סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן שירים עד כאן
 

 
 
שירי לוחמים שירי זיכרון הפכו זה מכבר מדורת השבט של ימי הזיכרון. טור אישי של עמוס אורן


להקשיב ביחד

כמעט מתבקש לשאול מה היינו עושים ללא שירי זיכרון. ואולי התהייה המדויקת יותר היא איך היינו מתמודדים עם השכול והאובדן, היתמות והעצב, ללא שירי זיכרון.

כי שירים, כפי שמוכיחים הימים שבין ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, מקשטים את אתוס השכול הישראלי. מעגלים את קצותיו המכאיבים, מקילים עליו, מנגישים אותו לכלל הציבור, הופכים אותו לחוויה אמפתית יותר, משפחתית ומשותפת גם לרחוקים ממנו, הנקיים מפגיעותיו.
 
שירים הם מדורת השבט של ימי הזיכרון. קל יותר לחוות את כאב האובדן ביחד, בישיבה בצוותא, באמפיפארק של ראשון לציון, בבריכת השולטן בירושלים ובכיכר רבין בתל אביב. ואם לא לשיר ביחד, כי המעמד אינו יאה לשירה בציבור, לפחות להקשיב ביחד, ואפרופו להמות ולזמזם, גם כדי להתגבר על המחנק ועל הדמעות. ואולי להיפך: לתת להן דרור, ללא בושה, לפחות פעם בשנה.
 
בימי זיכרון שירים הם חבריו הטובים ביותר של  אזרח ישראלי דובר עברית. עוזרים לו, אם לא לחלוק את העצב והחסר שלו, להיות שותף בכאבם של אחרים. עוזרים לו להרגיש עם אחד, רקמה אנושית אחת. בחוץ, תחת כיפת השמיים הקרירים, וגם בבית, מול הטלוויזיה. להזדכך ביחד מול השילוב של סיפורי נופלים ושירים לזיכרם. שירים שהם גם מצבה חיה וגם נרות נשמה. מותירים אחריהם חלב מותך בשלולית מועקה קרושה.

המכופתר והמשוחרר   
 
שני המשדרים המרכזיים של ערב יום הזיכרון - "שירים בכיכר" בערוץ 2 ו"במותם ציוו" בערוץ 10  - למרות שנערכו באותה תבנית, היו שונים בהתכוונותם ובצלילם.

הטקס בראשון לציון היה יותר "מכובד" ומכופתר. עם מנחה רהוט ובשיעור קומה כקובי מידן, תזמורת סימפונית וביצועים דרמטיים שעל סף הבכי. האירוע בתל אביב היה מכמיר לא פחות. אולי עם ליאור אשכנזי כתחליף חיוור לכריזמה של יאיר לפיד, אבל משוחרר יותר בגישתו המוזיקלית, שלא היססה למהול רוק וצלילים אתניים ומזרחיים בהגשת השירים.
 
אולם שניהם עוררו את השאלה מה בעצם הופך מלים ולחן ל"שיר זיכרון"? האם זה שיר שנכתב ככזה. במטרה להנציח זכרו של נופל פרטי, להעלות על נס מעשי גבורה וגילויי אחווה בזמן קרב. ואולי, כפי שמלמדות אותנו השנים האחרונות יותר ויותר, הוא נחשב ככזה מפני שנמצא בעזבונו של חלל מערכה.
 
דומה שהרוב המכריע של השירים ש"מפרנסים" את אתוס השכול, לא נועדו להיות כאלה. אלה שירי חולין שמתמודדים בזמני אמת, לאו דווקא בעיתות מלחמה, עם מצוקות ומאוויים, כמיהות וגעגועים. ורק אופיים המינורי והעצוב מכשיר אותם לשירות מבצעי ביום פקודה וזיכרון. מצד אחד הם כבר מרכיבים בשרשרת ה-DNA של השכול הישראלי, מצד שני הם שמישים ומבוצעים תדיר ברפרטואר השוטף של אמנים וזמרים.
 
במיוחד ניכר הדבר ב"שירים בכיכר", שבו להוציא את "קצר פה כל כך האביב" (בביצועו של יהודה פוליקר), שנכתב ביודעין על ידי דוד גרוסמן לזיכרו של בנו אורי, כל השאר נחשבים כשירי הופעה לגיטימיים בכל ימות השנה. אולי ניכר בהם צער גידול בנים ("כשתגדל" של יעקב גלעד ופוליקר ו"שיר ארץ" של נתן יונתן, שרק נעימתו, לחן של סשה ארגוב, הושמעה כפתיח וכסגיר), צער פרידה בטרם עת ("גשם אחרון" של אהוד מנור ויאיר רוזנבלום, בפי עברי לידר) ורצון עז לשנות מציאות ("מחר אני בבית" של אתניקס, "דרישת שלום" של רחל שפירא ויאיר קלינגר, בפי ירדנה ארזי, או "חצבים פורחים" של תיסלם בפי יזהר אשדות), אולם הם מתפקדים בעיקר כסמני איכות וטעם, ובעיקר של "אמירה רצינית" מצד אמני פופ ורוק.
 
החיבור של "כשצלצלת רעד קולך" (נתן זך וחנן יובל בביצוע ארז לב ארי) או "שיר אהובת הספן" (יאיר לפיד ורמי קליינשטיין, בביצוע משה פרץ) לזיכרון ולשכול הוא רק באזני השומע. גם הרקע של "יש אי שם" (ענת וגידי גוב ויוני רכטר, בפי סיון טלמור) ו"בית הערבה" (חפר וקראוס, בביצוע יגאל בשן) ניתן לפרשנות. כך גם "מכתב לאחי" (של עילי בוטנר, שמשמש את קובי אפללו בהופעותיו), שמתייחס - למרות שמו המחייב – לסיטואציה שונה לחלוטין באחווה המשפחתית. 
 
"אבא אמא וכל השאר" (של עידן רייכל) "נולד" אמנם כ"שיר זיכרון", במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של תש"ע (2010), אבל למעשה רק הסיטואציה - הימצאותו בעזבונו של החייל ראובן פוליטי ז"ל - הפכה אותו לכזה. ועובדה היא שהוא אחד מלהיטיו הגדולים והמבוקשים של הזמר עידן חביב, סולן הפרויקט של עידן רייכל. מבלי לפגוע בערכו כמזכרת בעבור משפחת פוליטי.

   

פולחן הזיכרון
  
את אופיו הקלאסי המכובד והממלכתי-משהו של "במותם ציוו", עיצבו סטנדרטים ישראלים כמו "היו לילות" (של אורלנד וזעירא, בפי ריטה) שמזוהה כשיר זיכרון ופרידה מאהוב - שנכתב עשר שנים לפני מלחמת העצמאות; "אליפלט" (אלתרמן וארגוב, בפי קרולינה) שנכתב בשנות החמישים בעבור "התרנגולים", על חייל שבהתנהלותו הילדותית והתמימה לא ידע מורא ונפל בקרב; "בלדה לחובש" שמפאר (דן אלמגור ואפי נצר) את גבורתו חובש קרבי, ובביצועו של יהורם גאון זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1969.
 
מול "מי ידע שכך יהיה" (של עוזי חיטמן בביצוע הצמד המוזר ריטה ומוש בן ארי), מהשירים המזוהים יותר עם מלחמת יום הכיפורים, ניצב "אם יש גן עדן" שכתב דורון מדליאייל גולן) בעקבות הספר (והסרט) של רון לשם, על חוויות לוחמים במוצב הבופור, והפך ללהיט גדול שזוהה עם מלחמת לבנון השנייה, ובזכות מטענו נעשה לשיר זיכרון. ממש כמו "כאב של לוחמים" של עידן עמדי, שחשף את חוויות השירות הצבאי שלו לאורך עונת "כוכב נולד" בהשתתפותו, הפך ללהיטו הגדול ביותר. ספק אם עמדי ראה את הנולד ואת הפיכתו לשיר זיכרון.

   


 
לעומת זאת חלק אחר משירי טקס זה הופקעו מייעודם המקורי לטובת פולחן הזיכרון בזכות צבעם המלנכולי. "כמו צמח בר" (של רחל שפירא ונחום היימן, בפי מירי מסיקה), "מישהו" (של מנור וכספי, בפי רוני דלומי) שבוצע לראשונה על ידי יהודית רביץ בפסטיבל הזמר והפיזמון 1978, "לאורך הים" (של איילה אשרוב, שמזוהה עם עפרה חזה), גם הוא בביצוע מסיקה, התפילה "שיר למעלות" (תהילים ויוסף קרדונר) בביצועו של מוש בן ארי, וגם "ים הרחמים" (של קובי אפללו) הוא שיר הספד ופרידה בדיעבד.
 
גם בראשון לציון היה נציג ל"עוד מעט נהפוך לשיר", אולי המצמרר בשירי ערב הזיכרון - "שום דבר לא יפגע בי", נבואה שהגשימה את עצמה בעבור ארז שטרק ז"ל, שניספה באסון המטוסים, ומאז 2008 הפך לשיר חובה ברפרטואר של "כנסיית השכל".

   


 
רייכל, חביב ו"כנסיית השכל" אינם היחידים במשתתפי העשור הראשון של "עוד מעט נהפוך לשיר", שהכניסו לרפרטואר הופעותיהם את השירים שהלחינו וביצעו במסגרת פרויקט ההנצחה הראוי לציון של גלי צה"ל. גם ברי סחרוף עשה זאת עם "ריבונו של עולם" של ברי חזק ז"ל, רוני דלומי עם "שלחי אותו" של בנימין פרנק ז"ל שהלחינה רונית שחר, "בית הבובות" עם "ניהול העיזבון" של איתי שרון ז"ל, גידי גוב עם "אני אוהב אותך חזק" של נדב הררי (לחן של יהודה פוליקר) ואחרים.

   

 
ללמדנו שמפעל ההנצחה הגל"צי הוא לא רק המוצלח והיעיל ביותר בסביבה, אלא גם החשוב ואף היוקרתי שיש. ועם זאת הוא מתפקד כסוג של פסטיבל זמר איכותי לשירי נופלים. ללא מרכיב תחרותי נפסד, אבל עם אפקט שנצרב בתודעה ותוספת קבועה של כמניין שירים מדי שנה למעגל שירי הזיכרון.
 
בעבור המשפחות הוא לא אחת סעד נפשי שלא יסולא בפז. שיר מולחן של יקירם הוא מזכרת חיה. ולא סתם מוכנים הבכירים והבחירים בזמרי ישראל להשתתף בפרויקט. כנות כוונותיו, מחויבותו העמוקה, מלאכת הקודש של מפיקיו והחשיבות העצומה שמייחסים לו המשפחות השכולות, מפוררות כל התנגדות. כלומר, תנו להם מטרה טובה. 

שירים מיום הכיפורים
 
היום, שני, 15 באפריל, מהשעה 14:00, תיוחד התוכנית בהגשתו של גולן יוכפז לשירים שהשאירו אחריהם לוחמים שנפלו בקרבות 1973, מלחמת יום הכיפורים.

בין המלחינים והמבצעים דני רובס, אתניקס, יא יא כהן אהרונוב, שלום גד, רותי נבון, סיון טלמור, לירן דנינו וחגית יאסו. מדוע אין ביניהם ייצוג הולם וסביר לזמרים הים-תיכוניים, גם אם לא כמשקלם וכהצלחתם בקרב האוכלוסיה (אשתקד ייצג אותם רק דודו אהרון), זו שאלה שראויה לדיון בנפרד.
 
ימים יגידו מי מהם ייכנס לדפי ספר שירת הזיכרון המתמלא כמעט מעצמו, נוכח מציאות חיינו המצערת, כממשיכים של "דודו" ו"שיר הרעות", "הייתי נער" ו"מה אברך", "פרי גנך" ו"אם יש גן עדן". 



15/04/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע