יצאתי לגיחה נוספת לפסטיבל הבובות בבירה ועדיין ההתרגשות שם גדולה. מזג האוויר המצוין והקהל המגוון המגיע למופעים - חילונים, דתיים וזרים בערב רב של שפות ומבטאים - שלרגע הצליחו לתעתע בי כי יש שלום בעולם.
די להביט בילדים ובקהל ההטרוגני כדי לומר תודה למארגני הפסטיבל על האפשרות לקרב את הילדים לשונה ולחשוף אותם לאחר. האם אין זה אחד מתפקידיה החשובים של האמנות? ככל שהזר יהפוך למוכר, כך הסובלנות ההדדית תגדל והרווח כולו שלנו.
אבל לא בפוליטיקה עסקינן ולכן נחזור למופעים עצמם - והפעם שתי הצגות ילדים מקומיות, שיעניקו לילדים חוויה נחמדה , (ווזאת למרות מחסור חמור בפנסי תאורה).
פרפרים בבטן
בין ההפקות המיוחדות לפסטיבל מעלה תיאטרון הקרון סדרת מופעים על חמשת החושים המיועדת לגילאי 8-4. אני נכחתי ב"פרפרים בבטן" – המופע המוקדש לחוש הטעם. השם של המופע קצת מטעה – לא מדובר כאן בזוג מאוהב, או במישהו שיש לו באמת פרפרים בבטן, אלא בבטנו של זחל שהולך וגדל עד שהוא הופך לפרפר.
החלק הראשון הוא מעין חימום לקהל הצעיר, ונערך בחוץ. במשך כעשר דקות מכין פרופסור מפוזר (חבל ששמו של השחקן אינו מוזכר בתכנייה), מומחה להפתעות, סנדביץ` במגוון טעמים (חמוץ, מתוח, מלוח וחריף).
מן החוץ עוברים לאולם הקטנטן של תיאטרון הקרון, ובו מחכות זוג שחקניות (נעמי פולבר ונטליה רוזנטל), המגלמות בעלות דוכן למאכלים שונים, ומכינות עוגת גבינה. תשאלו, בצדק, למה לילדים לצפות בשתי נשים מכינות עוגה, הרי הם יכולים לצפות בהוריהם או בהורים של חבריהם, ומה בכל זאת הערך המוסף ? אז כך - ברגע מסוים מתגלה זחל באחת הביצים והעניין מתגבר. הסיטואציה צוברת נפח סוריאליסטי, שמזכיר מעט את הסרט הנהדר "חנות קטנה ומטריפה" , ומצליח לשעשע את הקטנים.
החוליה החלשה במופע היא הסיפור עצמו (המבנה, הטקסט והדיאלוגים), ואולם גולת הכותרת, לטעמי, טמונה דווקא בחלק האחרון. בסיום המופע מקבל כל ילד שקית ממתקים קטנה ויחדיו, והדגש הוא על יחדיו, מרכיבים כולם זחל ממתקים.
הרעיון לסדרת המופעים מצוין, וכמו שאחד הילדים אמר - זה לא בדיוק הצגה, אלא יותר הפעלה. ולקטנים יותר ההפעלה חביבה במיוחד.
מרק כפתורים
"מרק כפתורים" היא הצגה ותיקה קצת יותר, המבוססת על אגדת העם היהודית, שאותה עיבד יאיר ליפשיץ וביימה ועיצבה בטוב טעם שלומית ליפשיץ. הסיפור בעל המסר המתוחכם עובד להצגת בובות ויזואלית מרגשת.
החלק הראשון מתחיל בסיפור בתנועה על גבול המימיקה, שמציג את דמותו של הנווד המורעב, גיבור הסיפור. את החלק הזה מעבירים בחביבות עידו וייס ושלומית ליפשיץ.
אחרי הפרולוג אנו נכנסים עם הנווד לעיירה היהודית, ופוגשים בדמויות תושבי העיירה. הבובות הקריקטוריסטיות של טניה דיקוב עשויות ביד אמן, אם כי ההבעה המוקצנת מגבילה אותן קצת. המפעילים מתגברים על המוגבלות הזו ברגע מופלא אחד, שבו ארבע ידיים מפעילות את דמותו של שמש בית הכנסת, והבובה ממש מתעוררת לחיים.
ההצגה מגיעה לשיאה הוויזואלי תוך כדי הכנת מרק הכפתורים (על פי המתכון המקורי של הנווד), ואז בא לידי ביטוי הרקע של שלומית ליפשיץ, שהיא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי.
אל החלל המונוכרומטי מתפרצים גזר כתום המתנהג כאופנוע, תפוח אדמה המשול למצנח, פלפל אדום וקופצני ומעדנים נוספים. אליהם חובר גם ערב רב של דמויות, המצוירות על מעין סרט נע, חגיגה מופלאה.
לילדים שיעקבו אחרי הסיפור צפויה הנאה רבה.מומלץ לגילאי 10-5.
11/08/2004
:תאריך יצירה
|