סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: דיסקים לחג
 

 
 
שלושה דיסקים בזיקה למקורות: עוזי חיטמן, עובדיה חממה וחברים ואלמליח-לרוז-שטרית


עוזי חיטמן – "אשא עיניי" עוזי חיטמן שר שירי מסורת
(הד ארצי)
 
למעשה זה האלבום ה"רשמי" הראשון  של עוזי חיטמן ז"ל, מאז "עכשיו התור לאהבה" הכפול שראה אור ב-2005, חודשים ספורים אחרי לכתו ללא עת. זה אלבום מסורתי שנועד לשמר ולהנחיל מסורת, תפילה וניגוני שבת, מועד וחג. הוא ביטוי לגישה מאחדת, מלכדת ורכה, שמנהלת נעים ונוח עם מקורות ומסורת מושרת. ולמרות שחיטמן היה אחד התורמים הכבדים למוזיקה הים-תיכונית הפופולרית בכשלושים שנות יצירתו, השירה, הניגונים והתפילות שלו הם "אשכנזיים" בעליל, בהשראה ברורה של בית אבא ובתי כנסת של יוצאי אירופה, חפים מסלסול וממאוואל. לא שונים בהרבה מהצליל של "אדון עולם" שהכניס אותו לפני שנות דור לקאנון התפילה היהודית.
 
באלבום 14 יצירות (60:37 דקות) שנחלקות להקלטות אולפניות משודרגות (עשרת הקטעים הראשונים) ולהקלטות ביתיות, לצלילי סינתיסייזר בלבד (ארבע האחרונות). אך יש גם חלוקה פנימית, לא מובלטת, של תפילות שחיטמן הלחין (חמש בלבד, שאותן מובילה הקלטה מעודכנת של "אדון עולם") וניגונים של אחרים (אביו אברהם, חזן בבית כנסת, הרב שלמה קרליבך, ונעימות עממיות מסורתיות וחסידיות, כמו "אבינו מלכנו", "כן, בקודש חזיתיך", "שיר הכבוד", "על חטא שחטאנו" וניגון הנושא) שהוא בחר לשיר ולהקליט מסיבותיו הוא, מן הסתם בכוונת הנצחה. כך שאין כאן ניסיון מובהק לחדש או "להמציא" תפילות וברכות חדשות - למרות ההישגים הבלתי מבוטלים של "שאו שערים", בעיקר הפרולוג שזוכה לתזמור דרמטי, אך גם האפילוג, האפ-טמפו יותר, הפופי ביותר באלבום, ושל "ברכת כהנים" ו"כאיל תערוג" -  אלא לקבץ ניגונים ושירי מסורת לאלבום מזמורים.
 
בהיעדר ניסיון לברוא ספר תפילה אלטרנטיבי, אלא להתמזג בקיים, "אשא עיניי" פוסע במשעולים ובסולמות תווים אופייניים ומוכרים לדפוסי ההלחנה, הנגינה, השירה והביצוע של חיטמן, שהתיוג "בדרכי נועם" הולם אותם. אם כי, ספק בעיניי (על אף התוספות המאוחרות של עבודת התזמור הזהירה, המאופקת ומלאת הכבוד של יאיר סתוי, שותפו בחיים של חיטמן בעיבודים ובניהול מוזיקלי) שהם היו רואים אור במתכונת המוזיקלית הזאת על ידי חיטמן עצמו, לו היה נשאר עימנו. רוצה להגיד: אלבום כזה בחייו, היה עובר ליד האוזן, ללא תשומת לב תקשורתית או ציבורית. רק מותו והגעגוע אליו נותנים דגש, תשומת לב וערך מוסף לאלבום.
 
אם כי, בניגוד לניסיון היחצ"ני לשלב את האלבום בגל המוזיקה היהודית העכשווית, " אשא עיניי" כלל לא שייך לה. ראשית, מפני היותו של חיטמן חלוץ, נחשון ומבשר הגל, ושנית, הוא לא מנסה ליצוק משמעות אחרת - לא מוזיקלית-סגנונית, ולא אמירתית-פרשנית - בניגונים. הוא משאיר אותם בסביבתם הטבעית, מתכתבים עם המסורת, התפילה בבית הכנסת, השירה בקבלת שבת, בחוג המשפחה ואולי גם לשירה בציבור.
 
ודבר אחרון: זה יותר תקליט מזכרת ופרידה של המשפחה מחיטמן, ניסיון - אולי צודק אך מאוחר מדי לטעמי - להיות נוכחים בחיי היצירה שלו. האריזה, כמתכונת של אלבום תמונות משפחתי - שלו עם הוריו, עם רעייתו ועם ילדיו-בניו - מעידה על כך. הקשר שלה לתוכן, קלוש בעיניי. וגם ההשמטה-ההתעלמות-הנישול של שמה וחלקה של ברוריה ארשדי, מנהלתו האישית, אשת סודו האמנותית ובעצם מנהלת הקריירה שלו מתרומתה ומחלקה באלבום, מעידה על כך. 
   
עובדיה חממה מארח - "כשהנשמה מאירה"
(אן.אם.סי. יונייטד)
 
גם חממה, כמו חיטמן, זכה להיכנס לספר התפילה הישראלי, בזכות הניגון "אנא בכוח" מלפני שלוש שנים. "כשהנשמה מאירה", אלבומו החדש והשביעי, הולך ברוחו ובגישתו בעקבות "שמיים וארץ" אלבומו החמישי (2006), בו נכלל הלהיט לעיל. זה אלבום עשיר, ולא רק באורכו (17 יצירות על פני 72:46 דקות) במספר משתתפיו (חלקם יפורט בהמשך) ובזמן שהוקדש ליצירתו (לפחות שנתיים, 2009-2007), אלא גם ברוחב היריעה, בתכניו כמסע אל תוך עצמו ואל הישראליות שלו ובניסיונו למצות ולייצג יהדות-ישראלית עכשווית, בעיקר מכיוון מלחמת הקיום שלה: מהשואה (מציע לפחות חמישה שירי זיכרון וקוממיות חדשים), דרך המאבק בטרור ועד לשתי המלחמות האחרונות. בעיקר מציע חממה שירי אמונה ותהייה לצד שירי נחמה ועידוד, חמלה ותמיכה.
 
זה כמעט פרויקט חיים. חממה, יוצר שאינו תלוי בחסדיה של תעשיית המוזיקה המקומית, לקח את הזמן, את המשאבים ואת הכשרונות הטובים ביותר בשבילו-  ויעידו רשימות נגני האולפן המשובחים והזמרים שנענו והתייצבו לקריאתו באולפן (ובהם אהוד בנאי, ברי סחרוף, שלומי שבן, ארז לב-ארי, גד אלבז, חיים ישראל, אילן דמרי ויוסי פרץ), שחלקם מתכבדים בביצועי סולו מופלאים כמו שלמה בר ("פיוט לחתן ולכלה"), שולי רנד ("הבט משמיים וראה"), חמי רודנר ("העולם נקרע"), גד אלבז (שיר הנושא) וגם הילד יחיעם ואך (בגרסה חדשה ל"המאיר לעולם כולו" ששרה שרון רוטר ב"לילה טוב", אלבומו הששי, מלפני שנה) - כדי לעצב את האמירה היהודית-קיומית שלו, על מצע מוזיקלי ייחודי ורב רושם שמפגיש בין שליחי ציבור של פיוט מזרחי וספרדי לבין גיבורי מסורת הרוק המערבי.
 
זה לא אלבום של להיטים. הוא גם לא תקליט קונספט מובהק. אך יש בו גם מזה וגם מזה. וצריך סבלנות לניסיון של חממה לבסס את עצמו כפייטן מודרני, מקובל ובקיא. הוא, בניגוד לחיטמן, כמעט ולא מתבסס על מקורות קדמונים כמו שהם. הוא אמנם כותב במתווה המסורת וברוח האמונה, אך תפילותיו לבושות אזרחית ועוטות איצטלה חילונית, משמשות גם פה לאופנה הרווחת, אם לא של חזרה בתשובה, לפחות של התחזקות רעיונית ונפשית, של מציאת טעם ומשמעות לחיים.
 
הלחנים, רובם ככולם, שלו. יותר ממחצית הכתובים הם שלו, אם בהשראת המקורות (למשל "א-ל נא רפא נא לה", "אם אשכחך ירושלים" או "צור ישראל"), אם בשיתוף פעולה עם אחרים ("אירופה" של ברל כצנלסון ו"העולם נקרע" עם חמי רודנר) ואם בשכתוב ובעריכה (כמו "פיוט לחתן ולכלה" של רבי סעדיה גאון, "הבט משמיים וראה" שילוב של מזמור פ` מתהילים עם תחנון מתפילת שחרית, "המאיר לעולם כולו" מקריאת שמע שעל המיטה ושיר הנושא "כשהנשמה מאירה" לטקסט של הרב קוק). המקוריים הטהורים הם בודדים: "הצדק" של נתן אלתרמן, "למען אחי ורעיי" מתהילים של הרב שלמה קרליבך ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" מהתפילה, בשני לחנים שונים, אחד פותח ואחד נועל את האלבום.
 
אי אפשר לחשוד בכנות הכוונה והיצירה של חממה, למרות שלפרקים הן מעמיסות על עצמן ארשת רצינות ומעטה דרמטיות כבדים מנשוא (כמו גם האריזה האלבומית המהודרת אך עמוסת ההסברים). אולם אי אפשר לקחת ממנו את יכולתו להפוך את השירים להימנונים של איצטדיונים או לפחות לתפילות חילוניות במניין. והתפילות שלו, למרות המבע החיצוני שלהן, לא שייכות לתחום הדת והמסורת, אלא לחיים עצמם, לחיוניות הקיום ולהמשכיותו.
 
 
אלמליח לרוז שטרית
(התו השמיני)
 
לא צריך להיות יוצא צפון אפריקה, בכדי ליפול בשבי יופיו של הפיוט האנדלוסי. "אלמליח לרוז שטרית", אלבומו החדש של מיכה שטרית (כך מתברר מדברי התודות המיוחסים לו), הוא אמנם מפעל הנצחה ושימור של לחנים וניגונים החביבים על יוצאי המאגרב, אך באותה מידה הוא ראוי ועשוי להתחבב על כל חובב מוזיקת עולם, אתנית, מקורית ואותנטית.
 
קודם כל בזכותם של המנגינות, הנעימות והפיוטים עצמם; אחר כך הודות ליפי הביצוע של שני הזמרים, מיכה שטרית הארצי והקרוב, וליאור אלמליח השמיימי והמלכותי; אבל בעיקר בזכות ההפקה המוזיקלית והעיבודים של חיים לרוז, האיש שבא מן הדוקטרינה האלקטרונית ומטפל בלחנים ברגישות ובכבוד של מדען מיומן.

ולמרות שכל אחד (כולל הנגנים היוצאים מן הכלל) נשאר נאמן לעצמו, לחלקו ולתרומתו, החיבור בין המרכיבים, המסור בידי לרוז, הוא גולת הכותרת של פרויקט מפתיע ומאתגר זה. לרוז משגיח מצד אחד, ששני עמיתיו לא יפלו בפח הרגשנות, הצהלולנית והפרחית של הזמר המזרחי הקלוקל, ומצד שני מקרב אותם לאוזן העכשווית בשמירת איזון בריא ומפרה, מלא איפוק והשראה, ומתח מדוד ולא מאיים, בין הסימפולים, התכנותית והקלידים, לבין השירה וכלי הנגינה האותנטיים. בסוגה, ההפקה הזאת היא וריאנט אקדמאי כמעט, שאפשר להעריך אותו, לחקור אותו וללמוד ממנו.
 
שיתוף הפעולה בין שטרית, מלחין ומבצע, לבין אלמליח, פייטן וזמר, הוא בעצם מסע של השניים אל המורשת והשורשים הצפון אפריקאיים והאנדלוסיים שלהם. התמודדות, שלאורך 15 יצירות, חושפת את יפי השירה של יהדות ספרד מימי הביניים, וגם את מיטב הלחנים שנכתבו לה ולממשיכיה לאורך הדורות מאז. בין כותבי השירים (שחלקם מוכרים ביותר כמו "לכה דודי", "יפה נוף", "ידידי השכחת", "שער פתח דודי", "אין דֵי בָאֵר חַסדֵי" ו"אחות קטנה") ר` יהודה הלוי (ארבעה), ר` שלמה אבן גבירול (שניים), ר` ישראל נג`ארה (שניים), ר` שלמה הלוי אלקבץ ואחרים, בתוספת שלוש תפילות וברכות מן המקורות. מירב השירים הולכים עם הלחנים שלהם עשרות ומאות שנים, מקצתם, ארבעה בלבד, הולחנו במיוחד עבור הפרויקט בידי מיכה: "ידי זמן גפן", "לבי במזרח") ו"למעלה ממך" לבד, ואחד, "שמי השמיים" (בעל האופי הכי חדשני ומודרני), ביחד עם שותפיו לפרויקט.
 
זה פרויקט מוקפד ונאמן לעבר ולמקורות, מלא כבוד ויראה, ספוג אהבה ונשמה, וגם יש בו ערך אנתרופולוגי לא מבוטל. הביצועים הקוליים של השניים, במיוחד של אלמליח, והנגינה המופתית של נגני אולפן ובמה פנטסטיים (אייל סלע, דניאל זמיר, זוהר פרסקו, יוסי פיין, אלי צרויה ואריאל אלייב אם לציין חלק) מספקים הרבה רגעים של יופי וחסד לאלבום, שכתר המלוכה הרקום בחוטי זהב ושני בחזית עטיפתו, הוא אילוסטרציה נאה למידת חשיבותו.



02/04/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. בזכות הפיוט של ליאור ומיכה
חופי יצחק חפוטה , ירושלים (31/08/2009)
1. תגובה לכתבה של עמוס אורן
עידו חיטמן , רמת גן (05/04/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע