תיאטרון - אבנר דן מחזיר את המרוקאים לבית אבא

אבנר דן זנח לפי שעה את החיקויים לטובת הצגת בידור חדשה במרוקאית שאותה כתב וביים והוא מופיע בה בתפקיד הראשי "אל פמיליה".

המשפחה במרכז

אחרי רזומה של שנים על הבמה, אבנר דן החליט שנמאס לו שכולם חוץ ממנו מעלים מופעים במרוקאית, ושגם לו יש מה להגיד. לפני קצת יותר משנה הוא התיישב כדי לכתוב מחזה שיחזיר את המרוקאים לבית אבא, ויזכיר לאשכנזים שגם למזרחים יש מסורת להתגאות בה. כך למעשה נולדה "אל פמיליה".

בשיחה עם אבנר דן יש תחושה שהעשייה ממלאת אותו גאווה. אחרי הכל, לא בכל יום מצליח מחזה להפוך משורות על הנייר להופעה של ממש. ארבעה שחקנים עם תלבושות אותנטיות, עם בדיחות, עם טקסטים שמצליחים לגעת, ולתת תחושה של מסע לא מעיק בזמן.

"אל פמיליה" (המשפחה) עוסק בחייה של משפחה מרוקאית בשנות האלפיים. "אבי המשפחה עלה לארץ בשנות החמישים", מספר דן, "והוא מנסה להתמודד עם התרבות המערבית והשינויים הגדולים שמתרחשים. חוט השני שעובר לאורך המערכות בהצגה הוא המשפחה – השינויים שהיא עוברת והניסיון לשמור על הפולקלור ועל המסורת".

" בלי עוני והתבכיינות"

"ההצגות במרוקאית הן טרנד חזק בשנים האחרונות", אומר דן. "בדיוק כמו שיש תיאטרון ביידיש שמאוד מצליח בארץ, יש גם מקום לתיאטרון מרוקאי. בעבר הוציא דן מספר קלטות מערכונים שלאו דווקא ניסו להעביר מסר מיוחד. "אני נמצא המון שנים על הבמה", הוא אומר. "חשבתי שגם לי יש מה להגיד בעניין בית אבא. הייתה לי תחושה שגם אני יכול לתרום את חלקי להנצחת התרבות המרוקאית, ואני מאוד שמח שזו התוצאה. אחרי הכל בשנה וחצי האחרונות כתבתי וביימתי את המחזה, וזה תהליך לא קל בכלל".

דן מכוון את המופע שלו בעיקר לדוברי מרוקאית (ויש המון כאלו בארץ), אבל בקרוב הוא מבטיח יוכלו להתחבר לעניינים גם כאלו שלא בקיאים ברזי השפה. "אנחנו עובדים על תרגום סימולטני, שיאפשר גם למי שלא מבין מרוקאית להתחבר בקלות ולהבין את ההווי וההומור שיש בתרבות המרוקאית. בעיקרון אנחנו מתכננים להעלות את ההצגה בכל מקום בו יש קהילה של מרוקאים ויוצאי צפון אפריקה, ויש כבר גם דיבורים על הופעות בחו"ל".

בניגוד למשל ל"סלאח שבתי" ב"אל פמיליה" המרוקאים לא מוצגים ככאלו שהגורל התאכזר אליהם והמדינה הפנתה להם עורף. "אין תמונות של עוני ושל התבכיינות. יש ניסיון לתת מבט מקרוב על חייה של משפחה מרוקאית. יש ניסיון לתת לקהל המרוקאי אפשרות לחזור אחורה לילדות, ומהתגובות שאני מקבל ההצגה אכן מצליחה לעשות את זה. ניגשים אלי כל הזמן אחרי הצגות אנשים עם דמעות בעיניים – חלק דמעות של צחוק וחלק דמעות של געגוע – ומודים לי על זה שנתתי להם את ההזדמנות לחיות שוב את העבר".

לפרטים נוספים