סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לשחקניות זמרות
 

 
 
שלושה אלבומים של שחקניות שפתחו ערוץ מוזיקלי: אולה שור סלקטר, שרון זליקובסקי ודפנה דקל


אחד התחומים המרתקים אך הלא מפותחים כדי הפוטנציאל שלו במוזיקה המקומית הוא הדיאלוג שבין משחק למוזיקה פופולרית. של שחקנים בכלל (אריק לביא, יוסי בנאי, שמעון ישראלי ומשה בקר; מה עם נתן דטנר ויגאל שדה?), של שחקניות בפרט.

ההשקה בו-זמנית כמעט, של אלבומי הבכורה של שחקנית תיאטרון הקאמריאולה שור-סלקטר, ושל כוכבת הטלוויזיה שרון זליקובסקי, היא תרומה מפתיעה ומשמעותית לז'אנר המחותל. תוספת חשובה למורשת של חנה מרון וזהרירה חריפאי זכרן לברכה, גילה אלמגור, לאורה ריבלין ותיקי דיין יבדלו לחיים ארוכים, וגם לגיחותיהן (המעטות מדי) של אורלי זילברשץ, שירה פרבר ואיילת רובינסון. והעובדה שאפשר לנקוב בשמות כולם/ן כמעט (מתנצל בפני מי ששמו/ה נשמט מזיכרוני) מעידה.


אולה שור סלקטר - אולה

עוד מעט בת 40, שור-סלקטר היא אחת הכוכבות המבטיחות של הקאמרי ובדרך להיות אחת משחקניות התיאטרון הנחשבות בישראל של המאה ה-21. אחרי שהפגינה את כוחה ויכולתה גם כזמרת, בהצגות מוזיקליות כ"ינטל", "גטו" ו"קברט", במופעי מחווה ובמעמדי הצדעה של התיאטרון - בעיקר בפרשנות לקלסיקות ישראליות - היא חובקת את "אולה", 11 שירים (על 34:06 דקות) שאת כולם כתבה ואת מרביתם הלחין (חלקם ביחד איתה) המעבד שאיתה, ג'ק פיסק, נגן הגיטרות באלבום ושותף ותיק לדרך.

אולה שור סלקטר צילום רן בירן.jpg
אולה שור סלקטר (צילום: רן בירן)


בניגוד לציפיות (שלי) זה לא אלבום "גדול" ומלודרמטי, אלא יצירה אישית ואינטימית בהפקה מוזיקלית מינימליסטית (שלה). רק הגיטרות של פיסק, הקונטרבס של אלון עזיזי, כלי ההקשה של איתן איצקוביץ והשירה שלה. האלבום נושא אופי ג'אזי מובהק וצנוע - פולק-ג'אז או ג'אז פולקי. כזה שאפשר עם הריתם-סקשן הג'אזי, וגם עם גיטרה או עם פסנתר לבד.

המבע, שהולם את האמירה האישית, התבוננות בנפש ובחיים, אהבה זוגיות והורות, ואמיתות פנימיות בכלל, מזכיר מאוד את חווה אלברשטיין הצעירה. בטיפול במילה, במתן תשומת לב להגייה ולפרייזינג מדויק, בעברית גבוהה מן המקובל. במיוחד בשיר "שדרה", היחיד שהלחינה לבד, ובכל חטיבת האמצע - "כאב", "אבולוציה", "למה אתה לא מציע?" ו"עץ", שהלחינה במשותף עם פיסק - מהם עולה הדהוד לשילוב אלברשטיין-את-הפלטינה.

  


שמות השירים קצרים בדרך כלל. לקוניים. אבל מצליחים לתמצת ולשקף היטב את נושאיהם. "סוד" הפותח הוא החיבור שלה לשורשים, לאדמה, למקום (ובו היא נשמעת דווקא צלולה, מפותלת ונוגעת בוירטואוזיות הקולית של מרינה מקסימליאן ועדנה גורן, ג'אזיסטיות עם קבלות); "בועה" הוא מטאפורה כפולה, לרחם ולמסגרת משפתחתית; "מעיין" הוא פלא הבריאה, שופע החיים, האושר והקסם, שמתגלם בבתה נושאת שם זה; "כאב" הוא הרהור פרטי וגם כללי על הרגש שמפלח איברים;

"שדרה" הוא ערש הפגישה וחממת הגידול; "אבולוציה" מתחכם ומתריס, מחייב הגשה קבטית; כמוהו גם "למה אתה לא מציע?", הומוריסטי-היתולי שמגחך על התמהמות האוהב בהצעת נישואין ומתכתב עם "אשה באבטיח" של נורית זרחי, שלמה גרוניך ואלברשטיין (ומשחרר, לרגע קט אחד, מבטא זר של מי שעלתה לארץ כבת 14); גם גלגול החיים של "אישה", ו"שפתיי שותקות" הדרמטי, שמכיל את הכאב האנושי, הם אופציות להגשה קברטית; בעוד "לב" הנועל, אף הוא אלגוריית כאב, נושא אמנם אלתורי ג'אז בשירה, אבל מהולה בו אנרגיה רוקית שמזכירה את שיתוף הפעולה בין ריקי גל למתי כספי.

"אולה" הוא הצהרת כוונות מסקרנת, רבת אפשרויות, של שחקנית-זמרת-יוצרת מבטיחה ומקיימת. ההשוואה לחוה אלברשטיין היא מחמאה עצומה. אם תתפתח למחצית ממנה, שור סלקטר תשחק אותה (עצמאי).

  


שרון זליקובסקי - הקול שלי

דווקא מזליקובסקי, בוגרת בית צבי (ממש כמו שור-סלקטר), לא היו לי ציפיות, גם בהיעדר אסמכתות זמרה מוקדמות. ההינתקות שלה (מבחירה) מבמת התיאטרון תייגה אותה, בעיניי לפחות, ככוכבנית סדרות טלוויזיה, מדיום בו עשתה את קריירת המשחק שלה. וזו הפתעה נעימה ביותר לגלות שכשהיא שרה, יוצאת ממנה השחקנית שבה.

שם אלבומה הראשון, בגיל מאוחר יחסית (46), הולם מאוד את תוכנו - הקול שלה, תרתי משמע. איך שהיא נשמעת ומה שהיא רוצה להגיד. יש לה קול ייחודי. צרוד ונמוך, וגם ארומטי וחושני. השירה שלה, שנשמעת מסקרנת ומבטיחה, אפילו משכרת בנינוחות המלחששת, המעוצבת והבוגרת שלה, יכולה להלום הגשה קברטית. אלא שהיא לא מתפתחת, לא ממריאה ולא מתגוונת לניואנסים, לדקויות ולהדגשים. ואחרי שמתפוגג קסם הייחודיות שלה, היא נשמעת מונוטונית, לא מספיק מעניינת כפי שיכולה היתה להיות.

שרון זליקובסקי אילן סימן טוב.jpg
שרון זליקובסקי (צילום: אילן סימן טוב)


הקול שלה, ב-13 שירים (על 48:41 דקות), שאת מרביתם כתבה (להוציא את "מגדל הפזמון" של לאונרד כהן בתרגומם של קובי מידן ושלומי שבן, ושניים שכתב נתן כהן, איש הנשמות הטהורות לשעבר, שגם הלחין ארבעה ועיבד והפיק מוזיקלית את האלבום) הוא אמירה תראפואטית אישית על חייה, בעיקר ניתוח וסיכום פרק א' שהסתיים בגירושין כואבים ובהתרסקות האהבה, ותוך כדי - בנייה מחודשת של האמון באהבה ובזוגיות, הנחוצים לפרק ב', בסימן אופטימיות זהירה.

זה לא אני, זליקובסקי אומרת. זה אתה. "אם היה לך שכל", היא מאשימה את בן זוגה בשיר הפותח, "היית נותן לי יד, והולך אתי ביחד, למקום יותר נחמד". "עכשיו ברור לי", היא ממשיכה ב"כאב לרגע" שלחנו אופייני כל כך לנתן כהן, "שאותי עצרת/ מלהמשיך קדימה, כי פחדת... ולא נתת לי מרחק".

היא מתארת (ב"תסתכל למעלה, תסתכל למטה") את תחושות הבאסה, הכאב ואובדן הטעם לחיים, כשאין כיף לקום בבוקר, כשהיא לא מכירה את עצמה במראה, וכשהזמן מפזר לרוח את כל התכניות. ב"כמו גלים" המעודן היא מבכה את הזוגיות שיכולה היתה להיות. מצד אחד זליקובסקי "סחוטה", מצד שני היא מנסה לגייס "אופטימיות", להתעודד ולהתחזק - אם לא בשבילה, לפחות למען הבת שלה.

  


"מגדל הפזמון", ניסיון מעניין להתמודד עם קלאסיקה חדשה בגרסה נשית נחשונית - אולם חסר את העוצמה של שבן, למרות העטיפה הרית'ם'נבלוזית המושקעת והמצוחצחת - מסמן את קו פרשת המים הרגשי. מקומו בלב האלבום מפריד בין העבר לבין העתיד. "שקט" שבא בעקבותיו בערסול של שאנסון כובש - השיר היפה באלבום לטעמי - הוא מחאה נגד ההמולה והבלגאן, הרעש התקשורתי ושאון החיים, אבל למעשה הוא כמיהה לשלווה שתאפשר סדר חדש.

חלק זה מגוון יותר סגנונית. קצת רוקנרול מהול בפאנקי מציץ ב"עולם מטורף", מחאה נגד החומרניות ויוקר המחייה ("כמה פשטני שהכסף הוא מי שאני"). בבוסה נובה של "לא יודעת" היא מחזירה את עצמה לסצנת הדייטים והחיזורים, מה שמוביל לאהבה חדשה, לשובה של המשמעות, לבניית זוגיות חדשה ולתפילה להצלחת הקשר הבא.

ההפקה המוזיקלית היפה והעשירה נושמת וחיה את השירים באמפתיות. יש בה ניואנסים אקוסטיים ואלקטרוניים, סימפוניים ואנפלאגדיים, ובעיקר הרבה תשומת לב ואהבה. אם כי, לנוכח ההגשה הנינוחה שלה, הנקייה ממאמץ ומזיעה, הנעדרת ערגה ותשוקה והכמהה לעקצוץ שיתפוש אותך בחדרי הלב או בשיפולי הבטן, נדמה ששרון זליקובסקי היתה צריכה יד מכוונת ומשגיחה של במאי, יותר מאשר מפיק מוזיקלי (עצמאי).

  


דפנה דקל - האוסף

לא שייך לקופסה הזאת, אבל יכול היה להיות, עם קצת השקעה. דקל היא זמרת אייטיז-ניינטיז נשכחת ובקושי מושמעת, כיון שהפופ שלה מיושן. אולם היא שומרת את עצמה בתודעה, אולי גם כפרנסה, על במת התיאטרון. אם בהצגות הבידור "דרושה עוזרת" לצד ציפי שביט ו"אדוני שר האוצר", מול יהורם גאון, אם במחזמר המצליח "בילי אליוט", לצד אבי קושניר.

דפנה דקל דור מלכה.jpg
דפנה דקל (צילום: דור מלכה)


מבחינה זו, האוסף - 20 שירים על 79:07 דקות - הוא החמצה של מומנטום. אם לא שירים חדשים (ואלה שכתבה לפני שנתיים עם עמית צח - "לחיות" הפותח ו"שיעור באהבה", בשאיפה לא ממומשת לשינוי ולהתחלה חדשה - אינם נחשבים כאלה) לפחות אפשר היה לרכוב על המועמדות שלה לפרס התיאטרון כשחקנית השנה במחזמר, אפרופו תפקידה הראשי ב"בילי אליוט".

בנוסף לזה ניתן היה לשלב - כבונוסים, כנדירים או כשירים שלא נדפסו מעולם באלבום משלה - דוגמאות לשירתה וליכולתה הקולית מהמחזמר השוטף, מ"סלאח שבתי" בו השתתפה (1988) ואפילו (וזה בכלל היה שיחוק) מהסרט "זוהר" בו כיכבה (1993). זה היה משדרג את האוסף, הופך אותו למשמעותי ואולי גם לאיכותי (מה שלא הצליחו לעשות למענה אחיה, אלרן ואוהד, באלבומה "יומן" מ-2009, שמיוצג בשלושה שירים באוסף) אבל עם כל הצער, פג תוקפו.

  


מעריציה המושבעים עשויים ליהנות מלהיטי העבר "מי יציל את הבית שלי", "זה  רק ספורט", "אני המים אני הסלע", "מה קרה" ו"אנאהיא", אולי גם משיתוף הפעולה עם תופעת דופלר ב"זמנים משתנים" ומהחידושים שלה ל"אחכה לך" של הנשמות הטהורות ול"בלדה למנקה הרחוב" של ציפורי השיר.

אבל בהיעדר נציגים וסימוכין רלוונטיים לקריירת המשחק שלה (אפילו "שירה של ירמה", של אהוד מנור ושאול בן אמיתי, נעדר מהאוסף) זה פספוס של הזדמנות לקבוע עובדות דרמטיות, תרתי משמע. ואני ער לריגוש שבהקלטת "שבעה במאי" הנועל, השיר שחיברו למענה מנור וקובי אושרת בהברקה של רגע במהלך החזרות של האירוויזיון במאלמה, שוודיה, 92', כמי שהיה נוכח במעמד הכתיבה וההענקה (פונוקול).

  


ועכשיו התור של אנה דוברוביצקי. עם הקול המדהים שלה, גם היא חייבת להקליט אלבום משלה.


29/05/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע