רמי באר, הכוריאוגרף והמנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית, מסכם בריאיון ללילך דקל 25 שנות קריירה, מדבר על ה"אני האמנותי" שלו וטוען שהמחול בארץ ראוי לעוד תמיכה מהממסד.
סוף שבוע של מחול
במלאות 80 שנה לעיר הרצליה, הוזמנו רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית (שזכתה השנה בפרס המחול ללהקה גדולה של שרת החינוך התרבות והספורט למחול), לסוף שבוע של חגיגת מחול בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה.
בשלושת הימים שבין התאריכים 4-2 בדצמבר תעלה הלהקה את המופעים "שומר מסך", "פוראמן מאגנום" (שאחריו יקיים באר כתת אמן על בימת ההיכל), "מולטי-פידוס" ומופע נוסף לכל המשפחה: "פטר והזאב וקרנבל החיות".
"משחק בלגו"
בימים אלה חוגג באר גם 20 שנה כמנהל אמנותי של להקת המחול הקיבוצית. "מולטי פידוס" ("רב נוצתי") העבודה שהעלתה השנה הלהקה בפסטיבל כרמיאל היא גם בבחינת עבודה מסכמת ליצירתו עד עתה. זהו מעין קולאז` של קטעים מעבודותיו הגדולות יותר של באר (אלו שהרכיבו ערבים עצמאיים)- "זיכרון דברים", "מקומשהו" , אחת השעות", "על פי תהום", "שומר מסך" והעבודה היפהפייה "פוראמן מאגנום".
באר מבטיח שצפייה בעבודה זו, גם למי שמכיר את רוב העבודות המקוריות, תביא עמה מפגש חדש. "הבחירה בקטעים הייתה קשה ומשונה. אינני מרבה לעשות קולאז`ים משום שאלו יוצרים דבר חדש, אחר. והופתעתי לגלות חיבורים חדשים המעניקים משמעויות שונות. כל התהליך דמה למשחק בלגו. שחקן הלגו רגיל לשחק בצורה מאד מסוימת, ופתאום הכל מתערבב ויש לבנות מחדש, משהו אחר מאותם החלקים".
"בורר, מחדד ומבהיר"
אבל הכל התחיל בעצם לפני כמעט 25 שנה, ב-1980, כאשר השתחרר לו החייל רמי באר מהשירות הצבאי ומבלי לבזבז שנייה מיותרת הצטרף לשורות רקדני ויוצרי הלהקה הקיבוצית.
אני מבקשת מבאר להביט לאחור ולנסות לסכם את הדרך שעבר ולאפיין את קו ההתפתחות עד למציאת השפה האישית שלו.
"בתחילת הדרך, בעבודות הקצרות יותר, המוזיקה הייתה המכוון העיקרי. המוזיקה הובילה לתנועות. אפשר לומר שהתנועות שירתו את המוזיקה. במשך השנים מצאתי את עצמי מחפש יותר ויותר בסטודיו, עם הרקדנים, מתוך רצון להתנסות בדברים שונים כמו לקחת חפצים, לבנות קומפוזיציות ולפרק אותן.
במשך הזמן גיליתי גם את כוחה של התאורה. למדתי תוך כדי יצירה ורכשתי מיומנויות שאפשרו לי למקד ולחדד את הכוונות שלי ואת יכולת השליטה בעין של הצופה. גם בתחום עיצוב הבמה הטכניקה השתכללה. אפשר לומר שהיום הגעתי למצב שבו העיצוב איננו נמצא לצורכי קישוט או הגדרת סביבה בלבד, אלא משהו דינמי ומפתיע שהרקדנים לוקחים בו חלק.
גם התנועה של הרקדנים בתוך המכלול וגם הדרך אל התנועה השתנו. בעבודות הראשונות הייתי מדגים לרקדנים צעדים ועליהם היה להעתיק את התנועות במדויק ואילו בשנים האחרונות אני אמנם עדיין מדגים, אבל יש מקום נרחב לחיפוש משותף דרך אימפרוביזציה לפי הנחיות ומגבלות. המסגרת שאני מציב יוצרת עבורנו את אותן המגבלות. תהליך החיפוש בסטודיו הוא ארוך מאד והרקדנים מביאים הרבה מעצמם. אני בורר, מחדד ומבהיר.
במשך השנים ניסיתי לשכלל, חלק במודע, וחלק לא במודע, שכבות שונות בעבודה. אם מבחינת ההתייחסות לתנועות, למוזיקה, לאביזרים, לחלל, לווידאו, לטקסט, לתאורה ולתלבושות. לכל מרכיב אני מקדיש את מלוא תשומת הלב, שהרי כולם רכיבים באותו מכלול אחד שבא לשרת איזשהו רעיון או היגד".
"מוזיקה מעיפה אותי לשחקים"
- מהו ה"אני מאמין" שלך לגבי הדרך האמנותית ?
"אני מאמין שלאמנות יש יכולת גם להגיד אמירה ולהעביר היגד. לא במובן של לחנך אלא להעלות שאלות. לכן אינני מנסה לתרגם או להעתיק את המציאות אלא ליצור משהו המשיק למציאות, חוויה אליה אני יכול להזמין את הצופה. הצופה הבודד הוא מבחינתי אדם המוזמן למסע, אותו אני משתדל להוביל עד לנקודה מסוימת, אך משם, כל אחד ממשיך על פי העולם הפנימי שלו, ומאותה נקודת חיבור הוא יכול לפרש מה שהוא רוצה. או במילים אחרות להתחבר אל עצמו דרך היצירה שלי.
אין מה לחפש בעבודות שלי מה מסמל מה. הכל פתוח. הדרך של היצירה פתוחה וכל אחד מרחב תפיסה אישי וייחודי לו".
- העבודות שלך מלאות בדימויים מודרניים ומיתולוגים, מהיכן אתה שואב השראה ?
"מקורות ההשראה הם מאד רחבים ומגוונים. קודם כל החיים. אני אדם סקרן מאד והכל מגרה אותי. זה יכול להיות אדם שהולך ברחוב, שיח שנע ברוח או האופן שבו האור נופל על המדרכה. מלבד זאת - אמנות וקודם כל מוזיקה. אני מאזין למוזיקה ורואה תמונות ותנועה, וזה מעיף אותי לשחקים. כמו כן ארכיטקטורה, פיסול, ציור, טקסטים, שירה, פרוזה וגם המדיה והשינויים הטכנולוגיים. כמו ילד קטן אני חייב להבין איך דברים פועלים וזה מיד מגרה אותי לבדוק אותם. וכמובן הרקדנים שלי והאנשים שאני עובד איתם. עליהם להפתיע אותי ולסקרן אותי כל יום מחדש".
"אצלי מאלפים את הגוף "
- אחד הדברים הבולטים ברקדנים שלך זה המיומנות הגבוהה שלהם. איזה רקדנים מעניינים אותך ?
"כמו צייר אני אוהב לראות על הפלטה שלי צבעים שונים. ואני מחפש אנשים עם צבע אישי שיסקרנו אותי. בלהקה שלי לכל רקדן יש משהו שונה שהוא משדר עבורי. זה לא רק היכולות הטכניות שלהם.
כמובן שחייב להיות להם בסיס טוב, אבל היכולות משתכללות עם תרגול רב, ואצלי מאלפים את הגוף עד שמגיעים למצב שהגוף משרת את התנועה והכל נראה נטול כל מאמץ. אני מאמין שהדרך היא לתת לרקדן לבטא את עצמו, להיות יצירתי, רק בצורה שכזו הוא ייתן לך את המיטב שבו".
"יותר תמיכה מהממסד"
- ממרום יותר מעשרים שנות יצירה, מה היית אומר על מצב המחול בארץ ?
"מה שמתחולל בארץ זה נפלא, וזה הרבה תודות לפעילות הענפה של יאיר ורדי בסוזן דלל בעשור האחרון. אני מסתובב הרבה בעולם ואני אומר לך שהיקף העשייה פה הוא עצום. ולא רק שיש עשייה, יש עשייה איכותית ואישית. יש הרבה יוצרים שמחפשים את השפה האישית בהוויה שאיננה מנותקת מהם ומחפשים משמעות עם תוכן. יש חיפוש אמיתי.
אמנות המחול, היא אחת האמנויות התובעניות ביותר בשל השילוב בין העבודה הפיזית הסיזיפית על הגוף והעבודה הרוחנית. ולכן הייתי רוצה לראות מהממסד יותר תמיכה, ותמיכה ראויה לאותם מאות יוצרים ורקדנים".
"קונוטציה פרובינציאלית"
- מה הלאה ?
בימים אלו אנחנו רצים עם "פוראמן מאגנום". אחרי חגיגת המחול בהרצליה יוצאים לסיור של חודש בארה"ב ובאיטליה, וחודש אחרי שנחזור, במהלך חודש מאי, נעלה מופע חדש בבכורה עולמית.
- ואנקדוטה לסיום - מה על שם הלהקה, הרי מזמן שחברי הלהקה אינם יוצאי קיבוצים, לא הגיע הזמן לשינוי ?
"מצחיק שאת שואלת. השאלה אכן עומדת על הפרק. ויש שיקולים לכאן ולכאן. בחו"ל אין ממש בעיה עם זה, אבל נכון שלישראלים שלא מכירים את העבודות שלנו הקונוטציה הראשונית מחברת אותנו למשהו פרובינציאלי, מעבר להרי החושך. סוג של פולקלור או ריקוד עם. מצד שני יש גם שיקולים ברמה הפוליטית התנהלותית. אבל טוב שאת שואלת".
קישורים
לפירוט מופעי להקת המחול הקיבוצית בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה
להקת המחול הקיבוצית בחגיגת מחול בהרצליה
29/11/2004
:תאריך יצירה
|