הסתם היא בורגנית וזקנה לטעמו, במיוחד כשהאווירה המוצעת היא של חתונה. נכון שהמחירים באכסנייה זו הם לא לכיסם וליכולתם התקציבית. ונכון שיש להם, לצעירים, הזדמנויות לא מעט לפגוש את השלום חנוך שלהם, בפורמטים של "יציאה" ו"חיית לילה", ובביקוריו התכופים במועדוני הרוק. ובכל זאת: בהופעות השוטפות שלו ובפגישות שלהם איתו הוא מעלה מן האוב פרגמנט-שניים-שלושה. כאן הוא הביא את כל התורה. ותרשמו לכם מינוס גדול בהרצאת המבוא של תולדות המוזיקה.

אפקט ההנצחה
 
בארבע תחנות מציין שלום חנוך, 63, ארבעים שנות יצירה ברוק הישראלי. התחנה הראשונה הוקדשה כאמור להתחלה, לשני אלבומי המופת מחוללי הסערה, "פלסטלינה" ו"שבלול", שראו אור בתוך שנה אחת (1970) בפרץ יצירה חסרת תקדים. שניהם, מיותר להזכיר, נוצרו עם אריק איינשטיין, הזמר שזיהה את הכשרון של חנוך, "שלף" אותו מהלהקה הצבאית והעניק לו וליצירתו רוח גבית, וגם שותפות בסרט "שבלול" ובחבורת לול.

אמנם שלום הבטיח לשיר "דברים שלא עשיתי מאז. חלקם אף פעם לא, וחלקם כבר הרבה זמן לא". אך היה ברור שהוא לא ישיר את כל שירי "פלסטלינה" ו"שבלול". בראשון אריק היה כותב המלים המוביל, בשבלול ההובלה כבר עברה לצידו של שלום, והיה מסקרן לדעת מה שלום מחשיב כ"שלו", למה הוא מגלה נאמנות וממה הוא מתנער לכאורה.
 
במפתיע הוא ביצע רוב מכריע משני התקליטים – 7 מ-10 של "פלסטלינה" (דילג רק על "אסור לוותר", "ערב ששי אולד פאשן" ו"אבישג", שכתב איינשטיין וגם מזוהים מאוד איתו) ו-9 מ-11 של "שבלול" (ויתר על "לילה של כוכבים קרובים" של אריק ועל "טוב לי" שלו, שגם מזוהים עם אריק וגם לא התאימו למתכונת האמנותית של המופע). עד כדי כך היה חנוך נאמן ל"שבלול", כשלא ויתר על "שונות", קטע המעבר הקצרצר ("טיטינה הו"), אך לעומת זאת את שיר הנושא של "פלסטלינה" הפך להמהום חסר מלים, בפתיחת המופע.
 
חלק מהשירים, כמו "מה שיותר עמוק יותר כחול", "אל תוותרי עליי", "אשת האיכר" (ביצוע יפה) ו"מאיה" כמובן, הולכים עם חנוך כבר 40 שנים. את "שחק אותה" (רוקאבילי מסחרר כשמשה לוי דופק על קלידי הפסנתר ברגל ימין), "קח לך אשה ובנה לה בית" (כשהוא יותר מפרש מאשר שר) ו"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" (רוקנרול עם שלוש גיטרות), הוא לא מרבה לבצע אך קשה לטעות בבעלות שלו עליהם.
 
לעומת זאת ההתמודדות שלו עם שירי איינשטיין המובהקים, הייתה מסקרנת הרבה יותר. האפוס "הבלדה על יואל משה סלומון ושלושת רעיו" הפך כצפוי לשירה בציבור, "אני שר" היה לרוק`נרול מצוין, "אמא שלי" היה טיפה סתמי, אך "אבשלום" התכבד בביצוע חם ויפה. לטעמי, "למה לי לקחת ללב" היה שיאו הרגשי (ואחד משניים) של המופע: מעבר לאיפוק, היופי והכבוד שבפגישה הנדירה עם הקלאסיקה הישראלית, שלום עשה גם מחווה נדיבה ונאה כשהזכיר את חסרונו של הנפקד-נוכח הבכיר אריק איינשטיין מהבמה, כשברקע קליפ של השניים מהתקופה ההיא. אכן, כבוד.
 
"מה אתי", כשהוא מחליף את איינשטיין ודנה ברגר מחליפה את ג`וזי כץ, לא שיחזר שיא רגשי למרות הפוטנציאל, בעוד "כתבו עליו בעיתון" הפך לשיר שיכורים ולבדיחה בביצוע משותף עם אביב גפן, כשהבחירה בו כ"נפגע תקשורת", הייתה גם אופיינית וגם צינית.
 
בין לבין שילב חנוך חטיבה של שלושה שירים באנגלית, כולם מ-Shalom, אלבומו הניסיוני באנגלית מ-1971 - Never Kissed The Sun, שאותו שרה בתו רומי (שאת קרבתם המשפחתית לא ציין אך אי אפשר היה לפספס את מבטו הגאה) בליווי הוויולנית גליה חי, משה לוי בקלידים והוא בגיטרה, Peaceful Love, כשהוא תורם בדיחה עצמית על כישוריו באנגלית ורוני פיטרסון תורם את הבלוז, ו-Under Tropical Moonlight, פולק-רוק יפהפה, שסימן את הפלישה העברית הראשונה (והכושלת!) על הפופ העולמי, אך היה להיט מצעדים מקומי גדול.
 
שלושה שירים נוספים הרחיבו את יריעת השנים. "לך לפסיכיאטר (לא לרופא פרטי)", רוקנרול של עצבים, שכתב לאחר שובו לארץ מלונדון ועוד לפני "אדם בתוך עצמו", ושייך לתחנה השנייה בהופעותיו (18 בפברואר, אותו מקום), עם וידאו ארט נהדר ומשה לוי משתעשע ברוקאבילי.
 
השיר השני הוא "צרות טובות" שהלחין ל"השלושרים", אז (69`) בשירת הסולו של חנן יובל, והוא עדיין שר בהופעותיו המשותפות עם משה לוי. האחרון הוא "שיר שחלמתי על פראג", השיר שביצע אריק בפסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ט ולמעשה השיר שהיה להתחלה הרשמית של שיתוף הפעולה בין חנוך ואיינשטיין. "פראג" היה לטעמי השיא השני במופע: שלום בשיאו כזמר, ביצוע גדול ונדיר שזרק אותנו בבת אחת (בסיוע קליפ מרגש) לימים הסוערים והמסעירים ההם, וגם הוכיח ששלום מסוגל לאתגרים בימתיים מבלי להזדחח.
 
לא רוצה להיכנס לשיקולים - האישיים, האמנותיים והכלכליים - שנמצאים בבסיס החזרה לעבר וההצדעה העצמית. מן הסתם תמהיל של אתגר, התרפקות ואולי גם התחדשות. הניחושים שלי טובים כשלכם. בכל מקרה, את אפקט ההנצחה מילאו לפחות חמש מצלמות וידאו, והמיטב - של מופע זה ושל השלושה אחריו  - עוד יוצע לנו בעתיד.
 
ואם גם אז לא תשתכנעו, אנחנו נהיה פה לתבוע במפגיע, קרב בסיבוב הקרוב, את פרס ישראל לזמר עברי לשלום חנוך - על השנים, על היצירה, על השירים (בשבילו ובשירות אחרים), על ההשראה העצומה לרוק הישראלי ולהולכים בעקבותיו ועל מפעל החיים. חוב של כולנו, מבוגרים וצעירים, חוב של תרבות, חובה של המדינה.
 
שלום חנוך, תחנה ראשונה (שבלול, פלסטלינה וShalom; 1970-1974). האנגר 11, תל אביב. חמישי, 28 בינואר 2010.


למועדי מופעים >

31/01/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. 4 תחנות
מיכל , צפון (22/02/2010)
2. עצוב
טל , (22/02/2010)
1. פרס ישראל
ניקו , צפון (01/02/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע