סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: לילך גביש חרדת קודש
 

 
 

אסתי זקהיים, המסתייגת בדרך כלל מתיאטרון רפרטוארי, משחקת ב"סיפור פשוט" בתיאטרון חיפה. שיחה



המלט יהודי
 
אין ספק שתיאטרון חיפה עשה טוב כשהוציא מארון הספרים היהודי את "סיפור פשוט", אחת מיצירותיו המופלאות של ש"י עגנון. השחקנית אסתי זקהיים, המסויגת בדרך כלל מתיאטרון רפרטוארי, גויסה להפקה החדש של תיאטרון חיפה לתפקיד צירל, אמו של הירשל ולדבריה: "עבדנו על ההצגה בחרדת קודש כדי להביא מתנה לקהל ולעצמנו את התרבות היהודית, את השורשים שלנו ואת ארון הספרים שלנו".
 
הסיפור אכן פשוט לכאורה: הירשל, צעיר יהודי מהעיירה מאוהב בבלומה, קרובת משפחה יתומה המתגוררת בבית הוריו ומשמשת כמשרתת. הוריו, חנוונים עמידים, סבורים כי לא יהיה זה שידוך נאה לבנם ומשדכים לו את מינה, בת מעמד דומה לשלו. הירשל כמעט ומאבד את שפיותו, אך מתגבר לבסוף וחוזר לתפקד בדרך שהתוו לו הוריו.
 
אסתי זקהיים, המגלמת כאמור את אמו של הירשל, משווה את בנה בהצגה למעיין המלט יהודי: "ממש כמו המלט הוא קרוע בין אהבתו לבין רצון ההורים. הירשל עומד על הסף בין המודרניות לבורגניות, והוא מעיין מורד, שבסופו של דבר מאולף ובוחר במה שבחרו בשבילו. יכול להיות שאם זה היה קורה היום, הוא היה מתחתן עם בלומה וממשיך בלי לשאול את ההורים. אז, האהבה והפרט היו במקומות אחרים – אלו שאלות של המודרנה, כשהוא עוד חי בעיירה היהודית".
 
אחד המאפיינים המרכזיים של ההצגה בבימויה של דניאלה מיכאלי הוא במה נקייה, עם אזכורים  לעיירה היהודית. התפאורה המינימליסטית והתאורה המוקפדת, מדגישים את נוכחותם של קבוצת השחקנים הקטנה ועוד יותר מכך את המילים. יונתן צ`רצ`י בתפקיד המספר (ולסירוגין בתפקיד השדכן), נותן את ההדגשים המקדמים את העלילה. ושאר השחקנים עושים את עבודתם נאמנה, ומילותיהם מדודות. יואב בר לב, בתפקיד ברוך-מאיר, אביו של הירשל, יואב דונט, בתפקיד הירשל ושתי השחקניות המבטיחות דניאלה וירצר ("הבועה") בתפקיד בלומה וגאיה טראוב, ("במרחק נגיעה") בתפקיד מינה. לדבריה של זקהיים: "זו הצגה מאוד דקה. זו לא הצגה פולקלוריסטית יהודית. יש בה תחושה רמברנדטית וצבעוניות חמה, כמו בתמונות ישנות".
 
זקהיים מספרת שמעבר לקושי האישי שלה לתת אמון בתיאטרון הרפרטוארי, שבו היא חושדת לדבריה (מהלך שלדעתה צלח הפעם), אחד האתגרים היה למצוא חיבור לדמותה של צירל, האם המושלת בבנה, ובבית כולו, ביד חזקה. "בהצגה הזו אני משנה את התנועה שלי למשהו מאוד אטי, אני כמעט עושה מדיטציה על הבמה. אני במצב של כמעט בהייה. ככה אני מבטאת את הדאגה של צירל להירשל, במקום להתרוצץ אחריו בבית או בחנות, היא יותר מקשיבה".
 
"אני זוכרת שכשקראתי את הסיפור בבית הספר, שם בעיקר היה ניסיון לשנן מה המשמעות של התרנגול והנר לקראת הבחינה. עכשיו, כשקראתי את זה בקריאה מחודשת, ניסיתי לפענח דרך הדמות את מערכת היחסים עם הבעל, ברוך-מאיר, ולמרות שהם נישאו בשידוך על בסיס מעמדי, הם זוג טוב. אחד הדברים שהנחו אותי כדי להתחבר אליה ולא לעשות קריקטורה של הדמות, זה מה שמנחה אותה כדרך חיים. החנות, הכסף והעבודה, את כל זה היא עושה כדי שהבן לא ישתגע, כדי שהראש שלו לא יהיה בעננים ושהוא יישאר על הקרקע.
 
"היא עושה מה שהיא יודעת. אין לה יכולות פסיכולוגיסטיות, היא משדכת אותו ומנסה להחזיק אותו עם הכסף. הוא לא ילך עם האהובה שלו בלומה, גם כי היא ענייה וגם כי יש בה משהו לא נכון ולדעת ציריל, הירשל צריך משהו שיחזיק אותו על האדמה, שלא ילך בעקבות הדוד שהשתגע. הבחירה במינה היא לא שרירותית מבחינתה. ככה זה, היא רוצה לגונן עליו. וכשקורה לו משהו, יש שם שבר. היא יושבת ושותקת,  השבר מאוד משמעותי והיא מבינה שכל מה שהיא חשבה כנכון הוא לא נכון".
 
"כור ההיתוך גדע משהו מהתרבות ומהמקורות"
 
"החזרות נעו על שני צירים", משתפת זקהיים בתהליך העבודה על ההצגה.  "העבודה הרגילה של שחקן היא לפענח את הסיטואציה ומה הדמות רוצה מדמות אחרת. היבט נוסף היה עבודה אינטנסיבית על הטקסט". אסי אשד, שחקנית ומדריכת דיבור ושפה, עשתה את הדרכות הקריאה ושלמה ניצן (שהפך את הסיפור למחזה יחד עם יצחק גורמזאנו גורן) הקריא אותו לשחקנים. "היה ברור שהשפה היא מימד מאוד חשוב", היא אומרת, "לשמור על העגנונית ויחד עם זאת להפוך אותה לשלנו. זה דבר שלא קורה בדרך כלל, חוץ מעבודת השחקן על הקול שלו, מדברים בעברית יום יומית.
 
"יש משהו בלטעום את המילים האלו. יש משהו יותר מרובד ועשיר בשפה העגנונית ששואב מהמקורות היהודיים, מהתורה ומהמשנה, ואף ממציא עברית משלו. משהו בכתיבה הזו הוא כמעט גרמני, במבנה של המשפט. אחרי `נשות טרויה` שבו גם התחבטתי בטקסטים קלאסיים, כאן הייתה הזדמנות  לגעת בעברית קצת שונה".
 
זקהיים רואה חשיבות בעיסוק בחלק הזה של ארון הספרים: "כחלק ממדינת לאום, תיאטרון הוא לא רק להביא מחזאות מודרנית ולגדל מחזאים ישראליים, אלא לחפש את השורשים שלך מאיפה באת. לעשות את ש"י עגנון על הבמה זה מאוד אמיץ מצד תיאטרון חיפה ולא רק לחפש את הלל מיטלפונקט וסביון ליברכט, שכבודם במקומם מונח, אך חשוב שתהיה כאן מחזאות ענפה".
 
כאישה הנשואה לאדם שומר מצוות, היא אומרת שלא מצאה חיבור מיוחד למחזה על רקע זה. "מזה כמה שנים אני קוראת והופכת בטקסטים דתיים מנקודת מבט חילונית, ומנסה להבין. יש משהו בכור ההיתוך של להיות צברים וישראלים, שגדע משהו מהתרבות ומהמקורות, לא רק ממקום של השד העדתי, כמו דחיקה של תרבות מזרחית או ערבית, אלא יש משהו שעלה בלהבות באושוויץ יחד עם האנשים עצמם. ואני חושבת, באופן אישי, שאם אתה מורד ובועט במשהו, כדאי שתדע במה. התרבות היהודית, חז"ל לדוגמה, הם השורשים שלנו. אפיקורס זה אדם שיודע והחליט שלא. מבחינתי, אני יכולה להגיד שאני לא מקבלת על עצמי את החוקים והמצוות, אבל כן מקבלת את יהדותי ואת המקורות האלו. מה אני אגיד לבן שלי `יש כוכב נולד?` לא, אני אגיד לו שיש סופרים נפלאים כמו עגנון, בשביס זינגר ודויד גרוסמן. אני רוצה שיספוג תרבות שהיא לא רק ערוץ 2". 

 

ההצגה הקרובה של "סיפור פשוט" תעלה בשבת, 14 במרץ 2009  ב-20:30 בתיאטרון ירושלים.


למועדי מופעים >

26/02/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע