סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן הנוסעת - השכחה מרהיבה
 

 
 
שתי הגיבורות היו מצוינות ומרגשות במידה נכונה. נשות המקהלה הגיעו לשיאים מרגשים כאסירות, יחד עם הסולניות שהצטרפו אליהן, אך בעיקר היו אלה תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והמנצח סטיבן מרקוריו שנשאו על כתפיהם את האופרה הזאת על הנפלא שבה ועל המקומם שבטיהור אשמת השותפות הפולנית, בשנה שהאנטישמיות מרימה ראש שם, באירופה ובאמריקה."
מוזיקה מרתקת והפקה מרשימה באופרה הישראלית על אושוויץ כזירה להתנגדות הפולנים לנאצים


הקדמה מסתייגת  

לא שאני חושב, ומעולם לא טענו כך בפני מי שלימדו אותי מינקותי, שהשואה הייתה רק של העם היהודי ובני עמים אחרים לא נספו, במיליונים, במהלך מלחמת הרייך של היטלר ומרעיו נגד כל מה שחופשי ואנושי, יחידים, עמים, מדינות. 

אבל כשאני נדרש לראות אופרה שעלילתה מתארת-מצדיעה להתנגדות פולנים לנאצים, אני נשען לאחור, מדכא את ההתרגשות האמורה לאחוז בי בזכות המוזיקה וההפקה הבימתית, ותוהה אם אני הייתי מעלה כאן דווקא את היצירה הזאת, המביאה את הצופים בה לתוככי אושוויץ.

לפחות לא בערב יום השואה, בשנה שבה האנטישמיות מרימה ראש, שבה פולין מחוקקת השכחה של חלקה בעניין וקובעת עונשים למי שיטען כי הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים. 



הנוסעת, צילום: יוסי צבקר

יצירה מוזיקלית עשירה


"הנוסעת" היא אופרה מאת המלחין היהודי-פולני-רוסי מייצ'יסלב ויינברג, שנולד ב-1919 בוורשה אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עקר למינסק, ובהמשך לטשקנט, ובסופה, בהמלצת דמיטרי שוסטקוביץ השתקע במוסקבה. האופרה נכתבה 15 שנים אחרי מות יוסיף סטלין,  וממנה ואילך נחשב ויינברג למלחין חשוב, ובעיני רבים כמשפיע על המוזיקה של שוסטקוביץ, וגם מושפע ממנו ומסרגיי פרוקופייב.

מבחינה מוזיקלית זו יצירה מרשימה במיוחד בשפע ובעושר הרעיונות שבה. ויינברג הצליח לבטא את מהלכי העלילה לכל אורכה מצלילי הפתיחה הדרמטית ועד הסיום החרישי. במהלכה יש תזמורים דרמטיים סוערים, קטעי מקהלה מקוריים, דואט מרגש, אריות מרשימות, מוזיקה עממית, קטעים סאטיריים, ג'אז וגם השאקון של באך כ"ואלס האהוב על מפקד המחנה" באחד משיאיה הדרמטיים והמוזיקליים של האופרה.   


הנוסעת, צילום: יוסי צבקר


את הליברית כתב אלכסנדר מדבדייב לפי הרומן "הנוסעת" מאת זופיה פוסמיז, אף היא מוורשה, שנלכדה על ידי הגסטפו ב-1943 עם עלונים של המחתרת הפולנית והועברה לאושוויץ ולבירקנאו הצמוד. הרומן עצמו היה עיבוד של מחזה רדיו שכתבה ב-1959, ועיבדה למחזה ובהמשך גם לתסריט של סרט שיצא ב-1963.

עלילת האופרה מתחילה על סיפון אניית נוסעים היוצאת מגרמניה לברזיל, שאליה נשלח דיפלומט מערב-גרמני עם ליזה, אשתו. דמות אישה מסתורית העוברת על הסיפון חושפת את הסוד ששמרה ליזה מבעלה: היא הייתה שומרת של האס.אס באושוויץ. לא מרצונה, לדבריה, אלא כמו כל הגרמנים - עשתה את מה שנדרש ממנה. הבעל מזדעזע כמי שנוכח בקריסת מדיניות ההשכחה של העבר.

משם עוברת העלילה לאושוויץ, ומתברר שאותה אישה מסתורית היא מרתה, פולניה שליזה מתארת אותה כדמות בעלת עוצמה כנגדה, למרות שבתחילה דימתה שתוכל לעזור לה לשלוט באסירים האחרים. בהמשך יופיע גם ארוסה של מרתה, ושניהם, פולנים גאים, יסרבו לשתף פעולה עם ליזה.



הנוסעת, צילום: יוסי צבקר

הפקה בימתית עוצמתית

הופעת הבכורה של האופרה הייתה ב-2006 בהפקה בימתית חלקית, ורק כעבור ארבע שנים היא עלתה בפסטיבל ברגנץ באוסטריה, ביוזמתו ובבימויו של במאי האופרות האנגלי דיוויד פאונטני, שגילה את האופרה בעקבות דואר פרסומי ששלח אליו בית הוצאה לאור. בתחקיר גוגל שעשה התגלתה לו זהות המלחין, וכן העובדה שהאופרה כבר הועלתה ברוסיה.

שפת השירה המקורית של האופרה הייתה רוסית, אך בגירסה שפאוטני העלה בברגנץ, ועתה עולה באופרה הישראלית, השירה הייתה בבליל שפות - בעיקר גרמנית ופולנית, עם נגיעות של שפות אחרות שהדגישו, ככל שהיה אפשר להבחין בהן, את הבינלאומיות של אושוויץ כמו גם תרגום הכתוביות המצוין של ישראל אובל, בעברית או באנגלית.



הנוסעת, צילום: יוסי צבקר

יידיש מקרית, והכרזה של אחת האסירות שהיא יהודיה (בתכנייה מצוין ששלוש אסירות הן יהודיות מצרפת, מצ'כיה ומיוון), הן העדות המירבית באופרה לנוכחות יהודית במחנה שהוא ביצירה הזאת בעיקר זירת התגוששות מנטלית בין נאצים לפולנים. 

ואם כבר שינו, וגברי מקהלת האופרה שישבו והתבוננו במתרחש שרו כמה משפטים בעברית, יכלו גם לשבץ שיר עם יהודי במקום שיר העם הרוסי, בביצוע א-קאפלה נפלא של אלה וסילביצקי שהייתה שרה ומרגשת ביידיש לא פחות מברוסית. נשות המקהלה, בהדרכת איתן שמייסר, הגיעו לשיאים מרגשים כאסירות, יחד עם הסולניות שהצטרפו אליהן - לריסה טטוייב, מורן אבולוף, ענת צ'רני, דניאלה סקורקה ושי בלוך.




הנוסעת, צילום: יוסי צבקר


כל זה מתרחש על רקע תפאורה מיוחדת בעוצמה שהיא משדרת שעיצב יוהאן אנגלס, אם כספינה לבנה ובעיקר כביתן הנשים במחנה, עם מסילות רכבת שעליהן אסירות מכניסות ומוציאות חלקי תפאורה בהתאם לתמונות השונות. בדרך כלל הבמאי נמנע מלזעזע, למעט קטע אחד של פתיחת דלת משרפה ופליטת העשן מתוכה.

את התפקידים הראשיים שרו דאבדה קראנאס בתפקיד ליזה, הגרמניה שניסתה להסתיר את עברה ולמתן את אשמתה, ואדריין מיקש כמרתה שאין ודאות אם היא רוח רפאים הרודפת את מצפונה של ליזה, או שהיא חיה, למרות ששולחה לבלוק המוות. שתיהן היו מצוינות ומרגשות במידה נכונה. בתפקידי הגברים בלטו דיוויד דנהולט כוולטר, הדיפלומט החושש להכתמת גרמניה החדשה בפשעי העבר, ומורגן סמית כתדאוש, ארוסה הפולני של מרתה.



הנוסעת, צילום: יוסי צבקר

אך בעיקר היו אלה תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והמנצח סטיבן מרקוריו שנשאו על כתפיהם, ובאמנותם, את האופרה הזאת על הנפלא שבה ועל המקומם שבטיהור אשמת השותפות הפולנית, בשנה שהאנטישמיות מרימה ראש שם, באירופה ובאמריקה.  




הנוסעת, צילום: יוסי צבקר



  
רכישת כרטיסים

למועדי מופעים >

01/05/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע