תיאטרון - כשהייתי בת 20...

עם עלייתה של הצגה חדשה בכיכובה בבית ליסין, וכשמאחוריה ערב מחווה חגיגי בפסטיבל "אשה", יונה אליאן מפנטזת על חופש אבל לא מפסיקה לתכנן תכניות (למשל: קלטת ילדים עם ששי קשת).

לחלק את הנשמה לשתיים

"כשהייתי בת 20..." הוא אחד ממשפטי המפתח בהצגה החדשה של תיאטרון בית ליסין, "אהבת חיי" בכיכובן של יונה אליאן ומיה דגן. השתיים מגלמות את דמותה של אותה האישה – כשהיא בת 20 ובת 50, כאשר לכל אורך ההצגה שתיהן נמצאות יחדיו על הבמה. אפשרויות שונות נבחנות באמצעות התמקדות בבחירות של האישה בתקופות שונות בחייה - הרגע שלפני הבחירה, הרגע שאחרי, הויתור, או גרוע מזה – הפספוס.

"המחזה נוגע בהרבה מהמחשבות המעסיקות כל אחד מאתנו", אומרת יונה אליאן. "במפגש בין שתי הנשים כל הבמה נוצר דיון חכם על הבחירות שאדם עושה בחייו. זה נעשה באמצעות מאפיין של הכתיבה הדרום אמריקאית (המחזה נכתב על ידי המחזאי ברזילאי ז`או פאלקאו (ל. ש. ג.), שאותה אני מכירה בעיקר מהספרות, לחלק את הנשמה לשתיים, או להסתכל על עצמך ולבחון. בסוף המחזה לא ברור מהי הבחירה הנכונה".

אליאן, מהשחקניות המצליחות והאהודות בישראל, משחקת במהלך 16 השנה האחרונות באופן קבוע בתיאטרון בית לסין אליו היא אומרת שיש לה אהבה רבה ונאמנות. בשנים האחרונות היא מגלמת שם כמה תפקידים ראשיים שאפשרו לה להציג קשת רחבה של דמויות. החל בקומדיה האיטלקית "פילומנה", דרך הדרמה הקשה "פלדה" שבעבודה עליה עברה אליאן לדבריה תהליך ארוך ועמוק, וכעת "אהבת חיי". "אלו שלוש הצגות שונות מאוד, שמצריכות דברים אחרים כדי להגיע לדמויות. זו תקופה מצוינת בחיי כשחקנית, שיש בה מגוון שמאפשר לחקור לעומק את הנשמה".

שרה ורוקדת

על "אהבת חיי" היא אומרת: "כיף לי לעשות הצגה לא ריאליסטית. זו שעה ורבע בקצב רצחני בלי הפסקה. שונה מאוד מהצגות אחרות. ההצגה כוללת גם ריקוד ושירה, שלא עשיתי אף פעם על במה, ויש קצת אינטראקציה עם הקהל, שזה משהו מרענן, ששם אותי באלרט ומצריך אותי להיות מאוד מרוכזת". המחזה מתחיל מהשאלה האם לפתוח את הדלת וללכת למסיבה, ובמהלכו מספרת הגיבורה בת דמותן של אליאן ודגן על שאיפותיה ועל רצונותיה.

- איך את היית כשהיית בת 20?

"כשהייתי בת 20 אני חושבת שהייתי כמו הדמות במחזה. כל מה שרציתי היה לחיות סיפור חיים ואני חושבת שבחרתי בזה. במחזה מדובר על כך שאם תהיי שחקנית, לא תוכלי לחיות את החיים הפרטיים שלך ולא תוכלי לממש את אהבת חייך, אני חושבת שהצלחתי להגשים את שני הדברים יחד", היא אומרת כשהיא מתייחסת לבן זוגה השחקן והזמר ששי קשת. השניים נפגשו כידוע בסרטו של ג`ורג` עובדיה "נורית" ומאז הם יחד.

- ואיך את היום?

"אני מוצאת המון יתרונות בהתבגרות", אומרת אליאן, "סוג של רוגע ללא צורך להשביע את רצונם של אנשים שלא ממש חשובים לך. בגיל צעיר אתה כל כך מחויב לכל כך הרבה אנשים כל הזמן ובגיל מבוגר אתה יכול לקחת לעצמך את החירות ולבחור מה חשוב לך. בהצגה הצעירה כל כך תמה והבוגרת רואה את הדברים בדרך יותר רגועה".

" לא הבנתי למה מגיע לי אירוע כזה"

אחרי שלושה עשורים של עשייה בימתית, קולנועית וטלוויזיונית נערך ליונה אליאן לאחרונה, במסגרת פסטיבל אישה בחולון אירוע מחווה שהוקיר את פועלה. האירוע בהשתתפות בני משפחה וחברים, עורר בה לדבריה רגשות מעורבים. "בהתחלה לא הבנתי למה מגיע לי אירוע שכזה, שבדרך כלל עושים בגיל 90. בסוף היה כיף נורא, המשפחה שרה לי וחברים באו הקריאו והציגו. כל השבוע נורא התרגשתי ועכשיו אני מוכנה שהכל יקרה מחדש. בהכנות לאירוע התחילו לאסוף כל מיני דברים וקלטות והאמת היא לא נתתי לעצמי דין וחשבון כמה עשיתי עד היום, וכשהקרינו מצגת באירוע זה היה מרגש", היא אומרת.

מטבע הדברים נרתמה גם המשפחה של אליאן לקראת ערב המחווה. בנה אריאל קשת שחזר לאחרונה מלימודים בפריז ניהל מוזיקלית את האירוע וניגן על קלידים. מאי, בתה בת ה- 16 שרה לכבודה את השיר "תני לי יד" של עלי מוהר ויוני רכטר, ובעלה ששי קשת שר לה גרסה עברית לשנסון "אם נדע לאהוב" של ז`ורז` ברסאנס. "הכי מרגש היה כשהמשפחה שלי שרה לי. הרבה אנשים הביעו אהבה, זה לא כל כך מובן מאליו והיה מאוד נעים", היא אומרת.

על המשך הדרך היא מספרת על מחזות אחדים שהיא בודקת בימים אלה וגם על רעיון משותף וייחודי, שלה ושל ששי קשת, לעשות קלטת לילדים עם סיפורים של שלום עליכם וס. יזהר, יוזמה המעוררת סקרנות מצד זוג שבעשייה המשותפת שלהם לילדים רשומה התכנית המיתולוגית "שלוש ארבע חמש וחצי".

"אבל מה שבא לי עכשיו זה לשחק ולבלות הרבה, לנסוע לחו"ל עם הרבה שקט" אומרת אליאן. "אחרי תקופת הצגות כמו שהייתה לי לאחרונה, בא לי להתעטף ולהיעלם לכמה זמן, שאף אחד לא יחפש אותי", ומסכמת, "עם הזמן אני מחפשת יותר לבלות ופחות לעבוד, זה לא בא לי בקלות".