תיאטרון - פסטיבל ישראל: הדוד וניה

ההפקה הרוסית מצליחה למצות את המרכיבים הקומיים ולתת נוכחות ומשמעות לדמותה של אלנה שמשנות לטובה את האיזון העדין של המחזה.

הנדנדה הצ`כובית בין גיחוך לעליבות

יהיה זה מופרך לנסות ולנתח בפעם המי-יודע-כמה את מחזהו של אנטון צ`כוב. אסתפק בכך שאציין כי יש בו מרכיבים מלודרמטיים – השליטים בדרך כלל בהפקותיו הבימתיות – המשמשים כרקע פנורמי אנושי לאמירה חברתית-פוליטית, שלימים התבררה כסדרת נבואות על מהלכים היסטוריים ברוסיה, ועמם על תהליכים אקולוגיים אוניברסליים, כמו השמדת הטבע הירוק מהנוף של כדור הארץ.

בדרך כלל – וכך גם בהפקה הזאת של תיאטרון מאלי ממוסקבה, בבימויו החכם של לב דודין – דמותו של הדוד וניה היא הציר שסביבו נעה הנדנדה הצ`כובית, ואשר על כן הפך המחזה לסמל של המצב הקיומי האפסי, או במלים אחרות, לבזבוז ולחוסר התוחלת של חיי אדם שנשאר מאחור, ביושרתו, בעמלו, באהבתו ובתמימותו. סרגיי קורישב מגלם דוד וניה מושלם, לא מעט בזכות קומתו הגבוהה, וההדגשה על המרכיב הקומי של דבריו, במקום ההדגשה המקובלת על הגיחוך והעליבות.

גם דמותה של סוניה, במשחקה העצור בדרך כלל של אלנה קלינינה, שונה מהרגיל בכך שהיא איננה פתטית, ואפילו לא לרגע אחד. היא עניינית ומעשית, וזה גם המפתח לדברי הפיוס עם המציאות שהיא משמיעה בהחלטיות באוזני וניה בסוף המחזה.

פיוטר סמק מביא לתפקיד ד"ר אסטרוב מרכיב של גולמיות משועשעת ומשעשעת, ומוותר על היסוד המוכר של התייפיפות. בדבריו על הטבע, היערות והנהרות הוא מוותר על התלהבות של מטיפים, ובחיזוריו אחרי אלנה הוא מוסיף מידה של ילדותיות, כמעט כמו זו של וניה.

הבלטת הפן מצחיק

אבל אם שלושת אלה נותרים בסופו של דבר במהותם דמויות מוכרות וצפויות, החידוש המסוים של דודין בא בדמותם של אלנה, אשתו הצעירה של הפרופסור, אביה של סוניה וגיסו של וניה. קזנייה רפפורט מעצבת את אלנה כדמות חיה מאוד, וכלל לא בובתית. היא אכפתית, היא מעורבת במתרחש סביבה, היא מגיבה, יש לה שאיפות, יש לה מעידות, והיא מתחבטת. התוצאה היא שגם כדמות משנה (כפי שאלנה מגדירה את עצמה) היא תופסת מעמד של ציר עלילה מרכזי, ובכך משתנה האיזון הפנימי של המחזה, ולטובה.

חיזוק לשינוי הזה מעניק איגור איבנוב בתפקיד הפרופסור. בחליפתו השחורה ושערו הלבן הוא מעצב דמות חדה מאוד, מדויקת בכל מחווה קטנה – בעיקר כלפי אלנה – ורחוקה מאוד מהתפיסה המקובלת של איש מזדקן מבולבל ונודניק. הפרופסור של איבנוב יודע בדיוק מה הוא עושה, למה ואיך. ובחלקה השני של ההצגה הוא מצליח אפילו לחדש משהו חשוב ביחסו אל אשתו.

בתפקיד האומנת מריה שיחקה בתקיפות נינה סמנובה ובתפקיד ואפלה, האציל שירד מנכסיו, שיחק בחיות רבה אלכסנדר זוויאלוב. טטיאנה שוקו הייתה אם עדינה מאוד של וניה, המעריצה את הפרופסור, וויטלי פיצ`יק היה משרת יעיל וענייני.

דודין ביים את ההצגה בקצב נינוח, תוך הבלטה מכוונת של המצחיק במערכות היחסים, ובטקסטים. בהוא יצר מעברים יפים בין המערכות הראשונה והשנייה, ומעבר עם נגיעת הומור רך בין המערכה השלישית והרביעית. עם זאת, את המערכה השלישית הוא ביים כ"הפוגה דרמטית" בהכרה ברורה שבה למעשה מתקיימת אותה פעילות גורלית שאיננה קומית כלל ועיקר.

דויד בורובסקי עיצב במה יפה ופשוטה למראה, ונוחה לחילופי המקומות שבהם מתרחשות ארבע המערכות. התאורה שעיצבו אקטרינה דורופייבה וויטלי סקורודומוב, הסאונד שעיצב וולדימיר טרויאן והתלבושות שעיצבה אירינה טסווטקובה תרמו היטב לאווירה ולעיצוב הרוסי מאוד של ההצגה.

לפרטים נוספים