סיני פתר הוא עוף מוזר בנוף התיאטרון בארץ. במאי, שחקן, מחזאי, מורה ומנהל תיאטראות - הוא נמצא בשטח מאז ומתמיד, ומשתייך לדור החלוצים של התיאטרון הישראלי, עוד מהימים שבהם יוצרי תיאטרון לא הצטמררו בחלחלה ממילים כמו "פוליטיקה" ו"שמאל".

אך בעוד שרוב חבריו למקצוע התברגו-התברגנו להם בנוחות לתוך העידן החדש של התיאטרון הרפרטוארי, הנאלץ לא פעם להתחנף לקהליו כדי לשרוד, פתר לא ויתר על אמונותיו.

כפעיל בארגוני שמאל וממקימי תנועת "יש גבול", מרבית ההצגות שהוא בוחר לביים הן מה שניתן לכנות "פוליטיות", ועוסקות בחומרים נפיצים כמו דיכוי, גזענות, אפליה חברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכוחו המשחית של הכיבוש.

קריירת הבימוי הענפה שלו כוללת הצגות כמו "הטווס מסילוואן" זוכת פרס הפרינג' השנה, "ירושלים החדשה" (2012) בתיאטרון החאן, "השיבה לחיפה" (2008) בתיאטרון הקאמרי, ו"מדלן" (2003) בתיאטרון חיפה, בו כיהן פתר, בין השנים 2005-2000, כמנהל אמנותי וכללי.  



אדם הוא אדם (מקור: אתר החאן)

מחזה לא נחמד

בימים אלה עולה בתיאטרון החאן הצגה חדשה בעיבודו ובבימויו של פתר, "אדם הוא אדם", מאת ברטולד ברכט. מדובר באחד ממחזותיו המוקדמים של המחזאי והמשורר הגרמני, שנכתב ב-1925 והוצג בתיאטרון הרפרטוארי בישראל פעמיים בלבד - בתיאטרון האוהל ב-66' בבימויו של ז'אן מארי סרו, ובקאמרי ב-78' בבימויו של חנן שניר.

עלילת ההצגה היא כדלהלן: צוות של ארבעה מקלענים בצבא הבריטי המוצב בהודו של תקופת הקולוניאליזם, שודד מקדש בודהיסטי. אחד מהם נלכד במקדש והם נאלצים להפקירו ולשוב למחנה. השמועה מגיעה לאוזני מפקד המחנה, שפוקד עליהם להופיע כרביעייה למסדר.

בינתיים, סבל בשם גאלי גיי יוצא לקנות דג לארוחת ערב ונתקל בשלושת החיילים. הם מזמינים אותו לקנטינה של האלמנה בגביק ומערימים עליו כדי שיתייצב במסדר במקום החייל שנלכד. הוא עובר שורה של תלאות שבסופן מתחוללת בקרבו טרנספורמציה והוא מתכחש לזהותו והופך לחייל האולטימטיבי.
 
"'אדם הוא אדם' הוא מחזה תובעני, כי הוא מתעקש לספר משל שמשלב את הקומי עם האכזרי", גורס פתר. "הוא גם מנהל חשבון נוקב עם הצבאיות. לכן העלו אותו בארץ כל כך מעט, יחסית למחזות אחרים של ברכט - זה מחזה לא נחמד, הדמויות לא מזמינות אמפטיה, ובתיאטרון הציבורי הנחמדות הפכה לפעמים לשם המשחק. אני שמח שהחאן לא שותף למשחק הזה".

איך נפלה ההחלטה להעלות את המחזה בחאן?

"זה התחיל כשניהלתי את התיאטרון העירוני בחיפה, והזמנתי את התרגום למחזה מהמשורר יצחק לאור. לאור יצר תרגום נאמן מאוד למקור הברכטיאני, שמקפיד על המתח בין גבוה ונמלץ לנמוך וסלנגי שבטקסט המקורי, ושזור באופן פיוטי באסוציאציות מהתנ"ך והברית החדשה בהשראת המקור.

"בתקופת ניהולי לא נמצאה הדרך להעלות את ההפקה, אבל מאוחר יותר, ב-2009, העליתי אותה בגרסה המלאה עם תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים.

"שמחתי מאוד כשהחאן הביעו עניין במחזה. ביימתי אצלם כבר שני מחזות והיה נפלא לעבוד שם בפעם השלישית. אנסמבל השחקנים של התיאטרון הוא חבורה מוכשרת ומאתגרת מאוד, ושותפה מלאה להגיית הנוסח הנוכחי של ההצגה".

במה שונה הגרסה הנוכחית מהגרסה של סמינר הקיבוצים?

"בשתי ההפקות עסקתי באסתטיקה ובמהות של המנגנון הצבאי, ובאלה של החברה הנגררת אחרי הצבא כאילו היתה קרון הקנטינה של גברת בגביק.

"בסמינר הקיבוצים בחרתי בקונספט של הצגה המתקיימת בחסות יחידה צבאית מערבית אי שם באסיה. היחידה מתרגלת באמצעות המחזה של ברכט, 'מה עושים כשמאבדים חייל'. הקהל מוזמן לחזות בהצגה בתוך בית נטוש על רקע תמונות המשפחה המקומית ורהיטיה. העובדה שמדובר במחזה שבמרכזו עומד מקומי, שאותו משדלים למלא מקום של חייל שנעדר, הסתייעה בחלל שעוצב במיוחד לשם כך. ההצגה בתוך הצגה התקיימה עם קאסט גדול שבו נשים גם מילאו תפקידי גברים, והייתה נאמנה לנוסח התרגום ולרוב רובו של המחזה המקורי".

ובחאן?

"בחאן הקונספט שונה. הפעם ישנו דימוי מרכזי על הבמה, בעיצובה של פרידה שהם, שמתפרק ומורכב מחדש כמו האדם. עיצוב הבגדים, מאת דליה פן, ממקם את ההצגה ביחידת צבא סקוטית בתוך חיל משלוח בריטי. המחזה קוצר וקיבל נוסח חדש, ששם דגש על עלילת הסיפור. גם מספרם של השחקנים הצטמצם ועומד על תשעה פלוס נגן-שחקן, עופר שלחין - תזמורת חיה וחשופה של איש אחד שמבצע את המוזיקה שהלחינה שוש רייזמן".



אדם הוא אדם (מקור: אתר החאן)

"קהל רב צמא לתיאטרון פוליטי טוב. רק צריך ביצים"

האפקט הכללי של ההצגה הוא ניכור, כמקובל במחזות המוקדמים של ברכט?

"המרכיבים המאפיינים את התיאטרון של ברכט מופיעים ברובם בהצגה של החאן, אבל כשם שברכט לא הצליח תמיד לנכר את צופיו מהדמויות המרתקות ששרטט, כך גם גאלי גיי שלו, המגולם על ידי יוסי עיני - לא משאיר את הקהל הצופה בו אדיש".

איוולת המלחמות, שאלות של זהות, צביעותה של הדת, הם נושאים שגם היום מצויים על סדר היום .

"נכון. הנושאים האלה מציפים את במת ההצגה ומדברים מעל הבמה, והאסוציאציות החריפות של המציאות, חמש דקות מקו התפר בירושלים,  מבצבצות בכל רגע דרך קירות האולם. הרלוונטיות של המחזה, בעידן שבו מנגנוני הכוח הצבאיים והכלכליים חוברים יחד למחוק את זהות האדם הקטן, תקפה לחלוטין".

ברכט נחשב לאחד היוצרים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של התיאטרון המערבי במאה העשרים. מה ספגת ממנו?

"ביימתי כמה מחזות שלו - את 'ארתורו אוי' בתיאטרון חיפה עם משה איבגי בתפקיד ארתורו, את 'אדם הוא אדם' ו'אופרה בגרוש' בסמינר הקיבוצים ואת 'הכלל והיוצא מן הכלל' באוניברסיטת חיפה. אני מלמד גם קורס על ברכט במכללת הגליל המערבי בעכו, ואני לא מפסיק להשתאות מתבונתו כיוצר וחוקר תיאטרון, מחדוות השירה החריפה שלו, ומראייתו הפוליטית החדה והרלוונטית כל כך. וכמובן מחולשתו לקסם התיאטרון העממי. אני תלמיד שלו".

אתה ידוע כבמאי פוליטי, שבורר את מחזותיו בפינצטה. לא היית רוצה לביים גם מחזות בנושאים אחרים? לקבל מקום גדול יותר בתיאטרון הרפרטוארי?

"אני מוכן ובשל לביים מגוון גדול של מחזות טובים. לצערי, ייצרי גובר עלי לחפש תיאטרון פוליטי, וכמעט לא פונים אלי לביים חומרים אחרים. אז אני עוסק בחומרים שמתסיסים אותי ואת שותפיי. בשנים האחרונות ביימתי עם יוצרים ושחקנים נפלאים את 'הטווס מסילוואן', את 'מקורקעת' עם השחקנית קרן צור, זוכת הפרס הראשון בתיאטרונטו העולה כעת בתיאטרון חיפה, מחזות של מוטי לרנר בתיאטרון ג'יי בוושינגטון והצגה באל מידאן בחיפה. אבל אני מלא תשוקה להרחיב את גבולותיי.

"אני משוכנע, מכמה חוויות של הצגות שאת חלקן ביימתי, כמו 'השיבה לחיפה' מאת בעז גאון בקאמרי, או 'יוליסס על בקבוקים' של גלעד עברון בבימוי אופירה הניג בתיאטרון חיפה, שקהל רב צמא לתיאטרון פוליטי טוב. רק צריך ביצים להחליט על העלאתו. בעידן שבו מירי רגב שולחת מפקחים לבדוק כשרותם של הצגות וסרטים, צריך ביצים חזקות. הלוואי".



אדם הוא אדם (מקור: אתר החאן)

"אתה עושה פוליטיקה כדי להגן על מרחב האמונה והזהות שלך "

"הטווס מסילוואן", שזכתה השנה בפרס "קיפוד הזהב" ומבוצעת על ידי אנסמבל יהודי-ערבי, רצה כבר ארבע שנים על במות שונות וזוכה להצלחה רבה.

"אני גאה בחלקי בהעלאת המחזה הזה של עלמה גניהר שביימתי יחד עם חן אלון. אני בעיקר מאושר מהעובדה שמאחורי ארבע שנות החיים של הפרויקט הזה עומד אנסמבל יהודי-ערבי וכמובן שעל פי הפרסים שלהם זכינו בפסטיבל עכו וב'קיפוד הזהב' - מסתבר שזה לא רק תיאטרון חשוב אלא גם משובח, שזוכה לשבחים על ייצוג הוגן של מגוון הסיפורים שמספרים אנשים מקצוות שונים על הכפר סילוואן".

לאור המצב היום בישראל, בתיאטרון וגם ב"חיים עצמם", אתה חושב שתנועת השמאל בארץ נכשלה?

"עשייה פוליטית היא לא הפקת תיאטרון שנמדדת במונחים של הצלחה או כישלון. אתה עושה פוליטיקה כדי להגן על מרחב האמונה והזהות שלך וכדי להרחיב אותו. זה כורח חיים. זאת עבורי המשמעות של להיות 'איש שמאל'. את הניתוח בדיעבד של הצלחה או כישלון אני משאיר לחוקרים".

כבר עשרים שנה לא שיחקת בתיאטרון, מתגעגע?

"פה ושם אני מגיח לתפקידים קטנים בטלוויזיה ובקולנוע. בטח שמתגעגע. אבל אין מה לדאוג, אני רק בן 61. הכל עוד לפניי, לא?" 

עברית: יצחק לאור, עיבוד ובימוי: סיני פתר, תפאורה: פרידה שוהם, תלבושות: דליה פן, מוזיקה: פול דסאו, מוזיקה מקורית: שוש רייזמן, תאורה: רוני כהן, תנועה: נעה וגנר.  משתתפים: אדי אלתרמן, דודו בן-זאב, גיא גורביץ’, יואב היימן, יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, יוסי עיני, איתי שור, ארז שפריר. נגינה: עפר שלחין.  


סיני פתר (צילום: יחסי ציבור)

"אדם הוא אדם" תעלה ב-15-12 בדצמבר 2015 בשעה 20:30, וב-15 בדצמבר גם בשעה 17:30, בתיאטרון החאן, ירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-6303600