סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן היי אביגייל רוז, תרימי את העיניים
 

 
 
אני מוכן לקבל את ההצטנעות של רוז, שזה לא מובן מאליו שקהל מגיע, אבל היא חייבת לתת יותר, ואם לא תפרגן לעצמה, אף אחד לא יעשה זאת במקומה. זה אולי מסביר, איך זמרת עם ארבעה אלבומים, די מוערכים האמת, 'תקועה' עדיין באוזן בר. או שהיא לא רוצה מספיק, או שלא מספיק חשוב לה להופיע. ואם כן, היא חייבת לעשות משהו עם האוצר שהיא."
במופע עם חומרים מאלבומה החדש, רוז עצורה ומשפילה מבט - ושיריה צובטי הלב מאבדים מעוצמתם


לאביגייל רוז יצא שם של נערה מרדנית. משהו שפימפמה בזכות הֶעזה באמירה, הליכה רחוק וחשיפה אמיצה בשירים מאוד אישיים. היא ממשיכה להגן עליו, על השם, אמנם בבת צחוק, בעיקר בהופעה, אבל גם כך זה סוג של כסות וחציצה, ניסיון לעטות על עצמה שיריון כנגד החרדתיות והשריטות שלה עצמה, שמפרנסות ביד רחבה את אלבומה הרביעי "השריטה שבפרקט".

מגמת החשיפה נמשכת

שמו של האלבום לקוח מ"כל הזמן על סף בכי", אחד משלושה שלא היא כתבה, ודווקא משורה אגבית, "זניחה", כזו שלא מחזקת את נושאו: "על בדידות שלא הניחה/ על כאב שלא הירפה... על השיר שלא כתבתי/ על הצליל שלא בקע/ על קריאתי שלא שמעת/ על ההד שלא ענה/ כל הזמן על סף בכי".

העובדה שנכתבה על ידי ענת עופר יכולה להעיד שתחושותיה ומחשבותיה של רוז אינן בלעדיות בעולמנו. שותפים להן עוד אנשים.

ואכן, היא ממשיכה במגמת החשיפה והשיתוף. השירים, כולל אלה שכתבו ג'רמי פוגל ("תני לרוח"; הלחן: ארז פרנק) ואמה, הפזמונאית תלמה אליגון-רוז (שתרגמה מפורטוגזית את "כיפת זהב" מ"קורקובדו" של אנטוניו קרלוס ז'ובים), כמו נוצרו ברגעי משבר ודיכאון באהבה, של ספק ולבטים בזוגיות, של החמצות וחששות, היסוסים ותהיות בצדקת הדרך כיוצרת, אולי גם עיתות דכדוך ופאניקה בחיים בכלל.

יוצא דופן בחשיפתו הוא "יש אותי", שכפשוטו הוא תיאור פלסטי של חוויה קשה, תקיפה מינית, כנראה: "כבר אין אותי שוכבת במיטה/ עם לב פצוע/ שריטות על גוף וראש חולה/ ריאות כבדות/ סימנים כחולים שמראים מה עברתי בלילה/ ובנס הוא עבר... וכבר אין אותי/ רוקדת במסיבה עם לב פתוח/ הראש מחוק ויד קלה...". וואו!

אביגייל רוז קובי פלשמן.jpg
אביגייל רוז (צילום: קובי פלשמן)


דאון עם חצי קריצה

תשעה שירים על 31:18 דקות. רובם ככולם המנוני תלונה צובטי לב, כולל השלושה שלא היא הלחינה. מצד אחד, כמעט על סף ייאוש כב"שיר כואב / שיר כנה": "שיר כואב/ כואב רק לי/ סיבות קטנות אשמור אצלי/ חיי אשמור בסוד כי אין רצון לחשוף הכל/ וגם אם כן אולי כבר אין לי מה לתת כי משהו מת/ כן משהו מת".

מצד שני, גם ברגעים הכי עמוקים של הדאון היא משחררת חצי קריצה, אופטימיות זהירה ואפילו שליטה מלאה, כמו ב"זה יקרה", השיר הפותח: "מה יהיה אם לא, מה יהיה אם כן/ הלב לא נשבר, גם לא התרוקן/ אין שום אהבה באופק/ אין מי שיקפיץ ת'דופק/ זה מלחיץ, זה לוחץ לי בחזה/ ברגע זה/ יש מצב שאשר לבד/ אבא אל תדאג/ אבא אל תכאב".

כך שלמרות הכל יש תקווה. זו שמזינה את "הכל קורה מוקדם מדי", האַפֶּר היחיד באלבום (וגם הוא בעירבון מוגבל) ופנייה ישירה למאזינים לה (גם אוהבים ולבני זוג בפוטנציה?) ולקהל שלה: "אם אתם תאהבו את זה/ משהו בי יירגע, משהו בי יירגע/ שייגע, שייגע בכם/ ומשהו בי יירגע/ הכל קרה מוקדם מדי/ יש יותר מדי זמן מאחור/ עכשיו רואה צלול מדי/ צלול מדי כדי שאוכל לחזור/ בחוץ שמיים/ שקטה כמים/ העוגן הושלך/ אפשר לנוח/ מקום בטוח/ השיר הוא שלך..."

  


כתיבה חריפה, הפקה מעושנת

רוז יודעת לכתוב. בהירה ומדויקת, חריפה ואינטליגנטית. מרגישה כנראה שלא הצליחה לממש את עצמה, את שאיפותיה ואת חלומותיה. היא מוטרדת, אפשר להבין. בכל זאת הילדה כבר בת שלושים (ואחת) ועדיין מחכה לאחד.

אך רגע לפני שתהפוך פאתטית ותבוסס ברחמים עצמיים, היא נעזרת שירותיו של המעבד והמפיק המוזיקלי יוסי מזרחי (הקולקטיב, נינט) כדי לצבוע את המלנכוליה הכואבת והאובדנית שלה, בגוונים קשוחים משהו, של רוק.

מזרחי פורש לשיריה מצע אלקטרוני דקיק, טריפ-פופי כזה, מעושן ו"לא נקי". הוא מנגן בכל הכלים, במיוחד קלידים, סינתיסייזר ותכנותים, ומשתמש בתוספות של נשיפה ומיתרים, כל מה שצריך על מנת להאדיר את הכאב ולעצב את העצב, אך לעצור אותם מפני התפרקות וקריסה.

  


ועל הבמה יותר מאשר באולפן. בהקלטות היא יכולה להישאר מכונסת, בהופעה רוז ושיריה מחויבים לצאת החוצה. אי לכך הדגש יותר רוקי, יותר חשמלי, יותר אנרגטי. הבסיס הם עדיין קלידים ומחשב שמופעלים על ידי אייל לנזיני (וגם לה יש פסנתר חשמלי משלה), אולם הריתם סקשן מודגש ואפילו מועצם. עם אדם בן אמיתי בגיטרות, צוק דבוסק בבס ודניאל עצטה בתופים.

ההפקה הזאת נותנת בלאנס. מאזנת. אם כי אני לא משוכנע שהיא שייכת, שהיא המיטבית - שלא לדבר על אופטימלית - מבחינת אביגייל רוז והיצירה שלה. מצד אחד, את הקול שלה קשה מאוד לנצח ואת השירה שלה בלתי אפשרי לכסות. מצד שני, לא השירים שלה, בטח לא אלה של "השריטה שבפרקט", ולא היא עצמה מתחברים לסאונד הזה.

אביגייל רוז גיא כושי ויריב פיין.jpg
אביגייל רוז (צילום: גיא כושי ויריב פיין)


משהו כבוי בהגשה

לכאורה, רוז מצוידת בכל הכישורים והנתונים הנדרשים. היא מוכשרת ביותר. כיוצרת עם שירים מקוריים וכנים בצורה יוצאת דופן, כזמרת עם צבע ברור וחותם של איכות. וגם כאישיות בימתית: היא מנגנת וגם נראית נהדר. יפתה, רזתה, יש לה חיוך ממיס וגומות לחיים שובות. אולם היה משהו קפוא ועצור בהתנהלות הבימתית שלה. אפשר להאשים את הבמה הפצפונת והעמוסה של של האוזן בר במוביליות המוגבלת, אבל אותה במה ראתה כבר דינמיקות ואנרגיות מרתקות יותר ואסור שזו תהיה נסיבה מקילה.

היה משהו כבוי, אפילו נאמבי בהגשה שלה. עם המצלול שעטף אותה אי אפשר שלא תהיה איזו הצגה על הבמה, טיפה של אקשן, לפחות בהבעת הרגשות, בהזדהות עם השירים. שתיתן את עצמה גם מאחורי המקלדת מאחוריה עמדה.

החשיפה שבשירים מחייבת פתיחות על הבמה, ורוז נראתה כאילו יותר קל לה להקליט מאשר לשיר פומבית. היא נמנעה מיצירת קשר עין עם הקהל, תלתה מבטים בוהים/ משועממים בחלל הבמה, נראתה מרוחקת, נודדת במחשבותיה, שידרה עצבנות וחוסר שקט. במעברים המדוברים ובקטעי הקישור שלה היא הצליחה להיות בלתי אמצעית, אבל גם הם היו מהוססים, לא שלמים, לא מילאו אחר הציפיות, לא סיפקו את הסחורה. הרגה אותי.

  


לא רוצה מספיק?

משהו התחיל לזוז במחצית ההופעה (שכללה 13 שירים ונמשכה כשעה), כשהקדישה את "כל הזמן על סף בכי" לחבר טוב שבא והתיישב קרוב. הצטרף חיוך. בהתערטלות הנפשית והגופנית של "וכשתבוא" הכואב, שאותו הלחין לה בן אמיתי וגם ליווה באקוסטית, ניכר בה שהשתדלה והתרכזה יותר. אבל לא הצליחה לשכנע שפיה ולבה שווים.

שירים כמו שהיא כותבת ושרה חייבים לשכנע שהיא גם מתכוונת אליהם, לא להשפיל מבט ולהיות מבויישת. הם צוברים עוצמה כשמישירים מבט. נכון שהתיפוף והמחשב המודגשים ב"עוד מחכה לאחד" (אהוד מנור ואלכסנדר ארגוב) טענו את השיר בכוח וחדדו את הכוונה, אבל היי אביגייל, תרימי את העיניים! ואם לא באוזן בר, איפה?

  


נורא חבל. איך אפשר להחמיץ ולא להפך קרביים בשיר כמו "יש אותי"? גם "שיר כנה" וגם "הכל קורה מוקדם מדי" היו זכאים ליותר חיות, ליותר חיוניות וליתר מחויבות בהגשה. על זה, יותר מאשר על מילות השירים, בנוי הקשר בין אמן לקהל, במיוחד בהופעה. ובמיוחד כשההופעה מתבססת על האלבום החדש, עם שמונה מתוך תשעת שיריו. גם האחרים, להיטים מוקדמים כ"א.ה.ב.ה", "חצי נחמה" ו"ואולי אני חולמת", ודואט האוהבים היפה "את לא יודעת" המשותף לה ולבן אמיתי (הופיע באלבומו "קעקוע"), היו ראויים ליותר.

אני מוכן לקבל את ההצטנעות שלה שזה לא מובן מאליו שקהל (לא משנה גודלו) מגיע, ושלא מובן מאליו שהיא הגיעה, אבל אביגייל רוז חייבת לתת יותר, ואם היא לא תפרגן לעצמה, אף אחד לא יעשה זאת במקומה.

זה אולי מסביר, איך זמרת עם ארבעה אלבומים, די מוערכים האמת - "מלחמה יומיומית" (08'), "חצי נחמה" (11') ו"הפרעות (13') - "תקועה" עדיין באוזן בר. או שהיא לא רוצה מספיק, או שלא מספיק חשוב לה להופיע. ואם כן, היא חייבת לעשות משהו עם האוצר שהיא. כי מגיע לרוז יותר, אבל אם היא לא תיקח, אף אחד לא ייתן. רגע, האם לא זאת תמצית שיריה?

אביגייל רוז קובי פלשמן עדו ברטל.jpg
אביגייל רוז (צילום: קובי פלשמן, עדו ברטל)


כמו את האלבום, גם את ההופעה מסיימת אביגייל רוז בתקווה, עם "כיפת זהב", הבוסה נובה הנוגה של ז'ובים: "...כל חיי לרגע זה ציפיתי/ כשאל תוך עיניי תשקע/ כמו השמש בנשיקה/ בלי שתהסס בדאגה... את ידך בכף ידי/ בבטחה ולצידי/ אתה הוא והשאלות כבר תמו... ימיך נשזרים בתוך ימיי/ כיפת זהב עליך ועליי".

ואני, פתי, רוצה להאמין לה בכל לבי. ואפילו מוכן לתת לה בציפייה, הזדמנות נוספת, בהופעה הבאה.

אביגייל רוז. השריטה שבפרקט (הליקון)

אביגייל רוז בהופעה אוזן בר תל אביב. רביעי, 12 ביולי 2017

למועדי מופעים >

16/07/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע