סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן הסערה – נקמה ומחילה
 

 
 
מחזהו של שקספיר מפנה מקום להצגתו המרהיבה של הבמאי הגיאורגי סטורואה שהגיעה ממוסקבה


תקווה לעולם חדש
 
אין זו פעם ראשונה שמחזה של ויליאם שקספיר מוצא עצמו נתון לחסדיו של במאי, ואשתקד הועלתה בפסטיבל ישראל גרסת "המלט" של הבמאי הגרמני אוסטרמאייר. בעבר הרחוק, כלומר לפני 60 שנה עשה זאת פיטר ברוק עם "הסערה", כשוויתר על הטקסט הפיוטי והמיר אותו בתאטרון-תנועה.
 
ואולי אין זה מפתיע שהרי ממכלול הטקסט העשיר נותרו בזיכרון האוניברסלי המצטט שני   המושגים "עולם חדש מופלא", שהפך לכותרת הרומן הגדול של אלדוס האקסלי, ו"אנחנו החומר שממנו עשויים החלומות". שני אלה אכן נותרו גם בהצגה שהגיעה ממוסקבה לתאטרון גשר ביפו, הם ולהקת שחקנים מעולה, מעצבים עתירי דמיון, והבמאי רוברט סטורואה.
 
אלא שסטורואה כמו סטורואה הוא במאי שמעז פניו אל מול המחזות שהוא מביים. כך היכרנו אותו בעבר כשהגיע לפסטיבל ישראל מטביליסי עם התאטרון שלו והפקותיו "ריצ'רד השלישי" ו"מעגל הגיר הקווקזי". כך אהבנו/התאכזבנו כשביים בהבימה את "טרטוף" של מולייר ובקאמרי את "פעורי פה" של חנוך לוין, ולפני חמש שנים את "המלך ליר". 
 
הסערה-ענק-1.jpg
"הסערה", צילום: יח"צ

הפעם הוא לקח את "הסערה" בסערה שיש בה בקושי רבע מהטקסט של שקספיר – מה שאמור לפי כל הכללים לעורר עליו את זעמי כמבקר, אך למרבה ההפתעה שלי דווקא חיבב אותו עליי, בניגוד ל"ליר" שלו.
 
אולי משום שכל הצלצולים והרעשים, הברקים והרעמים של מעצבי התאורה והאפקטים, הקרנות הווידיאו המרשימות על קירותיה הלבנים של בקתת-הכשפים שבנה לו  שותפו משכבר גיאורגי אלכסיי-מסחישווילי, וצוות השחקנים המובחר של תאטרון Et Cetera הצליחו להעביר מסר של מחילה וסליחה, ובהחלט גם תקווה לעולם חדש מופלא.

מחזה של כשפים ואנושיות
 
המחזה נחשב לאחרון ששקספיר כתב לפני פרישתו מלונדון לסטרטפורד ב-1611. אכן, על פניו זה מחזה פרידה, ויש בו אפילו רמיזה דקה לעבר "ביתו הלונדוני" של המחזאי – תאטרון הגלוב (רמז שנעלם כליל בכתוביות התרגום הרענן של דורי פרנס שליוו את ההצגה המועלית בשפה הרוסית, כמובן).
 
אבל סטורואה, שחווה פרידה מאונס מבית הכשפים הבימתיים שיצר בטביליסי בגלל ביקורת על נשיא גיאורגיה, ומצא מקלטו במוסקבה, אינו מתכוון לפרוש. תחת זאת הוא ביים הצגה שעוסקת בשני מרכיבים של הדרמה האנושית – נקמה ומחילה.

הסערה-ענק-2.jpg
"הסערה", צילום: יח"צ 
 
פרוספרו, גיבור המחזה, הודח משלטונו במילאנו בהפיכת חצר בראשות אחיו ושותפו מלך נאפולי. הוא הוגלה אל לב ים יחד עם בתו הקטנה מירנדה וערמת ספרים, ובדרך נס, אחרי שהסירה הרעועה נטרפה, הם ניצלו ונחתו על אי שבו שלטה המכשפה סיקוראקס.
 
