סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן צאו וראו את "הדבר האמיתי " בבית ליסין
 

 
 


הצגת "הדבר האמיתי" בבית ליסין שוברת את המוסכמה האווילית שאת סטופארד אי אפשר להציג בעברית.

מתרחקים מסטופארד כמו מאש

טום סטופארד הוא המחזאי האנגלי הנעדר ביותר מהבמה הישראלית. במקומו יש לנו ברפרטואר של עשרים השנים האחרונות מחזאים אנגליים מקצוענים, מצוינים מעת לעת, וכדי להתענג על מחזאותו הגדולה צריך להגיע ללונדון, ולגלות שהתיאטרון של סטופארד הוא הדבר האמיתי.

38 שנים האיש הזה מטלטל את הבמה האנגלית ברעיונות מקוריים ובטקסט עשיר המנצל כל פן אפשרי של שתי השפות שהוא שולט בהן כפי שרק שקספיר לפניו עשה זאת – השפה האנגלית ושפת התיאטרון. המעניין במחזותיו הוא ששליטתו באנגלית תמיד נובעת מרעיונותיו הבימתיים ותמיד משרתת אותם, ותמיד תואמת בדיוק את גיבוריו השונים. הוא מבריק, אך לא לשם הברק. הוא שנון – אך לא לשם השנינה.

זה התחיל עם "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ב-1965 תחילה בפרינג` של פסטיבל אדינבורו, ומשם דרך לונדון, אל כל העולם, ואצלנו רק בזכות ההצגה הראשונה, המיתולוגית, שהגיע הזמן לחדש אותה, של תיאטרון "גשר".

לבד מזה, ולבד מהפקת המחזה הייחודי "כל ילד טוב ראוי לשעת חסד" שהועלה בשעתו בתיאטרון הקאמרי, התיאטרון הישראלי התרחק כמחזותיו הנפלאים של סטופארד כמו מאש. התירוץ העיקרי היה כמובן בתחום התרגום. שלא לדבר על הזלזול ביכולת הקליטה של הקהל הישראלי.

רב מג של רעיון ופיתוחו

והנה בא תיאטרון בית ליסין, ובהצגה אחת, של המחזה המקסים "הדבר האמיתי", הופך את הקערה על פיה. קודם כל בזכות המתרגם, דורי פרנס שהלך אצל סטופארד ולמד ממנו שאין להכניס לטקסט אפילו התחכמות לשונית אחת שאיננה מתייחסת לרעיון. משום כך, פרנס הוציא מתחת ידיו תרגום עברי מרגש באמת. כל מילה במקומה, ומבלי לצלצל מתורגמת או זרה. היא נשמעת כל כך טבעית בפי השחקנים והיא נקלטת כל כך טבעית באוזני הקהל.

המחזה מקסים כי סטופארד הוא קוסם, רב מג של רעיון, פיתוחו, ועיצוב הדמויות המבטאות אותו. ב"דבר האמיתי" הוא משחק ברעיון כפול: הזיקה בין התיאטרון לאמת, למציאות, ולמהות האהבה. את אלה נושאים בטקסטים עשירים, שופעי רעיונות קטנים וגדולים, דמויות מעולם התיאטרון.

הציר המניע את העלילה הוא מחזאי, שאשתו השחקנית משחקת במחזה שלו כאישה שבוגדת בבעלה, שאותו מגלם שחקן שהמחזאי מנהל רומן עם אשתו, שגם היא שחקנית. ואם זה נשמע מסובך אז העניינים מסתבכים עוד יותר אחרי הרס שתי המשפחות האלה, כאשר אהובתו מוצאת עצמה מסובכת עם אסיר מצפון (שבסופו של דבר מתגלה האמת שלו) ועם שחקן צעיר המגלם את דמותו.
המרתק בקומדיה הרעיונית-רומנטית הזאת הוא המשחק החוזר ונשנה בין האמנות לאמת. זה מתחיל בתמונה שרק בתמונה שאחריה מתברר כי היא הייתה מתוך הצגת תיאטרון. בהמשך אנחנו עדים להתנצחות על מהותם של מחזות, אנו צופים בקטעים מתוך המחזה "חבל שהיא זונה" מאת הנרי פורד, ואפילו נכנסים לאולפן טלוויזיה לצילום דרמה מאת אותו חוליגן היושב בכלא.

והמקסים בעלילה הזאת שיש בה גם הרבה כאב ופחד, ורק בסופה מגלים גיבוריה את סוד "הדבר האמיתי", הוא האהבה. התיאטרון נשאר עם ה"נדמה לי". לכאורה. כי סטופארד מראה מה מעלותיו של התיאטרון שבו כל רעיון טוב הופך במגעו למשהו אמיתי מאוד.

זכות קדימה לטקסטים

הלל מיטלפונקט ביים הצגה קולחת מאוד, בהתאמה מלאה לטקסטים המרתקים. במקרים רבים הוא עוצר את התנועה על הבמה ונותן לטקסטים זכות קדימה, שבעזרת צוות השחקנים המצוין שלו זורמים בטבעיות סטופארדית אופיינית, אפילו בלי לחכות להרגעת רעמי הצחוק שהם מעוררים בדרך כלל.

במרכז המחזה ניצב הנרי המחזאי, שאותו מגלם ליאור אשכנזי ברהיטות דיבורית, בעיקר במערכה הראשונה, ומגלה שליטה מוחלטת בהגשת הטקסט ובהעברת הרעיונות של סטופארד. אם כי לעתים הוא נסחף מדי. את ההישג הזה הוא מגביר עוד יותר במערכה השנייה כאשר במשחקו הוא מזכך את הטקסט המוחצן לביטוי רגשי, שאותו הוא מעצב פרט לפרט בהדרגה מתמונה לתמונה (אך כדאי אולי שיוותר על צביעת רעמת השיער שלו באפור).

את עמודי התמיכה החיוניים למשחקו של אשכנזי מעניקות בהצגה הזאת שתי שחקניות מצוינות שנוגסות בתפקידיהן וממצות מהם דמויות אמינות מאוד. דפנה רכטר יוצרת אבחנה ברורה ומשכנעת מאוד בשלוש זוויות המשחק שסטופארד מעניק לשרלוט – תחילה כשהיא משחקת במחזה של הנרי כאישה שמנהלת רומן מהצד (אם כי סטופארד גורם לנו בהמשך לפקפק בכך), אחר כך כשהיא אשתו הנבגדת של הנרי, ולבסוף כשהיא כבר השלימה עם המצב, אבל עדיין אוהבת אותו.

לימור גולדשטיין מגלמת את אנני, השחקנית שהנרי מנהל אתה רומן חשאי, ומתגרש מאשתו בשבילה. סטופארד כתב דמות שלמה, שמתחילה באהבה גדולה ומסיימת באהבה גדולה, כשבדרך היא עוברת תחנות של סקרנות, נאמנות, חולשה, תשוקה, התפכחות ומודעות. גולדשטיין מבטאת את כל אלה בדייקנות ובמלוא התנופה של משחק קומי מבריק שמתחלף במשחק דרמטי מאוד, רגיש וכאוב.

ברוך דרור מגלם את הדמות הכפולה של שחקן נבגד בהצגת התיאטרון ושל הבעל הנבגד במציאות, והוא נותן איפיונים נבדלים לשני הפנים האלה, הן בדרך הגשת הטקסט והן במחוות הגוף והאנרגיות של שני הבעלים.

יונתן פז-בוגנים, בתפקידו הראשון בתיאטרון המקצועי, מביא רעננות קומית וכנות לתפקיד של בילי, שחקן צעיר שלוכד ברשת קסמיו, את אנני. שי אגוזי מדויק מאוד בגילום עליבותו האמיתית של החוליגן שאנני גואלת מאלמוניותו. הילה זערור טבעית מאוד בתפקיד הבת היודעת כבר הכל של הנרי ושרלוט.

אכן הדבר האמיתי

נטע הקר עיצבה תלבושות טובות ובעיקר תפאורה טובה ויעילה מאוד, שהיה אפשר אולי למצות עוד יותר את האפשרויות הגלומות ברעיון הבסיסי שלה של חלקים נפתחים או נכנסים ויוצאים מתוך הקירות. קרן גרנק שבה ומוכיחה מה יכולה לעשות תאורה כשהיא מתייחסת גם לתפאורה וגם ולטקסטים.

אחרון ברשימת התורמים להצלחת ההצגה הוא אורי וידיסלבסקי שערך את המוזיקה. מדובר בעיקר בקטעי להיטים שקדמו לשנות השמונים שבהן מתרחש המחזה, ואשר סטופארד מתייחס אליהם ברצינות רבה, בעיצוב דמותו של הנרי. מבחינתו מדובר במוזיקה שהיא טקסט ותת-טקסט גם יחד. וכאן אני חייב לשבח את התכנייה שבה סוף סוף נמצא מענה לדרישותיי החוזרות ונשנות ויש בה פירוט של הקטעים (גם אם נפלו בהם שגיאות הגהה מיותרות, ולא מוזכרים המבצעים של הקטעים הקלאסיים).

"הדבר האמיתי" של סטופארד זוכה להיות גם דבר אמיתי בבית ליסין, וזה אומר שמעתה ואילך לא יתקבל שום תירוץ, שם או בכל תיאטרון ישראלי אחר, להתנזרות ממחזותיו. אבל ליתר ביטחון, מחשש שאתבדה, ובעיקר בגלל האיכות – כדאי, מומלץ ואפילו רצוי לראות את ההצגה הזאת.

מועדי הצגות



19/06/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. אלו החיים...
אריק , (31/10/2005)
5. ראיתי ביקורת נפלאה על ההצגה
דוד גורמי , (30/10/2005)
4. שי אגוזי-עוד תשמעו עליו
א. ב , (24/10/2005)
3. למה אין כתובת, איפה אפשר לקנות כרטיס למופע ?
עומר , (09/07/2005) (לת)
2. כתבה מעניינת ומושכת שתריץ אנשים לקופות
בלהה , (06/07/2005)
1. הצגה טובה ביותר, נהנתי מכל דקה
לירון , (21/06/2005) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע