סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עידן רייכל בארבעה קונצרטים ואלבום
 

 
 
המופע מתוקתק מכל כיוון ובחינה. זורם ללא הפסקה בלתי צפויה. סינכרוניזציה מושלמת בין ההתרחשות הבימתית, הכניסות המתוזמנות של הנגנים והזמרים לבין הווידאו-ארט... ועל הכל רייכל מנצח בקלילות ובחיוך."
עמוס אורן בביקורת על המופע בו השיק רייכל יחד עם הפרויקט ואורחים נוספים את אלבום הסולו ה-3 שלו


שני אירועים חגג המוזיקאי עידן רייכל בסוף השבוע שעבר, שבמקרה או לא - ואצל רייכל אין דבר שאינו מתוכנן - היה גם סוף החודש שעבר, ינואר. האחד, סדרה סולד-אאוט של ארבעה קונצרטים עם הרכב מחודש של הפרויקט שלו בהיכל מנורה בתל אביב; השני, צאת אלבום הסולו השלישי שלו "ואם תבואי אליי", שמועד השקתו מן הסתם, היה מתוכנן בקפידה לא פחותה.

עבודה אקלקטית ומגוונת

ברשותכם, נתחיל באלבום התשיעי שלו ב-18 השנים האחרונות. והוא מבלבל באשר ליישותו המוזיקלית של רייכל. כבר מזמן קונצרן מוזיקה בינלאומי ויצרן להיטים שפועל בכל המישורים והמיזוגים האפשריים מבחינתו.

"ואם תבואי אליי" הוא דוגמה מצוינת לתיק העבודות הרייכלי. עשר רצועות על 36:32 דקות. יצירה סולנית לצד עבודה מחודשת (ולמעשה בלתי נפסקת במהות) עם הפרויקט שעל שמו; יצירה בינלאומית, אם בהשראת תרבויות זרות, אם עבור אמנים זרים, לצד שיתופי פעולה עם כוחות בולטים בפופ המקומי; תייר מצטיין שנוסע ומופיע, מקליט ומצלם ברחבי העולם, וגם אספן ומפיץ אמנות.

מצד אחד הוא מתנהג ונשמע כמו אלבום אוסף של שירים שטופטפו לאורך השנתיים האחרונות בהתנהלות (די מנומקת ואף אופנתית) שלכאורה לא הבטיחה אלבום. אבל למעשה היה זה ביטוי מחושב לעבודה, גם אם אקלקטית ומגוונת, שנמשכה כשלוש שנים. עובדה שהשירים מופיעים באלבום כסדר צאתם לאור. מילותיהם אגב, מודפסות בגבן של עשר גלויות מצורפות, שבחזיתן ציוריו של גאשאהוּן קאסאהוּן האתיופי.


עידן רייכל, צילום: דניאל קמינסקי



שירים של אהבה אוטופית

"גלגל מסתובב" הפותח, היה גם הראשון. אמירה פילוסופית-משהו על היכולת להתאושש מכישלונות ולהפיק מהם לקחים מעשיים. "אם כבר אז ליפול חזק אחרי שניסית/ ואם כבר אז לדעת שנתת הכל/ אם כבר לא לדעת, להמשיך לשאול/ אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה...". לא משהו שרייכל עצמו חווה (למיטב ידיעותינו), אבל הוראות שימוש בעולם הזה של בעל ניסיון. ועם זאת שיר אישי כזה, על אף תבלין מוזיקת עולם בלתי אפשרי - יפני (שמיסן) - בולגרי (טמבורה וגדולקה).

"ותיק" הוא גם "אהבה כזו" שכתב רייכל עבור זהבה בן, ובו הוא מצטיין במה שהוא מתמחה משכבר - הבנת נפש הזמרות שהוא סופח אליו והוצאת המיטב מהן. כך גם הפעייה של בן עושה את "כמו ירח מתמלא ומתרוקן/ אתה קרב ומתרחק/ אבל הלב שלי יוצא אליך/ ושוב בורח ושוב חוזר" לסיפור הצלחה בעבורה. וזה למרות שהפתיח של השיר, בפיו של רייכל, כאילו לא שייך. פאזה אחרת, הגשה אחרת, הפקת אחרת. כאילו שיר שונה. מרפרף, נמוג ולא נוגע, אבל גם מרמז, מזמין ומבטיח. כי - כפי שקורה בדרך כלל - למלודיה הרומנטית של רייכל אין מתנגדים. רק נכבשים.


עידן רייכל בהופעה, צילום: שלומי פינטו


לא מאמינים? הנה שיר הנושא. אם זמר "מזרחי" היה שר שורות כמו "...הרי חיכית לי/ ואני תמיד חיכיתי לך/ והנה היום הזה הגיע/ עכשיו מבטיח/ שאף פעם לא תהיי לבד/ ואם פתאום תיעלמי/ אחכה כל הלילה... ואלחש לך מילים/ שתדעי שאני שלך/ ובבוקר תראי נישאר ביחד/ הולכים את הדרך הזו/ לתמיד יד ביד" היינו מגחכים עליו וחותכים אותו. אצל רייכל זו אמנות. ולא בלעג חלילה. את הקריירה שלו בנה על הרומנטיקה הבינאישית הזו. מדברים בשקט, מילים יפות מאלה, אם תלך, חלומות של אחרים, מכל האהבות.

היא והוא. ואהבה. אהבת אמת ונצח, מבינה, מכילה. אוטופית ואולטמיטיבית. חפה ממשברים. כמו באגדות. בסופה זוגיות ומשפחה. ושירים משפחתיים, אמפתיים, חמים ומנחמים. "בראשית כבר היתה אהבה/ וחיכתה שיהיו לה שמיים/ לשאת עיניים אל הכוכבים... מישהו מחכה לך בבית/ קרוב לכאן/ אולי באיזו פינה/ מקום שתקראי לו בית/ כשתיכנסי בו יהפוך לשלך" ("בראשית", בו שירתו מזכירה של עברי לידר, על רקע השפעות הודיות והתכתבות עם ניגון תפילה ותיק ומוכר).

או "וכשפתאום מעונן/ חושב עלייך מיד/ דואג אם קר לך עכשיו/ איך להגיע מהר/ ולחמם את כולך/ ולנשק אותך ככה/ שתרגישי תמיד/ את לא נשארת לבד... ותמיד לזכור/ שיש פה בית לשמור/ ויש אותך לחבק חזק ללבי/ ותמיד לצאת לאור/ יש יום לעבור/ כשיירד הערב/ יש לאן לחזור..." (את לא נשארת לבד). יועץ זוגיות ונישואין, לא? ולא פלא שהן, מעריצותיו בקהל, אוהבות אותו, נמסות למשמע שיריו.


עידן רייכל בהופעה, צילום: שלומי פינטו


ואם יש לו כבר אחד שמדבר קצת על קושי או בעיה בזוגיות, כמו ב"למה זה מגיע לנו" ("...ואיך זה שלא ראינו את זה בא/ זוכרת, פעם נגד הזרם חתרנו/ וסחפנו שיכרוים מאהבה/ ואחרי שחלמנו ועפנו לשמיים/ התעוררנו שבורים באדמה/ ובבית ההוא, שם ישבנו שנינו/ ושתקנו מלים שיכולנו לומר") תמיד אפשר להעבירו למבצע אחר. ברי סחרוף, נגיד. שיוסיף את הגיטרה החשמלית שלו ובשירתו ייקח את השיר למחוזות רוקיים, כבושים וקשוחים יותר. אגב, רק לי נדמה שהשיר כתוב ממש על המתווה של "מונסון"?

את גרסת הפסנתר של "ואם תבואי אליי", שנועלת את האלבום רייכל מקדים ללב המופע, כשהוא נותר לבד על הבמה, שומר את גרסת הלהקה להדרן הנועל. עוד נגיע בהמשך לשיר הזה שעתיד להיות המנון חיזור חדש).

כל שאר הביצועים הם לשירים "לועזיים", שמתבלים אקלקטית את האלבום ומדגישים את מבנה האוסף שהינו. ב"La Eternidad Que Se Perdio" (הנצח האבוד) הספרדי-לטיני, שנשמע כצאצא חוקי של לוס פאראגוויוס המיתולוגיים, מככבים הזמרת הקובנית דאנאי סוארז (המילים שלה) ושניים מעמיתיה (האם ניתן להבין אותו ככיסופים לירושלים?); "Imidiwanine" (החברים שלי בטאמאשק, שפתם של שבטי הטוארג במרכז אפריקה) של הזמר והגיטריסט הניגרי בומבינו, הוא התמכרות לחגיגת קצב שמרחיבה גם את גבולות השמחה של רייכל;

ואילו ב"Ketero", שיר חדש ראשון מזה כשש שנים עם הפרויקט של עידן רייכל, הוא חוזר למוזיקה האתיופית (המילים באמהרית של אבבה מלסה, שותף משכבר), צוהלת בחסות כלי נשיפה, שמשתלבים גם בשני האחרים, מעצימים את תחושת הגיוון של האלבום, סאונד רחוק מהנזיריות והמינימליסטיות היחסיות שאיפיינו את "היד החמה", אלבום הסולו הראשון שלו.


עידן רייכל בהופעה, צילום: שלומי פינטו



משלימי הכריזמה החסרה

כלי הנשיפה הם אחד החידושים במוזיקה של הפרויקט של עידן רייכל במתכונתו הבימתית הנוכחית, המחודשת. אוריאל וינברגר בסקסופון, ינון פרץ בחצוצרה, מעיין מילוא בטרומבון ואייל סלע הבלתי נלאה במגוון כלים נוספים, הם תוספת צבעונית משמעותית וגם חזותית להרכב, שמונה עתה, ביחד עם רייכל, 14 מוזיקאים. חידוש נוסף הוא הרחבת הווקליזה לארבעה זמרים, כשלצד מאיה אברהם הנהדרת והמרגשת בצחות קולה, ולצד אילן דמתי הוותיק, מתייצבות ירדן ג'רפי ויהלום דוד.

האחרונה, כשמה, היא היהלום החדש של הפרויקט, ממלאת בהצלחה, במחויבות ובהתלהבות את מקומה של כברה קסאיי המייסדת - עם קול עצום, חיוך כובש ונוכחות מרתקת. היו רגעים בהם הצטיירה דמותה כְּאלה ממזרח אסיה.

משלימים את קווי הנגינה המתופף איתי ניצן ונגן כלי ההקשה מעיין דוארי, נגן הבס ליאור עוזרי, נגן הגיטרות עידן שניאור, ונגן הטאר, העוד וגיטרות נוספות מרק קקון, שבשעת הצורך מפגין יכולת היפ-הופ מרשימה. כל אלה נותנים אפשרות וכוח בידי ההפקה המוזיקלית לשלב צבעים מהמזרח הרחוק, מאמריקה הלטינית ומאפריקה. "מלך קטן" ששר דמתי בצרפתית הוא ראיי אלג'יראי, "עכשיו קרוב" נושק לרית'ם-נ-בלוז, ו"חלומות של אחרים" זוכה להפקה טעונה ודעתנית, מפגינה עוצמה של כוח וזהות, של רייכל ושל הפרויקט.

אם תרצו, החבורה העוצמתית והמלהיבה הזאת, היא הבונוס, הערך המוסף, משלימי הכריזמה החסרה של עידן רייכל, שבניגוד למעמדו הרם במוזיקה המקומית ולהצלחתו העצומה בקרב הקהל, איננו הפרפורמר הכי גדול בפופ הישראלי. ואולי הכריזמה האמיתית היא במלודיה הבסיסית, הרומנטית והמלטפת, שמזינה את השירים הקליטים והידידותיים למשתמש משמיעה ראשונה, כמו היו חברים ותיקים.


עידן רייכל, עטיפת האלבום "ואם תבואי אליי". צילום: דניאל קמינסקי



מופע מתוקתק

שעתיים ורבע עם 30 שירים מ-18 שנים. של הפרויקט (כמו "יש בי עוד כוח", "הינך יפה", "ממעמקים", "שובי", "רב השעות", "מינהר לימשטי", "ברונג פאיה" ו"בחזרה לירושלים", נוסף על אלה שכבר נזכרו לעיל) וסולו שלו ("מעגלים", "לפני שייגמר", "שושנים עצובות" וגם "מחכה" שהועיד לריטה) וכמובן גם נוכחות יפה מן האלבום החדש – "בראשית", "אהבה כזו", "למה זה מגיע לנו", "Ketero", וכמובטח "ואם תבואי אליי" בשתי הגרסאות.

חלוקת הסולואים נדיבה, לא מקפחת. מפגינה את כוחם ויפי שירתם של הזמרים. רייכל מדלג בין פסנתר משמאל לקלידים בימין, מדי פעם מתחבר לאקורדיון וגם משתף את הקהל בסודות מן הבית, מהלוגיקה הבריאה של בנותיו "האוסטריות", או בגילוי שחלומו הגדול היה לנצח על שירה בציבור כנגן אקורדיון. התגשם והצליח לו.

המופע מתוקתק מכל כיוון ובחינה. זורם ללא הפסקה בלתי צפויה. סינכרוניזציה מושלמת בין ההתרחשות הבימתית, הכניסות המתוזמנות של הנגנים והזמרים לבין הווידאו-ארט - קליפים ואימאג'ים, בעיקר תקריבי פנים מלאי הבעה של זמרות ההרכב, שמסייעים בשרטוט הצבעוניות הבינלאומית של הפרויקט החדש. ועל הכל רייכל מנצח בקלילות ובחיוך, באלגנטיות מודעת לעצמה ומכירה בערכה, עם מינימום קשקשת ולהג. כמו שאני אוהב.

מזכיר לי שאני מעדיף את הפורמט הזה, רב הפנים, הצלילים והקולות, ההמוני לכאורה, על פני מופעי הסולו שלו, שלי אישית עושים הרבה פחות.


עידן רייכל בהופעה, צילום: שלומי פינטו


עידן רייכל. ואם תבואי אליי (הליקון)

הפרויקט של עידן רייכל. היכל מנורה תל אביב. חמישי, 31 בינואר 2019

למועדי מופעים >

05/02/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע