במופעי אימפרוביזציה מהסוג של "אימפרוליין" אם הקהל לא משתף פעולה, השחקנים נמצאים בבעיה
מצילים סיטואציות
הדבר הכי מגניב במופע אימפרוביזציה הוא העובדה שרק המבנה הכללי של המופע ידוע לשחקנים בתחילת הערב. את היתר משאירים לידי הקהל והשחקנים. זו בדיוק גם הבעיה של מופעים מהסוג הזה. אם הקהל "יבש" ולא משתף פעולה, השחקנים נמצאים בבעיה. ביום רביעי האחרון באולמל`א נתקל צוות המאלתרים של "אימפרוליין" בהנהגתו של אילן פופקו בקהל מצחקק של בנות 16 ובכמה חיילים שהיה צריך מדי פעם להרגיע כדי שהבנות לא יתפדחו וימשיכו לעלות לבמה.
הרעיון שעומד מאחורי המופעים של אימפרוליין נשמע כמו נוסחה מנצחת – לוקחים את אומני האימפרו הטובים ביותר מכל מיני מופעים שעלו כאן בזמן האחרון דוגמת "פותחים פה לשפן", "לא רואים ממטר" ו"למה אלפקה" ונותנים להם לאלתר יחד על הבמה. כל אחד מהשחקנים מביא את הסגנון שלו, את הדמיון והמופרעות המיוחדים רק לו ויחד הם אמורים ליצור חוויה מצחיקה עד דמעות.
בחלק הראשון של המופע המפגשים בין הדמויות והסטואציות ידועים מראש והקהל רק נותן שמות לדמויות ולוקיישנים לסיטואציות. לאחר מכן יש הפסקה ובחלקו השני של המופע, הקהל מוזמן לעלות לבמה ובעצם אמור להציג עם עזרה והכוונה של האימפרוליינים. הדינמיקה בין השחקנים אכן עובדת ולמרות הסצנות המשמימות שהם נדרשו לבצע, ניתן היה בבירור לראות את הכישרון שלהם. השניים שהצליחו להתבלט במיוחד היו ענבל לורי המצחיקה עד דמעות ויובל כהן שהצליח להציל כמה סיטואציות שנראו כאילו הן לא הולכות לשום מקום.
אם את חלקו הראשון של המופע עוד ניתן היה לשרוד, בחלק השני הקהל כבר די הצביע ברגליים. אילן פופקו שניהל את הערב הזמין לבמה את האנשים שנרשמו בזמן ההפסקה ככאלו שרוצים לקחת חלק במערכונים. קבוצת בנות ה-16 כמובן נרשמה במלואה, למרות שלא באמת היה לה משהו להציע. פופקו שם לב לכמות הקהל המתדלדלת, וניסה לזרז את העניינים. אחת ההחלטות המוצלחות שלו היו לשלב בין החיילים לבנות, ואז באמת יצא שיר-מערכון די מצחיק.
המופע התקיים באולמל`א, אולם חדש שממוקם סמוך לצוותא במרכז לונדון מיניסטור. האולם הזה נראה כאילו נוצר במיוחד בשביל מופעי סטנד אפ. הקהל והשחקנים יושבים ממש אחד בתוך השני, יש מן אווירה חמימה ובניגוד להרבה אולמות אחרים, הישיבה מסודרת בצורה מאוד נוחה כך שניתן לשמוע גם את מי שצועק מחלקו האחורי של האולם, ולא תמיד להסתפק ב"יציאות" של אלו מהשורה הראשונה.
המופע מתאפיין גם בזכות גימיק נחמד ביותר - מדד הרייטינג של המערכונים הוא זריקת פרחים מהקהל אל הבמה בכל פעם שיש קטע מצחיק. הפרחים מחולקים מראש ובכל פעם שהם מושלכים לבמה, השחקנים מחזירים אותם לקהל כדי שאפשר יהיה להמשיך ולהצביע. השיטה הזו מדליקה ביותר, ואני מתארת לעצמי שהיא עובדת הכי טוב כשגם הקהל במיטבו. ביום רביעי עניין הפרחים החזיק מעמד פחות מחצי מופע ומאז התנהל מעין משחק מסירות בין החבר`ה על הבמה לבנות ה-16בשורה הראשונה.
בשורה התחתונה, ללכת למופע אימפרו זה הימור. מדי רביעי צוות השחקנים הגדול מתחלף, מסגרת הערב משתנה וגם הקהל. אפשר להצליח בענק ואפשר ליפול נפילה מהדהדת. הייתי נותנת לחבר`ה של פופקו סיכוי נוסף. יש שם הרבה כישרון, ואם אתם נופלים על ערב חזק אין מצב שתצאו מהאולם בלי כאבי בטן.