פרוספרו השתלט על האי, שבה את קָליבּן, בנה של המכשפה, ושיעבדו כמשרת, ובהזדמנות זאת גם שחרר מכלאו בתוך עץ את היצור המופלא אריאל (שדורי פרנס מתרגם אותו בהברקה כ"אֲוִירֶל") כדי שישמש שליחו הבלתי נראה לכל דבר קסם וכישוף שיתבקש כדי לשרוד.
 
כעבור שלוש עשרה שנים – כאשר המחזה מתחיל – נופלת לידיו של פרוספרו ההזדמנות לנקום. בספינת מפרשים התכנסו אותם קושרים ונאמניהם, וכן שני חפים מפשע – ידיד נאמן שדאג למחסורם של פרוספרו ובתו על האי, ופרדיננד, בנו של מלך נאפולי. וכשיש שני צדיקים הרצון העז לנקום מתחיל להתפוגג. לא בלי קצת התעללות.

   


סערה בימתית מרשימה
 
וכך, יותר מכל הופכת הסערה בהצגה הזאת למייצגת את סערת רוחו של פרוספרו, שמרעידה את יישותו, וכמעט שהיא משתקת אותו, מבעד למשחקו הלוהט-בוער של אלכסנדר קליאגין הנפלא, הנראה ככפילו של סטורואה. מה שמסביר חלקית את הוויתור הגדול על הטקסטים, שכאילו נכתבו בשעתו עבור שחקן מסוגו של ג'ון גילגוד וקולו האופראי. ועם זאת גם הטקסט שנשאר אפקטיבי ולא בכדי מאזכר את המלט, ליר, מָקבֶּת וחלום ליל קיץ.
 
ומתוך הסערה צומחת המחילה זו שמביאה עמה תקווה לעולם חדש מופלא, בדמותם הבתולית של בני הדור השני - מירנדה (במשחקה הזוהר של אולגה קוטלניקובה) ופרדיננד – ואיחודם-אהבתם. התקווה הזאת משנה את התכניות וברגע האחרון לפני ששלושת הקושרים נתלים, פרוספרו מתנער מזעמו, מעלבונו ומתאוות הנקם שלו. חבלי התלייה נושרים.
 
יש בהצגה של סטורואה אפקטים קוליים – כולל המוזיקה הנפלאה של גִיָא קנצ'לי – ואפקטים חזותיים בשפע בלתי נלאה. יש הברקות – כמו זו הנוגעת לספינת הקושרים והסערתה – יש תמונות של יופי מרגש. אך בעיקר אלה הם השחקנים שבתנועה, בהקפאה ובהברקות משחק יוצרים את הסערה הבימתית המרשימה.

הסערה-ענק-3.jpg
"הסערה", צילום: יח"צ 
 
לצד פרוספרו של קליאגין זוהרים גם ולדימיר סקבורצוב הטרגי-קומי בתפקיד קליבן ונטליה בלאגיח המרחפת כאריאל בגופה, בקולה ובמשחקה המעודן. לציון מיוחד ראויים גם הצמד הליצני אנדריי קונדקוב כטרינקולו המוזג השיכור ואלכסיי אסיפוב כליצנו של המלך שקליבן מאמץ אותם כחייליו לכיבוש האי "שלו" מידי פרוספרו.
 
בסיכומו של דבר, “הסערה" הזאת היא חגיגה של משחק אנושי ומשחק אור-קולי. בשני אלה סטורואה שב ומראה מהו כוחו וייחודו של במאי עתיר דמיון שבדרכו שלו גם יודע לכבד את המחזה שעל יסודותיו ורעיונותיו הוא בונה את הצגתו. ובהחלט כדאי לראות זאת. 

 

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

30/05/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע