אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן "כרמן" – חידושים ופשטנות
 

 
 


הגרסה של בית האופרה הליקון ממוסקבה ל"כרמן" מנסה להצעיר את האופרה של ביזה באמצעות פרשנות פשטנית למדי אבל הסוף די מפתיע.

טיפול שורש לדמותה של מיכאלה

תיפוף רגליים של צעירים ספרטניים בלבוש כנופיות צעירים אורבניות מלווה את צלילי הפתיחה של האופרה כשברקע על קיר לבנים אדומות מוקרן סרט אקשן מזירת שוורים. זה מרשים וזה מעיד על כוונותיו של דמיטרי ברטמן, מנהל בית האופרה הצעיר ממוסקבה ובמאי ההפקה האורחת של האופרה הישראלית.

לא יחלפו דקות ועל רקע הצלילים המוכרים כל כך, שרבים מהיושבים באולם ליוו אותם בקול חרישי חרישי, יתברר שהחדש אינו מצליח להתרומם באמת, ונשאר תקוע באותו קו של תנועה ואווירה של פרוור עירוני המשמש זירה לפושעים צעירים, לזונות, לסמים ומהלומות.

בצד הבמה, בין קירות הלבנים האדומות, ניצבת גרוטאה של חצי מכונית. לאחר הפתיחה מגיח מתוכה, מתכפתר, מפקד כיתת המשמר שאמורה לשמור על הסדר (ואולי גם לתפוס סוחרי סמים, שזמנם יגיע בוודאי). זמן קצר אחר כך יוצאת ממנו כרמן, גבוהה, חטובה, ושחורת שיער. וסוד הגרוטאה יוצא לאור: זהו בית הפגישות שלה. בהפסקה בעוד הקהל הרב משוטט באכסדרת המשכן לאמנויות הבמה, מסלקת כרמן מהגרוטאה שלה את מאהבה דון ז`וזה וכאשר יעלה המסך על החלק השני יגיח משם, מתכפתר כמובן, הטוריאדור הבלונדי אסקמיליו.

בנקודה הזאת, כאשר התקווה לחידושים בימתיים כבר נמוגה תופסת ההפקה תנופה מסוימת והדרמה החיוורת של החלק הראשון מסעירה את עצמה והפרשנות של ברטמן מעוררת עניין. בחלק הזה המתפתח כמאבק בין ז`וזה לאסקמיליו על לבה וגופה של כרמן, מתפתח גם מאבק אחר, זה של החבר`ה כנגד כרמן, שעד רגע זה נהנתה משיתוף הפעולה של סרסוריה, חברותיה, ומעריציה ואט אט מוצאת עצמה מנודה, כשהם בוחרים להיות דווקא לצדו של ז`וזה הנבגד.

כדי להדגיש את העובדה שהבחור ראוי ליחס הטוב הזה מעניק ברטמן טיפול שורש לדמותה של מיכאלה, הצעירה הכפרית של ביזה ושותפיו שבאה למסור לז`וזה ד"ש עם מזון מאמו האוהבת (במערכה הראשונה) וד"ש עם תפילה למען האם הגוססת (במערכה השנייה). אצל ברטמן מיכאלה איננה תמימה, אלא צעירה שיודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך לטפל בפציינט שלה.

בין לבין ותוך כדי היא חושפת את אהבתה שלה לבחור התמים שנקלע לחבורה מפוקפקת אבל היה ועודנו ויהיה לב זהב. ותאמינו או לא, הוא לא ירצח את כרמן. כצפוי וכמוסבר בגוף הטקסט שהוא שר "אם אני לא – אז אף אחד לא". אבל כרמן נרצחת, כי כך זה באופרה הנהדרת הזאת, ומי שנועץ בה את הסכין בגבה, במצוות הבמאי, איננה אלא מיכאלה. לא צפוי ולא מוסבר.

זה יפה כשלעצמו, אבל זה כבר מעבר לפרשנות. זה שינוי מהותי, ממש כמו שלה טראוויאטה או מימי ב"לה בוהם" היו מבריאות לפתע, והמאהבים שלהן היו מתים במקומם (מרוב תדהמה).

כדאי ללמוד מפיטר ברוק

ואף על פי כן, אני מודה כי הדרמה של ביזה מצליחה להבקיע מבעד לכל זה, ובעיקר בזכות המטמורפוזה שברטמן הצליח להפיק מהזמר ניקולאי דורוז`ין בחלק השני של הערב. מה שהיה דהוי, יבש, מהוסס בזמרתו ובמשחקו בשתי המערכות הראשונות, התעורר לחיים, זהר, קיבל עוצמה של קול ויכולת ביטוי במשחק חי מאוד במערכה השלישית, וטרגי מאוד ברביעית.

את כרמן שרה בקול מצו עמוק ומרשים לריסה קוסטיוק, שנגעה ללב ברגעים רבים שלא שרה בהם, כשם ששרה בשכנוע רב את האריות המפורסמות שלה ששולטת בחצי הראשון של האופרה. אלנה סמנובה שרה בסופרן חזק מהמקובל את תפקיד מיכאלה, אבל זה התאים לפרשנות של הבימוי בעיצוב דמותה.

זמרי הבס הרוסיים בתפקידי המשנה הפיצו צבעי קול נפלאים, ואיגור טרסוב המיתמר משכמו ומעלה מעל כל הלהקה בבלורית הבלונד הטבעי שלו, ונראה יותר כבן טובים מפונק מאשר לוחם שוורים אמיץ, שר את התפקיד בקורקטיות סבירה. שתי הזמרות שנבחרו לשיר ולשחק את חברותיה הקרובות של כרמן, שאחר כך מפנות לה עורף, הפנו עורף גם לתמונה של הקריאה בקלפים, שבה חוזה כרמן את מותה.

התזמורת והמקהלה של בית האופרה הרוסי, בניצוחו של ולדימיר פונקין, עשו את מלאכתם בהדגשות ברורות של מקצבים, של שבירות דרמטיות ורענון לכאורה של המוזיקה. רק נגן הקרן האנגלית הצליח להזכיר שיש באופרה הזאת גם ליריות קסומה.

דמיטרי ברטמן מנמק בתכנייה את הפרשנות שלו הכוללת קיצוץ מסיבי של רצ`יטטיבים ובכך גם מדלג על אחד הקטעים היפים ביותר שבו כרמן מנסה לפתות את מפקד המשמר כמעט ללא מילים. המאמר משכנע כשלעצמו, אבל רק עד למשפט האחרון המבטיח כי "זאת תהיה ללא ספק כרמן פרועה וצעירה שתשיל מעליה את אדרת הקלאסיקה המכבידה". סליחה?! אנחנו מדברים על אותה אופרה? מה מכבידה? איפה? על מי? מתי?

ברטמן הנלהב לעבודתו שלו עדיין יכול ללמוד משהו על חידושים ורענון מהבמאי הגאון פיטר ברוק, שלקח את האופרה קיצר, שינה סדר תמונות, ויצר את אחת מאגדות הבמה (בין השאר עם זהבה גל הישראלית בתפקיד הראשי) בעיצוב מקורי ובפרשנות רעננה ששמרו על הניחוח, הבוקה העפיצות והטעם הטוב של האופרה הזאת.


לפרטים נוספים


13/12/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע