סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן פוש-אפ – בסולם ההיררכיה
 

 
 
שמונת תלמידי השנה השלישית מצוינים בעיצוב האינדיבידואלי של הדמויות, בהירים בהגשת הטקסטים ומצליחים להיראות ולהישמע בוגרים ומנוסים. 'פוש-אפ' היא, על כן, אחת ההצגות היפות והמרתקות שניתן ומומלץ לראות בימים אלה"
יונתן אסתרקין ותלמידי בית צבי יוצרים הצגה יפהפייה על המאבק להצליח בכוורות ההייטק



כוורת רוחשת חיים
 
ההישג הראשון הניכר לעין כאשר נכנסים לאולם הקטן על-שם אלי ליאון בבית צבי הוא התפאורה שעיצבה איה בן-אשר להצגה "פוש-אפ", המתרחשת במשרדים של חברת פרסום והייטק מצליחה: גוני תכלת וכסף, החל בקירות, דרך השולחנות והמחשבים ובעיקר ברצפה, המעוצבת כחתך של חלת הדונג בכוורת דבורים.
 
בהמשך, אחרי שהשחקנים, בתלבושות אופנתיות גזורות היטב שעיצבה דנה ברלינר, תופסים את מקומם, מדליקים את מנורות השולחן ואת התאורה הצלולה של אנדריי יודשקין, יתרחש במשך 80 דקות רצופות הבימוי המרתק של יונתן אסתרקין מול עיני הקהל, כוורת רוחשת חיים.
 
"פוש-אפ", מאת רולנד שימלפְּפֶניג, מחשובי המחזאים של גרמניה, עלתה לראשונה ב-2001 בשאובינה של ברלין. המחזה מתאר שלושה מפגשים זוגיים של מאבקים אנושיים שיש בהם כמובן תחרותיות, קנאה וסקס.
 
כבר בהתחלה נוצר הרושם שלפנינו דגם מהודק ובן זמננו למה שסדרת הטלוויזיה "מד מן" על שלל פרקיה ועונותיה סיפרה על הכוורות הדומות בשנות ה-50 של ניו יורק. שימלפפניג יצר מחזה אוניברסלי, ובכך הקל על קליטתו על במות שונות באירופה, במזרח ובדרום אמריקה.
 
דיאלוג שהוא קרב סכינים

 
מבנה המחזה מעניין כשלעצמו, בהיותו מורכב משלוש תמונות משובצות בתוך מסגרת של פרולוג, תמונת ביניים ואפילוג מונולוגיים של זוג השומרים בקומת הכניסה.

כל אחת משלוש התמונות בנויה משילוב של דיאלוגים חדים מאוד ומונולוגים, שבהצגה בבית צבי מוגשים בתרגום מחודד ומהודק של בן לוין. את המונולוגים מלווה מוזיקת רקע עדינה ויפה שכתבה עדי אברהמי, תלמידת שנה ב' בבית הספר. 
 
פוש-אפ-יוסי-צבקר-ענקית.jpg
פוש-אפ (צילום: יוסי צבקר)

בסיפור הראשון מחליטה הבוס אנג'ליקה (שיראל חכשורי-אשרוב) לסלק מהחברה את סאבין (דנה ידלין), עובדת צעירה ומצליחה השואפת לקבל מינוי חשוב בראש הסניף בדלהי, ואף זכתה בהמלצתו של המנהל המקצועי שהוא בעלה של הבוס. הדיאלוג ביניהן הוא קרב סכינים, המוכרע רק כאשר הצעירה נגררת להודות בקיומו של רומן, שלא היה, עם הבעל.
 
הסיפור השני מתאר מאבק כמעט מגוחך שמנהל רוברט (אורי שילה) מול פטרישיה (נקטר גפן) על שימוש חוזר, או "ציטוט" כהגדרתה, בפרסומת טלוויזיה מצליחה שהיא יצרה שנה לפני כן, ועתה היא מציעה להתאימה למציאות חדשה, זו של של ניו יורק. ההכרעה בין השניים, שניהלו רומן קצר, עוברת, כמובן, ללשכתו של המנהל המקצועי, ותקבע את גורלו של אחד מהם.
 
מאבק השלישי, סמוי יותר מקודמיו, מתנהל בעיקר כשני מונולוגים הנחתכים לסירוגין בין פרנק הצעיר (ישראל גולדרט) והנס הוותיק (אביתר אברהם), החושקים באותה משרה של ניהול סניף החברה בדלהי. כאן אין רומן (חידוש מעניין בפני עצמו ביחס לדרמות בנות ימינו), אלא שאיפה לשינוי נוח של הוותיק וקידום מקצועי של הצעיר. ההכרעה של הבוסים, כך מתברר בדיאלוג החותם את המפגש, כבר התקבלה.
 
זרקור אנושי על מערכת משרדית
 
אסתרקין ביים את ההצגה כך שכל שחקניו מופעלים בכל רגע נתון ויוצרים רקע אנושי מסוגנן, בסיוע התנועה שנוצרה בהדרכת ספיר יליניביץ, המשתתפת בהצגה.
 
הרקע בנוי מפרטי פרטים של תעסוקה משרדית או אחרת, בהתאמה מצוינת שאינה מפריעה לדיאלוגים או למונולוגים של ההצגה לכל אורכה. זו החלטה מעניינת ומרעננת כשלעצמה, בהיותה תחליף מקורי לשגעון הווידיאו-ארט השליט כיום בהצגות רבות. 
 
פוש-אפ-יוסי-צבקר.jpg
פוש-אפ (צילום: יוסי צבקר)

רעיונות הבימוי כוללים סגירה של כל תמונה בעזרת מגרסת המסמכים הניצבת בקדמת הבמה (הבנויה כריבוע מוטה בתשעים מעלות), תמונת "מחול" של חילופי מקטורנים בסיפור הראשון, איסוף החפצים האישיים של המפסיד בסיפור השני משולחן העבודה לתוך תיבת קרטון כרקע לתיאור הניצחון של היריב, ושוב תמונת תנועה המרמזת על סיום טרגי למאבק בסיפור השלישי.
 
החלטה אחרת, מסקרנת כשלעצמה ובהתאמה למגמות הסוציאליות בנות ימינו, היא להציג את השומרים (מתן מישורי הפותח את ההצגה כפיטר וספיר ילינביץ' כמריה, הנועלת את ההצגה) כזוג בעלי מוגבלות. אף כי ההחלטה הזאת אינה מתחייבת מהמחזה, היא מאירה כזרקור אנושי את המערכת המתכתית, הקרה לכאורה, של המתרחש בקומות העליונות של המשרד.
 
המעלה האחרונה של הבימוי של אסתרקין נוגעת כמובן למשחקם של שמונת תלמידי השנה השלישית. הם מצוינים בעיצוב האינדיבידואלי של הדמויות, הם בהירים בהגשת הטקסטים (בהדרכתה של מרגלית גז) והם מצליחים להיראות ולהישמע בוגרים ומנוסים.
 
"פוש-אפ" היא, על כן, אחת ההצגות היפות והמרתקות שניתן ומומלץ לראות בימים אלה, וכמו אחיותיה הטובות שעליהן כתבתי בשבוע האחרון, מועמדת טבעית לחזור לבמה בתום שנת הלימודים.  

פושאפ-יוסי-צבקר.jpg
פוש-אפ (צילום: יוסי צבקר)

למועדי מופעים >

17/01/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע