סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון ההצגה שטלטלה את יוצריה
 

 
 
המרחק בין תשוקה ליציבות, החיפוש המתמיד של אדם אחרי אהבה שיש בה יציבות, שסותרת לפעמים את התשוקה, זו שאלה שתוקפת יוצרים, ו-וודי אלן מתמודד איתה בסרט - האם קשר שנמשך עשר שנים ופוגע ביצר, פוגע גם ביצירה. אני, כיוצר שנשוי כמעט כמו הגיבור במחזה, כתשע שנים, שנמצא בבית עם ילדים ועם כביכול ביטחון, שאלתי את עצמי האם מאז היצירות שלי הן יותר טובות או פחות טובות, האם אני מעז יותר או פחות."
העיבוד הבימתי ל"בעלים ונשים" של וודי אלן אילץ את משה נאור לבחון את הזוגיות שלו מחדש


 שאלות שלא מעזות להתעורר
 
בשנת 1992 יצא סרטו של וודי אלן "בעלים ונשים" והציג רגע קצת אחר ביצירה שלו, כזה שמתבונן בכנות אכזרית כמעט בסופה של זוגיות, ובפרדוקס המלווה זוגיות ארוכה שבה לא תמיד נשמר המתח שבין הצורך ביציבות לבין השאיפה לחופש ולהתרגשות.

נקודת המוצא הזו נוגעת, כנראה, בכל מי שמכיר את הזוגיות מקרוב, וכך סחף העיבוד הבימתי החדש של משה נאור ועמיר קליגר ל"בעלים ונשים", העולה בימים אלה בתיאטרון חיפה, את כל יוצריו להתעוררות של שאלות שלא תמיד מעזות להתעורר, אך מספקות את אותו ריגוש שמקיים יצירה.

נאור, מנהלו האמנותי של התיאטרון, אף מביים את  "בעלים ונשים" ובהצגה משתתפים דביר בנדק, דורית לב ארי, ישי גולן, לירון בן שלוש, קרן צור, רוני גולדפיין ושרון אלכסנדר. לצדם, על המוזיקה, שאול בסר, שמשמש גם כמעין פסנתרן-מספר בהצגה.

בעלים-ונשים-01.jpg
בעלים ונשים (צילום: ז'ראר אלון)
 
"העזנו להסתכל על הדברים בעיניים"
 
"יריית הפתיחה של המחזה היא סיפור של פרידה של זוג, וזה שהם מודיעים על הגירושין שלהם מערער את הסביבה שלהם, שזה הזוג השני, שהם חברים מאד טובים, והם מתחילים לבחון את הקשר שלהם מול זה, כמו שקורה הרבה פעמים, כשחבר טוב שלך מתגרש וזה גורם לך לשאול את עצמך על הקשר שלך", מספר נאור.

"אני לא אכנס לדברים אישיים מתוך חדר החזרות, אבל אני יכול להגיד שכל מי שהשתתף בהפקה הזו, בכל צורה שהיא, כולל מי שכתב את המוזיקה, שזה שאול בסר, כולנו אנשים פחות או יותר בגיל דומה, אחרי זוגיות, ילדים קטנים, וכל אחד שם שם משהו מעצמו. כולנו היינו שם. הרגשנו שאנחנו לא עושים איזו עבודה טכנית של להרים הפקת בידור – למרות שההצגה גם מבדרת – אלא שאנחנו שמים את עצמנו שם.

"מחזה מקורי, גם אם הוא על בסיס סרט, הוא משתכתב תוך כדי חזרות, אז אני הרגשתי שאני עובד עם אנשים ערים, שהם פתוחים, והם שמים את עצמם שם, כל אחד עם הזוגיות שלו, כל אחד עם המשברים שלו. בהחלט היינו שם, והעזנו להסתכל על הדברים בעיניים. להסתכל על הזוג הזה, לשים את האופציה של להיות לבד על השולחן, לשים את האופציה של להיות ביחד על השולחן, לשים את האופציה של פרידה על השולחן." 
 
משה-נאור-חדש-1.jpg
משה נאור (צילום: רפי דלויה)


סיפור תרפויטי
 
את "בעלים ונשים" צילם אלן ממש תוך כדי פרידתו ממיה פארו, לאחר שזו גילתה כי אלן בגד בה עם בתה המאומצת, סון-אי פארווין, וזהו סרטם המשותף האחרון של השניים.

"האמת שהרעיון הראשוני לעיבוד הבימתי הגיע משרון אלכסנדר שגם משחק בהצגה", מספר נאור, "שהסיפור הזה היה בשבילו סיפור תרפויטי בעקבות הגירושין שלו עצמו. הדבר המפורסם בסרט זה שסצנת הפרידה התרחשה אחרי הפרידה האמיתית בין אלן ופארו, אחרי שפארו גילתה על הבגידה, והסכימה לבוא ולצלם את סצנת הפרידה, שאפשר להרגיש שהיא מאד טעונה.

"שרון עבד על זה עם סטודנטים, וראה בניסיון שלו לעבוד עם החומר הזה משהו תרפויטי עבורו, כי בסרט יש המון היבטים שונים של זוגיות שנגמרת, זוגיות חדשה, סיבוב שני, וכנראה שזה מאד דיבר אליו בתקופה ההיא, ואז הוא הפגיש אותי עם החומר הזה וזה מאד מאד נגע בי, והרגשתי שעדיין צריך להפוך את זה למחזה, להצגת תיאטרון. זה עוד לא היה מספיק מעובד.

"שקלתי את זה, וישבתי עם עמיר קליגר וראינו את הסרט והתחלנו לעשות פעולות, לנקות מהסרט כל מיני דברים שנראה היה לנו שלא יכולים לעבור לבמה, ולהפוך אותן לסיטואציות בימתיות, וכשראינו שהחומר שמצטבר הוא חומר שכבר אפשר לקרוא לו מחזה החלטנו לעשות את זה, וידענו מראש שזה כנראה יהיה מחזה קומוניקטיבי כי הבעיות שצצות ועולות שם מעסיקות כמעט את כולם.

המרחק בין תשוקה ליציבות

"המרחק בין תשוקה ליציבות, החיפוש המתמיד של אדם אחרי אהבה שיש בה יציבות, שסותרת לפעמים את התשוקה, וגם אצל יוצרים זה שאלה שלרוב תוקפת, מה שוודי אלן מתמודד אתו בסרט - שאולי היציבות בתוך היחסים יכולה לפגוע גם בסיכונים שהוא לוקח כיוצר. האם קשר שנמשך עשר שנים ופוגע ביצר, פוגע גם ביצירה. אני, כיוצר, שנשוי כמעט כמו הגיבור במחזה, כתשע שנים, שנמצא בבית עם ילדים ועם כביכול ביטחון, שאלתי את עצמי האם מאז היצירות שלי הן יותר טובות או פחות טובות, האם אני מעז יותר או פחות."

הגעת לתשובות שאתה מעז להגיד בקול רם?

"כל רגע ורגע בחיים זה תשובה למשהו. כשאתה רואה את הילד שלך זה תשובה למשהו, כשאתה רוצה להתחבק איתה וקר זה תשובה. האזורים של יצירה זה לא אזורים של שאלות ותשובות חדשות. היצירה, ההצגה, זה תשובה. עשיתי אותה. זו תשובה.

"אלה שאלות שכל הזמן נמצאות שם. תהליך העבודה לא גרם להן, הוא רק מרכז אותן. זה עושה דבר בריא. זה מביא אותך לשתף, בתוך חדר החזרות, ולשמוע עוד יוצרים שמצטרפים לתוך המסע הזה, ובעצם השיתוף התחושה היא כבר פחות בודדה. מסתבר שזה מעסיק הרבה מאד אנשים, וכרגע, אחרי ההצגות הראשונות, אנחנו מרגישים גם את התגובה של הקהל וכמה זה פותח את השיחה על הנושאים האלה אצל אנשים.

"זה חומר מעניין, שניסיתי להמחיש אותו על הבמה באיזה דימוי והגעתי לקרוסלה. כל הבמה היא קרוסלה. הבית נמצא על קרוסלה, המפגשים בין הגברים לבין הנשים הם בתוך קרוסלה מסתובבת, זאת אומרת שיש את הניסיון הזה להיות על הקרוסלה, אבל לפעמים זה גם עושה בחילה, ואתה מאד רוצה לרדת מהקרוסלה, ולפעמים אתה פשוט נזרק ממנה החוצה. אז ניסיתי איכשהו למרכז את הסצנות לתוך דימוי בימתי חזק, וזה משהו שאני מאד גאה בו ביצירה הזאת."

בעלים-ונשים-02.jpg
בעלים ונשים (צילום: ז'ראר אלון)



"אני מקווה שוודי אלן יבוא לראות את המחזה"

 
גם ההתמודדות עם עיבוד לחומרים שכתב יוצר גאון כמו אלן היא סיבה לא קטנה לגאווה

"אחרי הרבה שנים שאני רק מביים, זאת עבודה שעשיתי יחד עם עמיר קליגר, וזה שמצאתי את השותף הזה והעזתי לחזור ולכתוב שוב, גם זה מבחינתי התחלה של משהו חדש. אני מרגיש שאני בר מזל שיש לי במה להתבטא בה, ופתאום הביטוי שלי, גם ככותב במקרה הזה, זה ביטוי יותר אינטימי. אני מרגיש שאני יותר שם את עצמי שם באומץ, פחות מסתתר. זה היה תהליך מאד עדין באמת בבחירת המילים ואני חושב שעשינו את זה טוב, למרות שזה לא הדבר הראשון שקופץ, שזאת הצגה 'וודי אלנית', כי גם הסרט הוא לא סרט קלאסי שלו, הוא סרט שונה שלו, הוא סרט נוקב.

"אפשר לראות ולהרגיש שזה וודי אלן, אבל לא ניסיתי ללכת עם המותג בפרונט. ניסיתי לתת מקום לאנשים שנמצאים שם עכשיו וממלאים את זה. לשחקנים, ליוצרים. אני מקווה שאלן יבוא לראות את המחזה, הוא יקבל כמובן את המחזה באנגלית, ואני אפילו מקווה שהוא ישאף שזה יועלה באנגלית. זה מחזה שווה. אז אני יותר מאשמח שזה יקרה, ואני גם אנסה לעזור לזה לקרות."  


ההצגה תעלה ב-6 בפברואר 2017 בשעה 20:30 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. להזמנת כרטיסים:
04-8600500 או באתר


למועדי מופעים >

30/11/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע