סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן "סמוראי בחורף" – הרבה כלום
 

 
 


ההצגה החדשה של תיאטרון קרוב מתמוססת בין חיקויים יפניים מעייפים של מבטא ושל דרמה.

הרבה כלום על ציפורים ועננים ושמים ומים

אם הייתי יפני הייתי מוחה נמרצות על הניסיון של המחזאי-במאי יצחק בוטון להיכנס לעורה של התרבות שלי כפי שהוא עושה זאת במחזה "סמוראי בחורף" שהוא גם מביים. אבל אינני יפני ועל כן כנראה לא השכלתי לפענח את מרבית הטקסט, אם בגלל חיקוי מגושם של המבטא היפני או בגלל מה שהמחזאי רצה או ניסה להגיד בעיקר בחלקה האחרון של ההצגה.

המחזה מספר על סמוראי מזדקן שכבר מזמן לא יצא לקרב ולא ערף ראשים של יריביו. הוא נע ונד יחד עם אחיינו, נושא כליו, שבעצם רוצה לחזור הביתה, אל כפר הדייגים ואל אהובתו.

במהלך נדודיהם, המקבלים אופי דון-קישוטי, נתקלים השניים בנזיר או כהן דת או איש זקן שמדבר בסגנון של "חכם סיני עתיק", עם הרבה כלום על ציפורים ועננים ושמים ומים, ואז הסמוראי (בעזרתו האדיבה של מעצב התאורה האלמוני) הופך לעץ ירוק. סוף.

כאמור, לא ממש הבנתי. אפילו תהיתי ביני לביני אם זה אולי, ככה בכלל, כזה משל על ישראל, שממש קשה לכתוב עליה מחזה מקורי שמתרחש בדלת אמותיה.

מדבר יפני

חבל. כי דווקא מבחינה בימתית, בצורה כזאת או אחרת, בוטון מצליח לביים הצגה סבירה, שהייתה מרוויחה אם היה מוותר על החקיינות הבוטה של פור, בתפקיד האחיין נושא הכלים, ואפילו על החיקוי הרך יותר בפיו של מוסקו אלקלעי בתפקיד הסמוראי, ומסתפק בדיבור הפשוט, הישיר והישראלי כמו זה של שמואל וולף בתפקיד הנזיר.

מדובר בשלושה שחקנים טובים באמת שמאוד מתאמצים להכניס לעניין משהו אנושי, כזה שבא מהלב או מהשכל. המאמץ של פור מוגזם עד רמה של אי-סבירות בעליל ביחס לדמות נושא הכלים, ולא ברור למה הוא נשאר לצדו של הסמוראי המטורף ומשחק את המשחק שלו.

שמואל וולף לעומת זאת מבליט בפשטות הביטוי שלו וללא חיקוי את הריק של הדברים ששם בפיו המחזאי של ההתנהגות שעיצב לו הבמאי, כאילו מדובר בעוד תמהוני שמסתובב בתוך אוהל במדבר היפני שאליו נקלעו הסמוראי ועוזרו.

אבל עיקר הנטל נופל על שכמו הגאה של מוסקו אלקלעי, שחקן נפלא באמת, שבהצגה הזאת הוא מפגין רמזים ברורים למה שהיה יכול לעשות בתפקידים גדולים של ממש כמו המלך ליר או כמו דון קישוט ועוד.

יובל קידר כתב מוזיקה ערבה לאוזן, עודד טוויטו הפעיל בובות בעיצוב גידי אולמר, ואביגיל שטראוס עיצבה את התלבושות שנראו יפניות אותנטיות, בהחלט. מרסלו לינדבאום ביצע את התפאורה הפשוטה, שלא ידוע מי עיצב אותה משום שכמו בעניין התאורה - זה לא כתוב בדף התכנייה.


לפרטים נוספים



05/11/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מעניין
לורה , (06/11/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע