סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן רוני פיטרסון: פרידה בטרם עת
 

 
 
הוא בא לשנתיים-שלוש, ונשאר איתנו עד יומו האחרון, יותר מ-30 שנה. מוזיקאי שלא חירטט. תמיד התכוון ביזנס. ולא במובן כסף או פרנסה, כי אם את טובת האמנות שאותה ייצג, הנשמה שלה, של הרוקנרול, של הבלוז."
עמוס אורן נפרד מן המוזיקאי שהמציא, עיצב ותחזק את סצינת הבלוז המקומית, והלך מאיתנו השבוע


סאונד בלתי מתפשר

זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון. כי הכסאח שייצרו האחים ריי ורוני פיטרסון, כנגני הבס והגיטרה החשמלית של שלום חנוך (ועמם המתופף רוי מרטין, גם הוא ייבוא מחו"ל), במופע ההשקה של "רק בן אדם", אלבומו הכפול משנת 1988, בקיסריה דומני, היה בלתי נסבל.

אבל המבט השני היה מלא הערכה. משהתוודענו לכשרון וליכולת שהפגין רוני פיטרסון בעשר אצבעות זריזות, בשישה מיתרים בוערים ובלב בלוזי ענק, אי אפשר היה שלא ליפול בקסמי הסאונד הבלתי מתפשר שלו. ההתלהבות וההערכה שלי אותו, במהלך עבודתי ב"ידיעות אחרונות", נצרבה וצוטטה – בגאווה בלתי מבוטלת, אני מניח – בדפי קורות החיים שלו: "אם מוזיקת הבלוז תיכנס פעם למחזור התפילה ותיהפך לדת ישראלית, רוני פיטרסון ימונה לאפיפיור בהיכל התהילה שלה... המרץ האובססיבי שמשקיע פיטרסון הקדוש בהנחלת הז'אנר לילידים המקומיים מעורר השתאות". גם היום אני עומד מאחורי ההתנסחות הציורית ההיא.

דומני שרק אריס סאן לפניו השפיע כמותו על נגני הגיטרה בישראל. לא שניתן לצטט אותו כמו את סאן, אבל מיומנות הנגינה שלו, הגישה המתמסרת והמחויבת שלו והאהבה והדאגה למקורות ולשורשים שלו, היפרו ללא ספק את הגיטריסטים המקומיים ושימשו מופת ודוגמה לנאמנות אמנותית. כי פיטרסון, שהסתלק השבוע מאיתנו בטרם עת, בן 62 בלבד, היה מוזיקאי שלא חירטט. תמיד התכוון ביזנס. ולא במובן כסף או פרנסה, כי אם את טובת האמנות אותה ייצג, הנשמה שלה, של הרוקנרול, של הבלוז. 


רוני פיטרסון עם אביב גפן, תמונה באדיבות המשפחה



הסצנה התאהבה בו

הוא בא לשנתיים-שלוש. רק כדי ליישם את הסאונד האולפני (של "רק בן אדם") על הבמה. ונשאר איתנו עד יומו האחרון, יותר מ-30 שנה. הסצנה התאהבה בו ובמה שהיה לו לתת, והוא התמסר לה בחדוות יצירה ועשייה כשל חלוץ הבא לגאול קרקע בתולה. מצד אחד, תרם את צליל הגיטרה, החד-משמעי, החריף והדעתני שלו להקלטות של לא מעט זמרים מקומיים, ממאיר אריאל ועד אייל גולן, מרמי קליינשטיין ועד אביב גפן, מריטה ועד אחינועם ניני. מצד שני התעקש לא ללמוד עברית. אם כבר לדבר אז רק באמצעות הגיטרה.

   


פיטרסון לא היה יהודי (ממש כמו אריס סאן). זה לא הפריע לו להשתקע בארץ, וזה לא מנע מהמדינה להפוך אותו לשגריר שלה, בין השאר בקונצרטים ובפסטיבלי מוזיקה בינלאומיים. החיבוק שקיבל ממוזיקאים ואמנים מקומיים, הפכו אותו לציוני בנשמתו. ועל אף שלא הפך לסחבק, ונשאר כמעט תמיד עם משקפי הראייה הכהים שלו, הוא המציא, עיצב ותחזק את סצנת הבלוז המקומית. נכון שהיו לפניו אבל הרוח שלו הפיחה בה חיים מחודשים ומעוררי השראה. במו גופו וביזמות נועזת מצדו הוא בנה סדרות של אירוחים וחיבורים אמיצים של הבלוז הישראלי עם השורשים ההיסטוריים וממשיכי דרכו הנוכחיים בחו"ל.

על עוצמת החיבור אתו, החיוניות העצומה שגילה ועצימות הפעילות שלו בישראל, יעידו לא רק האמנים שהזמין לסדרות הנ"ל או חמשת אלבומי האולפן שהקליט כאן – שכללו יצירות מקוריות בגוני בלוז ("Red alert") ורוק ("Rock'n'roll warrior"), והצדעות לקלאסיקות בלוז ("Mind over matter") ולרוק מקומי ("רוני פיטרסון וחברים", היחיד שלו, חלקו לפחות, בעברית), כשאלבומו "Pass it on" יכול בהחלט להיחשב כצוואה וכמורשת מונחלת-מועברת לדור הבא – אלא ריבוי הפרויקטים המקומיים בהם היה מעורב. בין האחרונים שבהם מחווה לציון 50 שנה לוודסטוק, עם מיי פיינגולד וירמי קפלן, שנועד לשבוע הבא, ו"כשהבלוז פוגש את הג'אז" עם הפסנתרן ליאוניד פטשקה, שנועד להתקיים בפסטיבל הפסנתר הקרוב, בנובמבר. 
 

רוני פיטרסון, אפרים שמיר ולייזר לויד, הופעה באוזן בר, צילום: יובל אראל


"ישראל היא מדינה נהדרת"

 
בראשית 2012, עם צאת אלבומו "לוחם רוקנרול", ראיינתי את רוני פיטרסון בעבור מגזין התעופה "אטמוספירה" של אל על, ריאיון שמיטיב לתאר את פיטרסון האמן והאדם גם היום, עם הפרידה העצובה ממנו:

"תמיד חייתי את חיי המקצועיים על פי שלושה חוקים שאותם למדתי מהגיטריסט הדגול טומי טדסקו. כדי להישאר בכל עבודה בכלל ובעיסוק מוזיקלי בפרט – הוא חייב להיות מאוד מהנה, אתה צריך להרוויח ממנו הרבה כסף או ללמוד ממנו משהו חדש. אם לא מתקיים לפחות אחד משלושה אלה, כדאי לעזוב ולהמשיך הלאה".

הדובר הוא רוני פיטרסון, במקור נגן גיטרה אמריקני, שכבר מחצית יובל מתגורר ועובד בישראל, זוכה בה להצלחה רבה, שהניבה עד כה גם חמישה אלבומים, לאהדת הקהל בהופעות, ובעיקר להערכה עצומה בקרב מוזיקאים מובילים מקומיים עימם עבד, הקליט והופיע לכל אורך השנים.
הראשון ומי שהביא אותו לישראל היה שלום חנוך, שגייס ב-1987 נגני רוק חסרי פשרות לאלבום "רק בן אדם" ולסיבוב ההופעות בעקבותיו. "עם שלום מתקיימים שלושת התנאים גם יחד, כל הזמן", מסביר פיטרסון את שיתוף הפעולה הנמשך ביניהם. "וגם זה גדל ומשתפר ומשתבח ככל שהשנים שעוברות".

  


אולם מלבד הנגינה לצידם של כוכבי פופ ורוק כרמי קליינשטיין וריטה, אביב גפן, מאיר אריאל, אהוד בנאי, דוד ברוזה, דני ליטני. דני סנדרסון, ארקדי דוכין ומיכה שטרית, גם דפנה ארמוני, מזי כהן, ריקי גל, ירדנה ארזי ואחינועם ניני, ואפילו מרגלית צנעני, אייל גולן ונתי לוי, פיטרסון שומר על ייחודו ואמנותו כנגן וכזמר בלוז, אהבת ילדותו.

אחרי שניגן עם בני לאטימור (כבר בגיל 17), ועם אגדות בלוזכאלברט קינג, באדי גיא ובי.בי. קינג, הוא מארח דרך קבע, עם להקת הבלוז הישראלית שלו, מוזיקאי בלוז נודעים, בהם חירם בולוק, אדי קינג ואחרים. בשלושת אלבומי הסולו הקודמים שלו (mind over matter' pass it on  ו-red alert) שילב קלאסיקות בלוז ושירים מקוריים. וברביעי, "רוני פיטרסון וחברים", אירח אמנים ישראליים בעיבודי בלוז ללהיטים שלהם, והספיק להפוך לאגדה מקומית.


רוני פיטרסון עם BB KING, תמונה באדיבות המשפחה

"מאוד מחמיא לי שהתקשורת קוראת לי 'מלך הבלוז המקומי' או 'שגריר הבלוז בארץ הקודש'. זה לא מובן מאליו בעידן הזה של אינסטנט, שיש עדיין מקום והערכה לאיכות, לדבר האמיתי. הפרגון לאמנות שלך גם עוזר להמשיך ודוחף אותי קדימה, אבל אם הייתי חושב בצורה כזו, של הגדרות, זה היה יכול להפריע או אפילו להיות מסוכן לאמנות שלי. אני שר, כותב, מלחין, מנגן בגיטרה. זה הכל. ואני מקווה גם שהתוצר ייכנס ללב של הקהל כמו שזה יוצא מהלב שלי". 

כשנעתר להזמנתו של חנוך היה בן 30. "פשוט רציתי לעוף מניו יורק. לא רציתי להישאר שם יותר". אבל הוא לא חלם שיישאר בישראל לעוד 25 שנים. "פשוט התאהבתי בישראל. אשתי, הילדים שלי, החברים שלי, הקריירה שלי והעובדה שישראל היא אחת האומות (nations) הטובות ביותר על פני האדמה, משאירות אותי כאן.

 


רוני פיטרסון, צילום: יובל אראל


"אני לא מרגיש שאני עושה פשרות. ממש לא!", הוא מדגיש. "מוזיקלית אני עושה פה בדיוק מה שאני רוצה ואוהב. למזלי יש לי את הלהקה הכי טובה בעולם, יש לי את המפיק הכי טוב בעולם, יש פה אולפני הקלטה מעולים ויש בארץ את הקהל הכי טוב שיכול להיות. אז מה חסר? כלום.
"אני לגמרי חי בשלום עם עצמי. אין בי אפילו טיפת חרטה. ישראל היא מדינה נהדרת. באמת. אנשים ששואלים אם אין לי הרהורי חרטה על שקשרתי את גורלי בישראל, פשוט לא חיו מספיק זמן בארה"ב כדי להבין עד כמה היא בהחלט רחוקה מלהיות נהדרת. אני באמת באמת לא מתגעגע לאמריקה. ממש ממש לא".


רוני פיטרסון ומיכה שטרית, תמונה באדיבות המשפחה

למרות שדעתו וכישורי הנגינה שלו נדרשים בעשייה וביצירה המקומית, פיטרסון שומר בקנאות על אוטונומיה אמנותית. "אני לא ממש מקשיב לפופ ישראלי, לא מקשיב למוזיקה ישראלית באופן כללי. ניגנתי כאן כמעט עם כל אמן אפשרי מכל המינים והסוגים והיה כיף גדול. אבל כשאני יושב בבית ומקשיב למוזיקה להנאתי זה עדיין מאדי ווטרס, בוב דילן, רולינג סטונס. "רוק ישראלי הוא קצת 'חלשלוש' לטעמי, רך. לא ממש הייתי קורא לזה רוקנרול. רוק לא חייב להיות אמריקאי. ראה את הרולינג סטונס או ac/dc, אבל אני כן חושב שרוקנרול עובד הכי טוב באנגלית. האיש היחיד בישראל שעשה באמת רוק בעברית, ששר רוקנרול אמיתי, הוא שלום חנוך. אני מניח שזו הסיבה שאנחנו יחד כבר 25 שנה".

 
  
 


זו הסיבה שעשית את "Rock'n'roll warrior" האלבום החדש שלך? "עשיתי אותו  בגלל שהייתי צריך לעשות אותו. אני פרפורמר, גיטריסט, זמר, כותב, מלחין. אני חייב להוציא את כל זה החוצה מתוכי. שום סיבות אחרות, רק מוזיקה. הוא לא מיועד רק לאוזן ישראלית. אני כותב לכל העולם, לכולם, בכל מקום וזמן. האלבומים שלי נמצאים למכירה בכל הגלובוס iTunes, ,Amazon Rhapsody. בכל מקום אפשרי, בכל מקום שתרצה".

 


נילי ורוני פיטרסון ביום חתונתם, תמונה באדיבות המשפחה

ומיהו רוני פיטרסון שמעבר למוזיקה? "אני מאוד אוהב לקרוא, לראות טלוויזיה וסרטים. אני מרים משקולות שלוש פעמים בשבוע במכון כושר. יש לי כלבת רועה גרמני מדהימה, רוקסי, שגם היא דורשת הרבה חום, אהבה ותשומת לב. לפני ארבע שנים הפסקתי עם האלכוהול והסמים ורוב הזמן שלי כעת נחלק בין אנשים להם אני עוזר להתנקות ולהבריא ולהרגיש טוב עם עצמם. אין לי הרבה חברים כאן. החברים הטובים שלי חיים בלוס אנג'לס ובלונדון. שומרים על קשר טלפוני ובאמצעות הרשת. העיסוק העיקרי שלי בחיים הוא המשפחה שלי. אני איש של משפחה. אני מעדיף להיות עם אשתי (נילי ארונוביץ'), הבת שלי (ניקול), הבן שלי (דילן, מנישואין קודמים), יותר מאשר עם כל אחד אחר על פני כדור הארץ".
 

תמונה באדיבות המשפחה
 



03/10/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע