|
|
|
 למרות מקצועיותו וחביבותו, גרוניך נשאר אורח. לא התחבר, ולבד ממכה קטנה ב(פסנתר)כנף, זו היתה החגיגה של בוקשטיין. מי שבא בשבילו וחשב להתאכזב ממיעוט הקטעים בהשתתפותו, לא יכול היה שלא להתלהב מהגילוי של בוקשטיין, שצוברת ניסיון וביטחון והולכת ומשתבחת"
|
|
|
|
|
המופע של אניה בוקשטיין ושלמה גרוניך, שחתם את פסטיבל הפסנתר, לא הוליד שיאי ריגוש באיחור של חודש וחצי בא סוף-סוף לסיומו פסטיבל הפסנתר של תל אביב, זה שהחל בסוף-השבוע הראשון של נובמבר והמתין להתאוששותו של שלמה גרוניך מאירוע לבבי שפקד אותו כדי להשלים את החוב, לפסטיבל ולקהל, כאורחה של הזמרת אניה בוקשטיין.
ההופעה, בזירה המעגלית, הנוחה והנעימה של מרכז ענב, התבססה אחד לאחד על המופע של בוקשטיין (שנסקר כאן בהרחבה ובהתלהבות לפני כחצי שנה), כשבעיבורה גרוניך אכן התייצב להתארח.
במנותק מהחוויה הפסטיבלית, המרוממת והמרגשת, שבה מקבלים בהבנה ובסלחנות כוונות טובות שאינן עולות יפה, החיבור בין השניים לא הוליד שיאי ריגוש.
החלק בהשתתפות גרוניך הורכב מחמישה שירים. "ציור" ההיולי של גרוניך בוצע כדואט – הוא (בפסנתר הכנף ששימש אותה) בדחף הבלתי נשלט שלו לאלתר, היא (שעברה לפסנתר ניצב בצדה שני של הבמה) נאמנה למקור כיוצאת דוקטרינת חינוך רוסית קפדנית. השניים ניהלו דו-קרב פסנתרים לא מתואם דיו, אפילו ניהיליסטי משהו.
"חשבתי שתעדיפו מוכרים", התנצל-הסביר
כמו כן בוצעו שתי יצירות של גרוניך כסולן – ולא מ"אחרי הכל", אלבומו החדש, כפי שניתן היה לצפות. "חשבתי שתעדיפו מוכרים", התנצל-הסביר גרוניך. תחת זאת בוצעו השיר "הזמן עובר" והקטע האינסטרומנטלי-וירטואוזי הקלאסי "GO!", שדורש את השתתפות הקהל.
בחירה מפתיעה היתה "There's A Place For Us" (מהמחזמר "סיפור הפרברים") בעיבוד של גרוניך, שליווה את בוקשטיין בשירה, עם גיחה לא ברורה ל"Dear Prudence" של הביטלס, שהפגינה איכויות שירה עוצמתיות של אניה, אבל היתה בבחינת יציאה שפרעה את המופע.
אניה בוקשטיין ושלמה גרוניך (צילום: אורית פניני)
החלק של גרוניך הסתיים עם "שבע דקות (בגן עדן)" כדואט, בחילופי פסנתרים ובגישה מבודחת וקלילה, שהביאה מרץ ותנופה בסיומת רוקאבילי סוחפת, כמו היה השיר לקוח מסרט נעורים אמריקאי תקופתי.
ובכל זאת, למרות מקצועיותו וחביבותו, גרוניך נשאר אורח. לא התחבר, ולבד ממכה קטנה ב(פסנתר)כנף, זו היתה החגיגה של בוקשטיין. מי שבא בשבילו וחשב להתאכזב ממיעוט הקטעים בהשתתפותו, לא יכול היה שלא להתלהב מהגילוי של בוקשטיין, שצוברת ניסיון וביטחון והולכת ומשתבחת בהצגת הסיפור האישי והכישרון המוזיקלי שלה – הילדה שעלתה בגיל עשר מרוסיה והפכה לכוכבת במדינתה החדשה.
האכסניה רק ציחצחה את היכולת המבורכת
בפירוש כוכבת. לכודה בשמלה ורודה והדוקה, שמוטת שרוולים וחשופת כתפיים, כשלראשה תסרוקת פטולה קלארק קלאסית ולרגליה נעליים גבוהות עקב בצבע תואם – גם התאורה היפה תרמה לנוכחות המוקפדת והסקסית שלה.
אבל הכישרון הוא המהות. בוקשטיין לא היתה צריכה את פסטיבל הפסנתר כדי להבין ולהוכיח שהיא והפסנתר נולדו זה לזה. שהוא הכלי לביטוי הכישורים שלה כיוצרת וכמבצעת. האכסניה רק ציחצחה את היכולת המבורכת והדגישה את הפנים הרבות שלה כזמרת, כשחקנית, כמספרת סיפורים, כפרפורמרית וכבדרנית – עם הגשה מדויקת ותיאטרלית, מתוזמנת ומוטעמת, משעשעת כשמתבקש, דרמטית כשצריך.
בוקשטיין רבגונית כזמרת. יש בה שילוב מפתיע ומבטיח של קלאסיקה, דרמה, ג'אז ומיוזיקל. הדבר בא לידי ביטוי גם בשיתוף הפעולה הקשוב והפורה שלה עם שני נגנים פנטסטיים, איש הקונטרבס אדם בן-עזרא והמתופף גדי פטר, שבשליטתם המרשימה בכלי נגינה שונים הם בעצם תזמורת מלאה.
אותו מופע, אבל הרבה יותר מהודק ונינוח. קטעי הקישור התפתחו והתאווררו, גם התקצרו והתמצקו, מוסיפים עוד פכים וזוויות לסיפור הסינדרלה המרגש של בוקשטיין. מה שחצי שנה יכולה לעשות. אומרים שדברים טובים באים באריזות קטנות. כמו שזה נראה כרגע, השמים הם הגבול עבורה.
אניה בוקשטיין מארחת את שלמה גרוניך, מרכז ענב, תל אביב. חמישי, 19 בדצמבר 2013
23/12/2013
:תאריך יצירה
|